קשתו של חצי האלף-פרק 12-בת פריה ואימונים

~טליה~

לא יכולתי לישון. החלטתי שאם אני לא יכולה לישון אז עדיף שאבדוק את המחנה. הוא היה די מרשים יחסית למחנה. היו שם כמה מבנים שבטח היו אמורים להיבנות במשך יותר משנה. היו שם אורוות שבתוכם יצורים שהייתי רגילה להם כמו סוסים וחזירי בר ענקיים, אבל היו גם יצורים אחרים. היה סוס בעל 8 רגליים והיו לטאות בגודל סוסים קטנים. והיה שם משהו נוסף. מישהו התגנב שם. החלטתי שכדי לי לבדוק מה הוא עושה אז עקבתי אחריו. הוא התקדם בשקט והחל לטפס על בניין המגורים. טיפסתי אחריו וראיתי שהוא נכנס לחדר של תאודרד. נכנסתי אחריו וראיתי שהוא מנסה להוריד את קסדתו של תאודרד (שתאודרד סירב להסיר כי הסתיר את פניו). זרקתי פגיון קרוב לידו והוא נרתע. הוא הסיר את הקסדה שלו וראיתי שהוא -או בעצם היא- זאת שהשתמשה בחיצים מתפצלים. "הפגיון היה הכרחי?" היא שאלה. גיחכתי ואמרתי "לא, אבל גם להתגנב לחדר שלו לא היה הכרחי, שלא לדבר על הקסדה. ושכחת להציג את עצמך."היא רטנה ואמרה "סיגרון בת פריה, ולא אני לא סיגרון הואלקיריה. ובקשר לקסדה, בחיים לא ראיתי חצי מת, ואני סקרנית" היא הייתה שקרנית מוצלחת אבל אני הייתי טובה יותר. "את לא סתם סקרנית" אמרתי לה בנזיפה. "טוב בסדר. אני בת פריה ולכן בדרך כלל אני יכולה לשכנע אנשים לעשות מה שאני רוצה, אבל כשניסיתי לשכנע אותו להראות את פניו הוא סירב בלי להתאמץ בכלל ואמר לי שאם אפעיל עליו את כוחותיי שוב הוא יגרום לענקים שלו לאכול אותי! הוא לא היה אמור בכלל להבין שאני משתמשת בכוחותיי אלה אם הוא חזק ממני. והוא עדיין לא גיבור! מבחינתי זה עלבון ואני אראה את פניו כדי להשיב לו כגמולו." צחקתי ואמרתי "ואיך בדיוק זה ישיב לו כגמולו? אם הוא יגלה שראית את פניו זה לא יהרוג אותו" היא חייכה ואמרה "אבל אני בת פריה ולכן אוכל גם לגלות את מי הוא אוהב, ולדאוג שהיא לא תחזיר לו אהבה." גיחכתי ואמרתי "לא תסתפקי בלצבוע את פניו?". "לא. ואת לא תפריעי לי." התיישבתי במקומי ולא יכולתי לזוז. לפתע הוא התעורר וניכר עליו שחלם חלום רע. "את! תקשיבי, אני לא אסיר את המסכה הזאת! אז אולי תעזבי?" היא הסירה את המסכה במהירות הביטה בו וחייכה "זה מעניין."היא אמרה "השבתי לך כגמולך" תאודרד הזדעף ואמר "את חצי קרצייה? אולי את מוכנה להגיד לי מה כל כך נורא?" היא הסמיקה והזדעפה בו זמנית ואמרה "עכשיו אני יודעת את מי אתה אוהב" תאודרד הופתע ואמר "זה השג מרשים, עכשיו את מוכנה לצאת מהחדר שלי? אה כן ואגב הענקים ישנים אז תיאכלי רק בבוקר." היא ממש רתחה על צליל קולו המבודח אבל החליטה לצאת. "זה היה קצת אכזרי אתה לא חושב?" לפתע שמתי לב שהבעתו השתנתה ושאלתי אותו למה. הוא סיפר על חלומו והסביר שפשוט ניסה להרחיק את סיגרון כדי לספר לי.חשבתי שהוא צוחק אחרי הכל זה רק חלום, אבל הוא אמר לי שזה אמיתי לגמרי והתחלתי לחשוש שהשתגע. חזרתי לחדרי ונרדמתי. כשהתעוררתי נפגשתי עם תאודרד שסיפר לי שדיבר עם אולפריק על חלומו ואולפריק סיפר לו שמדובר בחיזיון של בני אלים שהם תמיד נכונים. אכלנו ארוחת בוקר יחד עם הגיבורים (תוך כדי שסיגרון מביטה בנו בכעס כאילו מתפלאת שהייתה לנו החוצפה לא למות באופן מחריד במשך הלילה). ואז יצאנו להתחיל באימונים. בהתחלה אמרו לנו לבחור חיית רכיבה. גרולמף בחר בחזיר הענק שהביא אותנו לשם, תאודרד בחר בסוס בעל 8 רגליים ואני בלטאה ענקית. הסבירו לנו שהחזיר הוא החזק ביותר בקרב, הסוס בעל 8 הרגליים הוא המהיר היותר היות שהוא צאצא של סוסו של אודין שהוא היצור המהיר בעולם, והלטאה היא זריזה מאוד ויכולה לרכב גם בתנאים שקשים לרכיבה כמו למשל על תקרה של מערה. פיצלו אותנו והחלו לאמן אותנו ברכיבה. הלטאה הייתה צייתנית מאוד ולכן הייתה קלה אבל ראיתי את תאודרד מתרסק לתוך בניין המגורים עם הסוס שלו. אחרי הרכיבה עברנו לכלי נשק לטווח רחוק. הם החליטו שגרולמף מאומן מספיק אחרי שפוצץ את המטרה שלו בעזרת המגן שלו והשאיר במקומה מכתש. אני לא סבלתי יותר מדי עם הפגיונות למרות שלא הייתי מושלמת ואחרי שהם היו מרוצים ממני הם בחנו את תאודרד. הוא ממש השתפר. למעשה רוב הזמן הוא פגע בדיוק במטרה. לאחר מכן התחילו האימונים בכלי נשק מטווח קרוב. נתנו לנו כלי נשק לא קסומים ואמרו לי להילחם בגרולמף. גרולמף היה לוחם מעולה ולכן נלחמנו זמן רב והוא הכה בי בפטישו פעמים רבות. הייתי מלאה בחבורות כשסוף סוף הצלחתי להפיל אותו ולהצמיד חרב לגרונו. הוא רטן "אני לא מאמין, מחודדת אוזניים הביסה אותי". ניסיתי להזעיף פנים אבל התחלתי לצחוק. אחרי שהבסתי את גרולמף, אמרו שתאודרד צריך להילחם בגיבור. סיגרון התנדבה מיד. היא השתמשה בשני גרזנים ותקפה בלי רחמים. התחלתי להאמין שתאודרד ממש יסבול בשיעור הזה כי היא לא נראתה כאילו היא מתכננת לרחם עליו והוא לא היה לוחם גדול. היא הביסה אותו פעמיים ולא נראה שמתכננים להפסיק את הקרב ביניהם עד שהיא תפסיד. בפעם השלישית שנלחמו תאודרד התחמק מהמתקפה הראשונה ומיד הפיל אותה על הגב והצמיד את חניתו לגרונה. אולפריק צחק ואמר "כל הכבוד תאודרד, זה מרשים מאוד. וכל הכבוד גם לסיגרון רואים שהצלחת לעצבן אותו." הייתי המומה "ניסית לעצבן אותו בכוונה!?" שאלתי. היא הביטה בי בשעשוע ואמרה "כן, ככה האימונים קלים יותר." לפתע הגיעה ואלקיריה ואמרה "הגמדים ביקשו להודיע שהיכל הזהב והיהלום ניצל והם התחילו במסע להיכל הכסף והמיתריל". אולפריק נתן לה מטבע זהב והיא נעלמה. "טוב שהאימונים נגמרו
, כי אנחנו יוצאים להיכל הכסף והמיתריל.".