קשתו של חצי האלף-פרק 11-מחנה הגיבורים והחלום

~תאודרד~

מחנה הגיבורים היה מוקף. וכל מי שהקיף אותו היה ענק. היו שם מאות ענקים שהקיפו קבוצה קטנה מאוד של גיבורים. הגיבורים הרגו ענקים על ימין ועל שמאל אבל נראה שזה לא הספיק והם עמדו להפסיד. הבנתי שכדי שיהיה לגיבורים סיכוי הם יזדקקו לתגבורת גדולה. שלחתי את הענקים שבשליטתי לתקוף את הענקים מאחור, וביקשתי מטליה ומגרולמף לעזור להם. הם רכבו על החזיר הענק ותקפו בצעקות. בזמן שהם הסיחו את דעת הענקים, אני התגנבתי ודקרתי ענקים מאחור עם החנית שלי. לא עבר זמן רב וכבר היו בשליטתי כמה עשרות ענקים הרגשתי שלא אוכל לשלוט בכמות גדולה יותר ולכן שלחתי אותם לתקוף את הענקים האחרים. זה יצר כאוס מוחלט בצבא הענקים כי הענקים לא הבינו מי לצידם ומי נגדם ונאלצו לשמור על גבם מה שהקל מאוד על הגיבורים להרוג אותם. ראיתי גיבורה יורה חיצים שהשתכפלו תוך כדי מעוף, ראיתי גיבור אחר מכה באדמה בפטיש מלחמה ענק שגרם לאדמה לבלוע ענקים, ואפילו ראיתי אחד שדקר ענקים בחרבות קצרות שגרמו לענקים לצחוק בלי להפסיק. הקרב המשיך עוד זמן מה אבל בסופו של דבר רק הענקים שבשליטתי נותרו. עמדתי לגשת לדבר עם הגיבורים אבל לפתע שמתי לב שהם תוקפים את הענקים שלי! "עצרו!" צעקתי לגיבורים "הם בצד שלכם". זה לקח קצת זמן אבל הצלחתי לשכנע את הגיבורים להפסיק. הגיבור בעל פטיש המלחמה הענק-שראיתי שהיה חצי בן אדם-ניגש אליי ואמר "שמי הוא אולפריק בן אודין ואני מנהיג את הגיבורים שהגיעו לסוורטאלפהיים ואת מלוויהם, ולמי עלינו להודות על הצלתנו?". " זה גרולמף, זאת טליה ואני תאודרד בן טיר". הוא נראה כאילו הופתע ושאל "גיבור?". " עדיין לא, בינתיים אני רק גור אלים" עניתי לו. הוא הצביע על הענקים שבשליטתי ושאל "ואיך בדיוק שכנעת אותם לעזור?". הסברתי לו על החנית שלי והוא הנהן ואמר "מדובר בכלי הנשק של מנהיג האלפים האפלים. בהחלט כלי נשק רב עוצמה. אני תוהה, עברת אימונים?". "לא, האלים שלחו אותי לכאן כי זה היה מקרה חירום. הם אמרו שאתאמן אימונים מזורזים בסוורטאלפהיים, אבל לא היה זמן כי הותקפנו בהיכל האדמנטייט וצבא הגמדים עזב את העיר לעבר היכל הזהב והיהלום, ואנחנו היינו צריכים להגיע לכאן.". הוא צחק ואמר "כל דבר בזמנו. אנחנו נאמן אותך קצת אחר כך. אבל קודם, נסעד כולנו ונספר זה לזה על מסעותינו!" שאר הלוחמים הריעו וכולם פנו לחדר האוכל. לאחר הסעודה הלכתי לישון וחלמתי חלום. בחלום לא יכולתי לראות כלום מלבד גבר ואישה שדיברו זה עם זה. לא זיהיתי את הגבר אבל ראיתי את פניה של האישה ומיד הבנתי שזאת הל. הגבר הביט בה בזעם ואמר "אני לא מוכן לשמוע תירוצים הל! הילד יודע מה התכנית שלנו והסיבה היחידה שהאלים לא מתערבים היא כי הוא שכח! אם תפסיקי לדרוש אותו רק כי מגעילים אותך מעשי הגבורה שלו, הוא ייזכר ואדוננו החדש לא יצליח להתחיל את הראגנארוק.". הל נרתעה ואמרה " אל תזכיר אותו! אתה יודע שעלולים לצפות בנו! יחסית לאל הכי ערמומי אתה לא משהו, אבא. וחוץ מזה רק
רטנתי, לא אמרתי שאפסיק לדרוש אותו, אבל אתה חייב לי." האל גיחך ואמר "מה, הראגנארוק אינו מספיק לך?". הל הזדעפה ואמרה "ובמקרה שניכשל….." האל רטן משהו שנשמע כמו 'קטנת אמונה' ואז אמר "בקרוב אוביל את צבא האלפים האפלים כולו לממלכת הגמדים. המתים מבין האלפים האפלים ירחיבו את ממלכתך יחד עם כל אלו שיטבחו לאחר הקרב." הל נרגעה ואמרה "צבא, מה? טוב זה בהחלט שווה את הטרחה, מוסכם." לפתע האל הסתובב ישר לעברי ואמר "נו,נו,נו יש לנו כאן אורח." ואז הניף חנית וחלומי נקרע לגזרים. התעוררתי והבנתי שלושה דברים. דבר ראשון האלים בחלומי היו הל ולוקי, דבר שני בקרוב לוקי יוביל בקרוב צבא אדיר לממלכת הגמדים, ודבר שלישי, מה שעל פי הנבואה
אני אמור להביס, כל כך עוצמתי שאלים משרתים אותו.