ציפורן אדומה. פרק 4. בונוס!!!

הוא פספס. נשמתי לרווחה. איפה שהוא פספס, היה חור גדול מאוד, שכמעט הפיל אותי לחור הזה.
הוא התרגז.
"יופי מינה, את תענשי. את מגנה על בוגדת." הוא הוסיף.
הוא פספס שוב ושוב. עד שהכול מסביבי היה חור גדול. הוא ממש התעצבן.
גשם ירד בחוץ, סערה, הוריקן, אבל זה לא השפיע עליו. לא השפיע על ההר הזה בכלל. כנראה שהוא מוגן מהכעסים האיומים של זאוס.
"תעצור!" מינה עצרה אותו, לפני שיטיח בברק שוב.
"מה את רוצה עכשיו, מכשפה?" הוא אמר וכולם עשו: 'הווווו' בקהל.
"סתמו כבר!" הוא צעק. הקהל השתתק שוב.
"אתה עומד להרוס את האולימפוס עם החורים האלה!" היא התעלמה מהעלבון שלו.
"יופי. לושס, נעשה את זה בדרך שאי אפשר לפספס. כך התעקשה מינה." הוא חייך חיוך ערמומי ועקום מכעס. הוא לקח סכין חד מאוד מהכיס. קפאתי.
"מה את אומרת עכשיו, מינה?" הוא הפנה את מבטו אל מינה. היא השתתקה גם.
הוא שם לידי את הסכין. קפאתי. לא נשמתי.
"מה קרה, פוחדת? אל תדאגי, החיים בשאול גרועים יותר." הוא צחק צחוק ענק ואכזרי.
"אל תעשה את זה זאוס. בבקשה." מינה התחננה.
"מה כבר יקרה? את כל כך מגנה על בת אדם מסכנה?" הוא צחק.
"נמאס לי ממך, כל יום אתה מביא בן אדם חדש. רק בגלל צבע אדום ומסכן! זה כבר עבר את הגבול. אני מזמינה אותך לדו- קרב."
'הוווווו'. כול הקהל התלחשש.
"סתמו כבר!" שוב זאוס צעק והטיח את המקל שלו. הם שוב השתתקו.
"דו קרב. סבבה. אני מסכים." הוא חייך.
"אוקיי, אבל לפני." היא עצמה את עיניה. לפתע נעלמתי מהר האולימפוס. אבל לפני שנעלמתי, שמעתי קול, חושבת של מינה. "שהיא לא תהייה נוכחת."