ציפורן אדומה. פרק 38

פרק 38:
"תקומי כבר." אמרה סאקויה וניסתה להקים אותי מהמיטה.
"למה לי לקום?" שאלתי.
"כי יש לנו הרבה דברים לעשות."
"בלי פלס שום דבר לא שווה." התייפחתי.
"כמה זמן תתקעי בעבר?"
"להזכיר לך איך את ברחת באמצע?! אם היית כל זה לא היה קורה!"
"גם בלי ניילה זה לא היה קורה! ואמרתי לך שהסתתרתי מתחת לקיר בעזרת ניצוץ קסם ולא ציפיתי שזה אפילו יקרה! כמה פעמיים כבר אבקש סליחה?!"
"הגרוע ביותר שאני אשמה בזה. אני אשמה בזה שדחפתי את פלס. לא ציפיתי שהגל האנרגיה יהיה כל כך חזק." אמרתי בקול צרוד ונזכרתי באותו הרגע העצוב.
"עשית מה שיכולת, לושס."
"וצדקתי. באמת סכנתי אותה. אם היא הייתה נשארת בבית זה לא היה קורה. אם היא הייתה הולך זה לא היה קורה."
"אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור." סאקויה ליטפה את כתפי בניחום.
"אני לא מסוגלת ללכת לשם.." אמרתי עם דמעות בעיניים. "אני לא מסוגלת לעשות את זה. ועוד כולם יסתכלו עליי כרוצחת. כמה אפשר כבר לפשל?"
"יש לך מזל שהצלחתי להפנט את העובדים והצלחתי להעלים את כל העיתונים עם הכותרת עלייך, את כל העובדים בתקשורת מחקתי להם את הזיכרון. זה היה קשה, אבל הצלחתי."
"אני עדיין רוצה למות." יללתי.
"תבואי. פלס הייתה רוצה שתבואי להלוויה שלה."
"אני יודעת, סאקויה, אני יודעת." אמרתי והתקוממתי על מקומי.
"קדימה, תלבשי את הבגדים השחורים שקניתי." סאקויה אמרה והוציאה מהארון בגדים שחורים וגדולים.
"את רצינית? זה גדול מידי בשבילי."
"אהה, לא, לא זה. התבלבלתי בבגד. הנה קחי את זה." היא אמרה ונתנה לי בגד אחר. "שכחתי שאני גדולה ממך לפחות בשנתיים."
"טוב, זה קצת קטן עליי, אבל אנסה להסתדר." אמרתי בייאוש.
"לכי, אני מתלבשת קודם." סאקויה אמרה ודחפה אותי מהחדר.
ישבתי ישירות עם גבי צמוד לקיר, מחבקת את ברכיי. הדמעות עלו לי מחדש, כל הזיכרונות צרבו בראשי. אך יכולתי לעשות דבר כזה נורא לפלס? היא אף פעם לא הייתה עושה לי דבר כזה.
אני אף פעם לא אסלח לעצמי על זה. אני ממש לא אתפלא אם פלס שונאת אותי עכשיו, בגן עדן. זה פשוט לא הגיע לה. אם הייתי יכולה, הייתי משנה הכול. משנה הכול, כדי שחיי יהיו מושלמים. חבל שזה לא קורה.
תמיד אחרי השמחה בא העצב.
כל פעם ששמחנו היה חייב להיות דבר נורא אחר כך. מה זה אומר בדיוק? שאני צריכה להיות מבואסת כל חיי? זה לא הופר.. ומחשבתי נעצרה כאשר סאקויה פתחה את הדלת. היא נראתה בסדר עם החולצה השחורה והגינס השחור. נכנסתי אחריה.
לבשתי מעיל שחור עם טרנינג שחור. ככה זה קורה כאשר סאקויה קונה לי דברים קטנים.
התייפחתי פעם אחרונה ואני וסאקויה יצאנו מבית המלון. ההלוויה הייתה בבית הקברות, (אלא מה?) היווני. בית הקברות היווני היה ריק מקברות. רק שני קברות היו שם. פלס ועוד מישהו שאני לא מכירה.
על הקבר שאני לא מכירה היה חרוט ביוונית: (כן אני מבינה יוונית משום מה.) "לופר זאוס."
(שימו לב: אני אף פעם לא הייתי בהלוויה, אז בבקשה, אם יש טעות או משהו.. אני מצטערת על זה ואתקן.)
"התכנסנו כאן היום כדי לכבד את קבורתה של פלס אמירהו, בכך שננציח את חייה." נביאת האלים אמרה. אף אחד לא מחא כפיים. כמובן שהוריה של פלס היו ראשונים לדבר.
"פלס הייתה.." האב התחיל לדבר. אני רק שתקתי ואמרתי את המילה: ' סליחה, סליחה, סליחה' בראש שלי.
"תודה." האימא של פלס אמרה לבסוף.
"עכשיו, חברתה הטובה ביותר, לושס, תדבר עלייה מצד חברי." הנביאה הזמינה אותי לעלות לדבר.
כולם החליפו מבטים. רוצחת תהייה בלוויה של מי שרצחה?
הרגשתי שאני רוצה להיעלם. השפלתי את מבטי. לפתע נשמעה נהמה. כולם הסתכלו סביב בבהלה.
אנג.
אנג עמד סוחב את ניילה על גבו. קמתי על מקומי בכעס. שנאתי אותה. פשוט שנאתי.
כולם הסתכלו עלייה המומים.
"את באת להלוויה?" הנביאה שאלה והסתכלה על בגדייה האדומים שגרמו לי צמרמורת.
"באתי להלוויה של פלס."
"אבל מה אלה הבגדים הלא הולמים האלה?"
"מצטערת. אבל אין לי בגדים בארון חוץ מהצבע המופלא הזה." ניילה אמרה וחייכה חיוך שטני. בסיוטים שלי לא דמיינתי אותה ככה. כול כך ערמומית, כול כך רשעית. איך זה קרה מול עיניי ולא שמתי לב?
שלפתי את החרב של הרמס מכיסי וכיוונתי אותו לניילה.
"לא כדאי עכשיו קרב, במיוחד לא מול קבר!" הנביאה נזפה לי.
"אז ניילה, אם יש לך עוד קמצוץ של כבוד, תצאי מהלוויה הזאת ונלחם שם." אמרתי וזימנתי אותה לדו קרב. גם סאקויה קמה על מקומה.
"קמצוץ של כבוד?" היא צחקה. "את זאת שאין לה כבוד. איך את יכולה ללכת להלוויה של מישהי שרצחת? רצחת בידייך החיוורות. הדם של פלס על הידיים שלך,לושס. ולעולם לא תצאי מזה. גם אם תלכי להלוויה מטומטמת."