ציפורן אדומה. פרק 36

פרק 36:
"וואו, הפיצה זה משהו." אמרתי בתענוג וחטפתי את הפיצה האחרונה מהמגש. ישר סאקויה הסתכלה עליי.
"את לא לוקחת את הפיצה האחרונה."
"אבל אני הצלתי אותכם!"
"היי… אפשר לפתור את כל זה בדרך טובה, שמחה.. קרב כריות!" אמרה פלס וזרקה על פרצופי כרית.
נפלתי על הספה במופתע.
"התחיל הקרב!" קראתי וכבר שלושת חברותיי התחילו לזרוק אחת על השנייה כריות. נכנסתי גם לקרב.
"מי שנופל ראשון מפסיד את הפיצה! האחרון שעומד מנצח!" פלס הכריזה.
זרקנו כריות אחת על השנייה בכיף, נוצות התפזרו על הרצפה. לבסוף, פלס נפלה ראשונה.
הקרב התחיל ביני לבין סאקויה.
"קדימה, סאקויה." הזמנתי אותה. החלפנו מבטים.
"אני אתחיל כשארצה."
"בסדר." אמרתי והמשכתי להביט בה. הסתובבנו אחת אחרי השנייה כמו בקרב אגרוף.
"הקרב המכריע, כשאני צופרת תתחילו." פלס אמרה ועמדה בנינו. הנהנו לה. פלס לקחה צופר, (לא יודעת מאיפה) ועמדה לצפור. אך היא עצרה באמצע הצפירה.
"מה עוצר אותך?" שאלתי אותה. היא רק הרימה את הידיים והסתכלה מעברנו. אני וסאקויה סובבנו את הראש.
ניילה.
ניילה עמדה בפתח הדלת, עם רובים מכוונים אלינו. הרמנו את הידיים בלית ברירה.
"ניילה? מה את עושה?" שאלתי במופתעות.
"ריח הפיצה עם החמאה זימן אותי." היא אמרה וניגשה לפיצה. אני וסאקויה התבאסנו. היא אכלה לנו מול הפרצוף את הפיצה האחרונה. "אוף,זה כבר קר."
"לקח לנו זמן לאכול את כול הפיצה, את יודעת."אמרה סאקויה. ואז נזכרתי שבעצם יש לי רובה בכיס מהנער. בזהירות הוצאתי את הרובה שלי וכיוונתי על ניילה. היא הובהלה ומהבהלה היא הפילה את הפיצה.
"יופי, דווקא על החמאה." היא התבאסה גם כן. ואז היא נזכרה שרובה מכוון עלייה. "הבנתי. אנחנו תיקו עכשיו."הוסיפה.
"למה את עושה את זה, ניילה?" שאלתי.
"את לעולם לא תביני."היא משכה בכתפייה. "אף אחד לא יבין אותי."
"אני אבין. תספרי לי."
"איך תביני שאני צריכה להרוג אותך?" היא התפרצה. נרתעתי מהתשובה.
"את לא חייבת להרוג אותי… את יודעת שיש עוד המון אויבים לשומר.."
"אז? את מטרה ראשונה שלו אחרי שהכנסת לכלא את הנער."
"עד כדי כך הנער חשוב לו?" הופתעתי. החלפתי עם סאקויה ופלס מבטים. "תגידי שלא מצאת אותנו. תמציאי דברים, אבל בבקשה, היינו חברות."התחננתי.
"לא, השומר רואה הכול. תאמיני לי, יכולים להיות פה אנשים בלתי נראים."
"אפשר להיות בלתי ניראה רק מול האלים." פלטתי. איך טעיתי באותו הזמן. ניילה הסתכלה עליי בסימן שאלה.
"מה זאת אומרת?"היא שאלה. גם סאקויה ופלס הסתכלו עליי תוהות.
"כלומר.. הנער סיפר לי.." השפלתי את מבטי.
"כולם יודעים שלא משנה כמה שקרים יש לשומר, הוא ינצח. זה ברור מאליו. את לא רואה את הצבא הגדול שיש לו? את הנשקים? את היתרונות? זה מיותר כל המלחמה הזאת. עדיף פשוט לוותר."
"רגע אחד.." הסקתי, "בגלל זה את עברת לצד השני?"
"לא! סיבה אחרת לגמרי. אבל תאמיני לי, אחרי שאת מכירה את השטח, אי אפשר לנצח דבר כזה."
"תלכי מפה." סאקויה פלטה.
"אבל יש לי עוד הרבה שאלות לשאול." אמרתי.
"לא אכפת לי. ידעתי שלא סומכים על זאבים." סאקויה הוציאה שני חרבות קטנות ומשופדות מכיסיה. "את עם רובה ואנחנו עם רובה ושני סכינים. תעשי חשבון."
"סאקויה.." התחלתי לומר.
"לא, זה בסדר. אני הולכת." ניילה עצרה אותי ויצאה מהמלון. אך שנייה לפני היא אמרה: "תשכחו שהייתי פה."
השפלתי את מבטי לפיצה הזרוקה ברצפה. נמלים מתחילים להסתובב סביבה.
עברה דממה ארוכה בחדר.
"אני אזרוק את הפיצה." אמרתי עם כפפה על היד. לקחתי את הפיצה בעזרת כפפה וזרקתי אותה לפח.
ישבנו בספה בדממה. בלי להשחיל מילה מהפה. פלס הביטה על הרצפה וסאקויה שיחקה עם סכיניה.
אני הבטתי בנוצות הפזורות ברצפה. לפני שניילה הגיעה, שמחנו עד ממש. מדהים איך דבר אחד יכול לבאס. סאקויה קמה להתקלח, היא לקחה מגבת מחדר האמבט.
"סאקויה.." אזרתי אומץ.
"שתקי!" היא בכעס אמרה וישירות כיוונה עליי את החרבות. מרוב בהלה קמתי על מקומי. פלס גם קמה.
"מה קורה לך סאקויה?" פלס שאלה. אני הייתי קפואה במקומי.
"תשתקו כבר. ניילה המטומטמת הזאת הרסה לנו הכול."היא הכניסה את החרבות ונכנסה לחדר האמבט.