סיפורו של רה – חלק א'

בהתחלה… לא היה כלום בעולם. כלום, חוץ ממים, נון היה שמו. נון היה חזק , הוא יכל להביס את החשיכה. ובקרקעית הים, הייתה מונחת לה ביצה. זה היה רה.

רה היה חזק מאד, הוא היה יכול ללבוש צורות רבות. כוחו היה טמון בשמו הסודי, ואסור היה לו לומר את שמו הסודי. אחרת…

"אני קיפירה בשקיעה, רה בצהריים, ואטום בערב" אמר רה, והשמש זרחה והכיפה את הארץ בפעם הראשונה.

אז הוא קרה לשו, הרוח הנושבת הראשונה. הוא קרה לטפנוט, סערת הגשם הראשונה. אז, הוא קרה לגב, והאדמה נוצרה. הוא קרה לאלה נוט, הוא קישטה את הארץ, כרגליה פונו לאופק, וידיה אחזו זו בזו. הוא קרה להפי, ואז נהר הנילוס זרם לאורך מצריים והפך אותו לפורה.

אחרי שרה נתן שמות לכול דבר שגודל בטבע, הטבע המשיך לגדול. ולבסוף הוא נתן שם למין האנושי, בו היה זכר ונקבה על אדמת מצריים.

אז, רה הפך את עצמו לצורת בן אנוש והפך לפרעה הראשון, שלט על מצריים במשך אלפי שנים, ונתן המון תמיכה בתבואה וגם כן בהתפתחות של מצריים. כול מצריים דברה על התקופה הטובה של שליטתו של רה "בדיוק קמו שקרה בתקופתו של רה"

אבל, בהיותו בצורת האדם, רה גדל והזדקן. המין האנושי לא פחד ממנו עוד ולא פעל לפי פקודותיו. הם צחקו עליו תמיד, אומרים: "הסתכלו על רה! העצמות שלו כמו כסף, עורו כמו זהב, ושיערו כמו האבן לאפיז הכחולה!"

רה כעס כאשר הוא שמע זאת, הוא היה כועס יותר ממעשיהם הרעים של בני האנוש שאינם צייתו לחוקיו. לכן, רה כינס את כול האלים שהוא יצר – שו, טפנוט, גב ונוט.