מרד האלפים-פרק 2-אב ובתו

~טליה~

"מרשים מאוד בת לוקי, למדת היטב". הייתי בארמון היסודות יחד עם שני המורים שלי-אלטון ויורן-ועמדתי
לסיים ללמוד את קסם היסודות האחרון-קסם האוויר. בגלל היותי בת לוקי-הקוסם והאל החביב על האלפים האפלים-האלפים האפלים החליטו שאוכל ללמוד את כל קסמי היסודות-ולכן לא היה לי מספיק זמן ללמוד עם הגמדים. הודיתי ליורן והוא אמר " נותרו רק עוד שני קסמים שעליך ללמוד. הראשון הוא קסם יצירת הגולם-יצור חסר מחשבה שיציית לכל פקודה שלך. זהו קסם האוויר והאדמה החזק ביותר-תוכלי ליצור צבאות שלמים של יצורים אלו והשארתם קיימים לא תדרוש ממך טיפת אנרגיה, אבל יצירתם קשה מאוד- לעולם אל תנסי ליצור יותר מעשרה ביום אחד כי את תיהרגי." ובנימה חיובית זו הוא לימד אותי את הקסם. כשסיימתי ללמוד את הקסם המורה אמר לי לנסות לברוא גולם. הטלתי את הלחש וגולם בגובה ארבעים רגל הופיע וריסק את התקרה של הקומה הראשונה. המורים שלי הביטו בגולם בפליאה כנה ואז פרצו בצחוק. "אולי בפעם הבאה תנסי ליצור אחד קטן יותר" אמר יורן לאחר שהשתלט על צחוקו. לא יכולתי שלא להסכים איתו, הייתי מותשת לחלוטין. לאחר שגם אלטון השתלט על צחוקו הוא אמר "ועכשיו לקסם האחרון. לעולם אל תנסי להטיל אותו כי הוא יהרוג אותך. הקסם הזה הוא קסם זימון אדון יסודות. אדון יסודות הוא בעצם יצור ששולט באופן מוחלט בכל היסודות ונוצר בקסם המשלב את כולם. לא ניתן לכלוא אותו, לא ניתן להשמיד אותו והוא יתקיים עד שישלים את המשימה שנתת לו." הזעפתי פנים ושאלתי "מה הטעם בקסם שלעולם לא אשתמש בו?" המורים שלי הביטו בי וענו לי יחד "הטעם הוא בכך שאויביך ידעו שאת יכולה להשתמש בו, ולכן לא יעזו לנסות שום דבר שיגרום לך לרצות להשמידם. את מוכנה ללמוד?" הנהנתי והם החלו ללמד. כשסיימתי ללמוד את הקסם, הרגשתי שמשהו לא בסדר. קול שזכרתי מלפני כעשר שנים אמר למורי "צאו מכאן אני כאן כדי לדבר עם טליה." ברגע שמורי עזבו את החדר הוריתי לגולם לתקוף. אגרופו של הגולם הכה באדמה ויריבי נפל. שלפתי את חרבי וזינקתי לעברו. הצמדתי את החרב לגרונו ואמרתי בשיניים חשוקות "מה אתה עושה כאן אבא?" הרגשתי דחף להקיא עם המילה האחרונה. לפתע הוא-או יותר נכון האשליה שלו-נעלמה והרגשתי חנית צמודה לצווארי. "באתי לדבר" אמר לוקי והוריד את החנית. הכנסתי את חרבי לנדנה ואמרתי "דבר.". הוא נעמד לפני ואמר "אין לנו הרבה זמן לדבר. "באתי להזהיר אותך שאודין יבוא לתקוף אותך בקרוב וגם רציתי להתנצל" אם לא הייתי חושדת שגם לוקי הזה הוא אשליה סביר להניח שהייתי הורגת אותו. במקום אמרתי "להתנצל!? ניסית להרוג אותי ואת תאודרד ובגללך סוורטאלפהיים כמעט הושמדה, ואתה רוצה להתנצל!?" לוקי הרכין את ראשו ואמר "לשם ההגינות ענק העבר היה זה שכמעט השמיד את סוורטאלפהיים ולא נשקפה לכם סכנת מוות-ענק העבר לא היה נותן לזה לקרות." הרגשתי רצון חזק לשבור משהו והתחלתי לצעוק "ומה לגבי הקסם שגרם לי להיראות כאלפית אפלה? הקסם הזה הרג את אימא שלי! והקסם שגרם לי להגיע לסוורטאלפהיים אחרי שנקמתי את מות אימי, גם הוא מעשה ידך? כמעט נהרגתי!" בשלב הזה גם לוקי התחיל להתעצבן "הקסם הראשון נועד להגן עליך מאודין, ראית מה הוא עשה לפנריר, והוא ניסה גם להרוג אותך, והוא ינסה שוב בקרוב מאוד! ובאשר לקסם השני, אם לא היית עוברת דרך סוורטאלפהיים האלפים היו מסרבים לעזור לך בטענה שיש לך אב! לא יכולתי לחזות את מות אמך, רק רציתי להגן עליך." התחלתי לבכות. כל עולמי התמוטט ברגע אחד והרגשתי שאני מתמוטטת יחד איתו. לוקי חיבק אותי עד שנרגעתי ואז הוא אמר "אודין מגיע. עליי ללכת, אבל אזהרה אחת אחרונה- על תשתמשי נגדו בקסם, הוא אל הקסם." ובמילים אלו הוא נעלם. שלפתי את חרבי ופיצלתי אותה לחרב אש וחרב כפור וחיכיתי. אודין נפל מהשמים- תוך כדי ריסוק הגולם שלי- ואמר "אמרי לי איפה תאודרד ואהרוג אותך מהר." לא הרגשתי צורך לכבד את בקשתו בתגובה והוא תקף. נלחמנו כמה דקות, אבל נראה שאודין השתעמם והוא יצר אגרוף מאוויר שהפיל אותי לאדמה. הוא הצמיד את חניתו לגרוני, ואז תאודרד הופיע. בידו הייתה חנית-אבל היא לא הייתה החנית שלו-והוא השליך אותה על אודין. אודין גרם לסלע לעלות מהאדמה והחנית ננעצה בסלע. "ניסיון נחמד בן טיר אבל
אתה מת." תאודרד חייך ואמר "אתה לא ערני מספיק בשבילי.". הדבר האחרון שזכרתי לפני שנרדמתי היה שעיניו של אודין נפערו באימה ואז הן נעצמו והוא התמוטט.