ליינה -כן, עוד אחד

"היי, היפה בנערות" אמר ליאו ורכן לכיוון ריינה,
מושיט אליה את הוורד שבידו.
"ליאו, זה לא הזמן המתאים"
אמרה ריינה בלי להרים את מבטה אליו.
"במה את כול כך עסוקה?"שאל ליאו,
וניסה להציץ על עבודתה.
"זה כלום, סתם עבודה" היא אמרה בפיזור דעת,
והמשיכה בעבודתה.
"את יודעת מה יהיה ממש כיף?"שאל ליאו
ועל פניו חיוך ממזרי, אך היא לא ראתה אותו.
"לא לעבוד" הוא אמר ותפש את הדבר שהיא התעסקה בו.
"תחזיר לי"היא הסתובבה לעברו ועל פניה היה מבט רצחני.
"לא" הוא אמר בפשטות וברח.
"ליאו" היא סיננה ויצא אחריו.
"תתפסו אותו" היא אמרה לשני כלביה, אורום וארגנטום.
היא השיגה אותו כבר ממש בתחילת היער, מקום שאליו איש לא מגיע, שניהם כבר היו אדומים לגמרי והתנשמו בכבדות,
היא דחפה אותו לקרקע
והניחה את נעלה על חזהו.
"תביא לי את זה"היא אמרה לו ולחצה על חזהו.
"זה לא אצלי" הוא אמר בן התנשמות להתנשמות.
"איפה זה?"היא הדגישה כול מילה
"לא באמת לקחתי את זה,
רק העמדתי פנים בשביל שתרדפי אחרי"
הוא אמר, ולמרות העובדה כי זה לא היה מצב,
הוא חייך.
"אתה לא יכול לעשות דברים כאלו"
היא אמרה ועזרה לו לקום
"למה לא?"הוא שאל וניקה את הלכלוך מחולצתו.
"מכוון, שממש תכננתי להרוג אותך בגלל זה"
היא אמרה והתיישבה על גדם עץ.
"מה זה היה בכלל?"שאל ליאו והתיישב על אבן,
לא רחוק מהמקום בו היא ישבה.
"זאת הייתה תמונה ישנה של.."היא התחילה להגיד
ואז השתתקה.
"תמונה ישנה שלי של היילה ושל.. ושל.." היא ניסתה
בשנית אך גם אז לא הצליחה להשלים את המשפט.
"ושל אבינו"היא אמרה בשקט ולא העזה לישר מבט אל ליאו
"פשוט, חשבתי שאיבדתי מזמן את התמונה הזאת"
היא אמרה בשקט"חשבתי שאיבדתי אותה עוד באי של קירקה"
היא מלמלה, אך ליאו היה קרוב מספיק בשביל לשמוע זאת ומספיק קרוב בשביל לראות את הדמעות זורמות במורד לחיה.
"היי"הוא אמר בזמן שהיא קמה "העיקר שמצאת אותה"
הוא אמר וקם גם הוא, לא היה לו ממש מושג מה הוא עוד יכול להגיד,
אך למזלו, היא לא רצתה שיגיד דבר.
היא מצמצה בשביל לסלק את הדמעות בעיניה והושיטה לעברו את זרועותיה, ליאו לא ממש חשב, אלא פשוט חיבק אותה.