לאורך הביפרוסט – פרק 5

בראגי לקח אותי לביתן שבו ישנן חרבות מוצלבות מעל ספר ומסביבם משהו שנראה כמו אבק כוכבים. בראגי דפק על הדלת. גבר ג'ינג'י פתח את הדלת של הביתן. הוא היה נראה כבן ארבעים וחמש אך בכל זאת היה יפה תואר. הוא היה חסון, שזוף למחצה. אחת מעיניו הייתה חסרה והייתה מכוסה ברטייה בעוד שהעין השנייה הייתה חצי ירוקה חצי חומה, כאילו באמצע העין הירוקה שלו צמח אי של בוץ. הוא היה נראה טוב לב. מראה פניו נתן לי ביטחון, ביטחון שמעולם לא הרגשתי.
"אודין, זהו סת', בני היקר" אמר בראגי והצביע עלי.
"אני רואה, איזה דמיון" הכריז אודין.
העברתי קווצת שיער בלונדיני מעל האוזן שלי כמו שאני עושה תמיד במצבי לחץ או במצבים בהם אני צריך להגיד משהו ואין לי מה.
"אין לך שום סיבה לחשוש" אמר אודין "למעשה אנחנו זקוקים לך, אחרי הכל, אתה ראוי להגיע לואלהלה".
"היכל הלוחמים?" שאלתי "לקראת הראגנארוק?". (ראגנארוק = סוף העולם על פי המיתולוגיה הנורדית).
"מי לימד אותך?" התעניין בראגי.
"אמא" אמרתי "אז… זה אמיתי?".
"כן" אמר אודין "אבל קודם יש לנו צרה, קבסיר נחטף על ידי שני גמדים – ג'אלאר וגאלאר והם רצחו אותו ולקחו את דמו".
"איכס" מלמלתי.
"כן, בכל מקרה הם יצרו מדמו משקה מפתה מאוד, משקה שמספק מעיינות של השראה, אך מביא גם קללה" הסביר אודין.
"איזו קללה ולמה?" שאלתי.
"קבסיר נוצר מהרוק של כולנו, של כל האלים" אמר אודין "כל אחת תרם".
"אוקיי, זה הרבה יותר מגעיל" אמרתי.
בראגי צחקק לו.
"ירשת גם את הציניקניות של אביך" אמר אודין והביט בבראגי במבט נועץ.
"בסדר" מלמל בראגי והשתתק.
"בכל מקרה, הוא היה בעל תכונות חיוביות של יכולת גישור דיפלומטי, חכמה" אמר אודין.
"אז למה שלא תיצרו אחד חדש?" שאלתי.
"קבסיר נוצר על מנת להציג ביטוי מוחשי בין אלי הואניר לאלי האסגרד" אמר אודין.
את זה כבר ידעתי.
אלי הואניר ואלי האסגרד היו סוג של שני מחנות שונים כאשר ההבדלה ביניהם היה כמו ההבדלה שבין… האלים היווניים לטיטאנים אבל שני השבטים היו בני אותו דור. שני השבטים נלחמו זה בזה עד להפסקת האש.
"אז מה המטרה שלי?" שאלתי.
"אתה וחברך לוק תנסו למצוא את המשקה ולא לתת אותו לאף אחד, אנחנו נוכל לבנות את קבסיר מדמו מחדש אבל אם הוא ייאבד, בין האלים תפרוץ מלחמה שנייה וקשה" אמר בראגי.
"אז… לאן אני אצטרך ללכת?" שאלתי.
"תיכף, לוק יגיע עם אביו ואנחנו נסביר הכל" הבטיח אודין.