לאורך הבִּיפְרוֹסְט – פרק 1

הערה לפני שהכל מתחיל: זה לא (ואני חוזר) ממש לא עוד סיפור על מיתולוגיה יוונית. זה סיפור על מיתולוגיה נורדית. כמובן שאין צורך בידע מוקדם על המיתולוגיה (ואני מניח שרבים מכם לא מכירים) כיוון שיהיו מספיק הסברים.

אז שלום לכם, שמי סת' ותודה רבה שפתחתם את הסיפור שלי. היה לי מאוד קשה לכתוב את הסיפור הזה ובטח שלפרסם אותו. אני מאוד מקווה שאתם תקראו אותו אחרת אני מאוד אהיה מדוכא אם כל העבודה הקשה שהשקעתי בו תהיה לשווא. כדי להבין למה היה כל כך קשה להביא לאור את הסיפור הזה אני צריך כמובן (איך לא) להתחיל מההתחלה.
אני, סת' והחבר הכי טוב שלי לוּק. לוק היה מאז ומתמיד היפראקטיבי. הוא היה מומחה בטריקים ותחבולות. עם העיניים החומות המימיות שלו והפרצוף עם הגבות המעוקלות הוא תמיד עשה בעיות.
אני לעומתו הרבה יותר… יציב? אני לא ממש יודע איך לתאר את זה.
זה התחיל ביום שני. היום שאותו אני מכנה "היום ההומאני" כיוון שבו יש רק מקצועות הומאניים. אנגלית, ספרות, הבעה, תנ"ך והיסטוריה. זה ללא ספק היום האהוב עלי בשבוע.
מה אני אעשה, אני לא טיפוס של מספרים, כוחות או יסודות כימיים. אני טיפוס של המילים הכתובות והחרוזים והתאריכים ההיסטוריים וכל הניתוחים.
אני בעצמי גאה לספר שכבר כתבתי ספר שירה משלי.
היום התחיל בשיעור היסטוריה.
למדנו על יוון העתיקה. איזה ילד אחד שקרא את פרסי ג'קסון החליט שהוא גאון הדור ביוון העתיקה אז הוא התחיל כל השיעור להתרגש ולזרוק תשובות. הייתי משוכנע שהוא מאמין בזה שהאלים היווניים קימיים אבל חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני שיהיו אלים. חשבתי לעצמי, מה יקרה אם יגלו אלים עכשיו? זה לא יפיל את העולם?
לוק תופף עם האצבעות שלו על השולחן בזמן שאני ניסיתי להתרכז במורה. לוק לא הפסיק לדבר, לשרוק ולהתעסק עם דברים. הרחקתי ממנו את כל העפרונות, המחקים והמחדדים שלי. למדתי אחרי הפעם ההיא שהוא חידד לי עד הסוף כל עפרון ואת המחק הוא הפך לפיסות קטנות והתחיל לשחק עם הכל.
"מתי כבר ייגמר השיעור?" לחש לי לוק באוזן.
"לוק!, שקט" נזף בו המורה.
"מה עובר עליו?" הוא לחש.
"לוק, עוד פעם אחת אתה בחוץ" אמר המורה. הוא חזר להרצות על הקנאה של הרה. זאת, היסטוריה משעממת.
"אתה בא איקס עיגול?" שאלתי את לוק.
"ברוך הבא! החלטת לחיות, אה?" שאל לוק.
גיחכתי בזמן שציירתי את הטבלה.
לוק שם את ה – X בחלק האמצעי העליון.
"ניצחתי" אמרתי.
"מה?! רק שמתי את הראשון" אמר לוק.
"לוק, צא החוצה, גם אתה סת'" אמר המורה.
"אבל למה?" שאל לוק.
"כי אתה מפריע לי, החוצה!" הוא אמר. אני לא עשיתי בעיות אלא פשוט יצאתי.
מרחוק יכולתי לראות אישה עם שיער ארוך מאוד וסלסילת תפוחים. לא הכרתי אותה אבל משום מה היא הייתה לי מוכרת. היא לא הייתה מורה ולא תלמידה, את זה ידעתי. אז מי זאת?
"בוא נלך לראות מה יש כאן, בסדר?" שאלתי.
"חששתי שלא תשאל" אמר לוק.

המשך יבוא…