התנגשות האלים – פרק 6 – ההתנגשות הראשונה

הודעה חשובה: תקראו ב"רציתי להוסיף".

האש כבר דעכה מסביב לבית כלאה של נפתיס וארס כבר הלך מהאולימפוס לעיסוקיו.
נפתיס הסתכלה סביב. היא ראתה את אפרודיטה מול מראה מסתרקת. היא תצטרך הרבה ערמומיות בשביל להצליח לגרום לה לשחרר אותה. מה היא תגיד לה? היא צריכה לחשוב מהר לפני שאפרודיטה תלך.
…
רוב הסתכל סביב, כעת הוא היה צריך לחזור חזרה לאן שהיה צריך לחזור. הוא שם פעמיו לכיוון העיר הקרובה ביותר. אורות חזקים נדלקו שם. הוא הריח ריח מסריח. ריח שלא אמור להתקיים שם. הוא הרגיש שמסתכלים עליו. הוא הסתובב בשלוש מאות שישים מעלות על מנת לראות מי מסביבו ועדיין לא ראה.
לאחר שתי דקות של הליכה הוא הגיע חזרה לבקתה שממנה הגיע. הוא פתח את הדלת ונשימתו נעתקה.
…
דמטר החליטה שהיא לא יכולה לחכות לפרספונה יותר. היא ירדה דרך המנהרה אל השאול ושם פגשה את כארון. לכארון היה ברדס שחור שדרכו ניתן היה לראות רק עיניים שחורות מחוסרות חמלה.
"דמטר" אמר כארון.
"אין לי פנאי" אמרה דמטר "אני צריכה לחצות".
כארון סימן לה להיכנס והשיט אותה לצד השני.
"תודה" היא אמרה והלכה למטה לכיוון הארמון של האדס.
היא פתחה את השער בלי לחכות להזמנה ושם היא ראתה את פרספונה על הרצפה ואוזיריס מעליה עם שוט.
דמטר פערה את עינייה.
"האדס?" שאלה דמטר בכעס רב.
"כן" אמר אוזיריס בחיוך זדוני.
זה לא היה יכול להיות יותר טוב בשבילו.
…
"אפרודיטה" אמרה נפתיס.
"מה, אמ… פפטיס?" שאלה אפרודיטה.
"כן" אמרה נפתיס במחשבה שלא לעצבן אותה.
"מה יש לך?" שאלה אפרודיטה.
"אני מתגעגעת לסת" אמרה נפתיס.
"מי זה?" שאלה אפרודיטה.
"סת הוא אל המלחמה אצלנו" אמרה נפתיס "ואני יוצאת איתו ובוגדת בבעלי המכוער הורוס".
הכל היה שקרים כמובן אבל נפתיס כבר שמעה על אפרודיטה וידעה שזה ימשוך את תשומת ליבה.
"באמת?" שאלה אפרודיטה "זה בדיוק כמוני".
"אנחנו מקבילים" אמרה נפתיס.
"אבל חשבתי שאלת האהבה היא מישהי אחרת" אמרה אפרודיטה "קטש".
"אז מה?" שאלה נפתיס.
"נשמע נהדר" אמרה אפרודיטה.
"אז תשחררי אותי, נהיה החברות הכי טובות" אמרה נפתיס.
"בסדר" אמרה אפרודיטה ופתחה את התא.
"תודה" אמרה נפתיס.
נפתיס הניפה את ידה וגל הלם פגע באפרודיטה והפיל אותה.
נפתיס ברחה מהר.
…
"האדס, אתה חטפת את הילדה שלי ועכשיו אתה מתעלל בה?!" צרחה עליו דמטר.
"אמא, זה לא האדס" אמרה פרספונה.
"והשפעת לה על המוח?!" כעסה עוד יותר דמטר.
"כן" אמר אוזיריס "נראה אותך עושה משהו בנידון".
"ובכן אני מאתגרת אותך לדו – קרב" אמרה דמטר.
"בסדר, תני את הכי טוב שלך!" אמר אוזיריס.
דמטר הניפה את היד שלה ושורשים עבים כבלו את רגליו של אוזיריס.
דמטר הסתכלה על אוזיריס. משהו היה בו מאוד מוזר.
אוזיריס הניף את המטה שלו כאילו קוצר חיטה ומיד דמטר הושלכה אחורה.
פרספונה בינתיים עמדה מהצד מבועתת.
"אמא תפסיקי! זה לא האדס זה אוזיריס, אל המוות המצרי" התחננה.
"פרספונה אני יודעת שהוא עשה לך משהו" היא אמרה.
"לא, אמא, אני רצינית שימי לב אליו טוב טוב" אמרה פרספונה.
"פרספונה, הלוואי שיכולתי להאמין אבל אני יודעת שהוא גורם לך להזות" אמרה דמטר.
…
"הרמס תריס מגיוס טיסמוס?!" קרא אפולו.
"טריסמגיסטוס" ענה הרמס טריסמגיסטוס.
"זה אתה תחות?" שאלה בסתת "בהתגלמות היוונית שלך".
הרמס טריסמגיסטוס (נקרא לו בקצרה – הרמס .ט.) הסתכל עליהם.
"אם לא שמתם לב אנחנו במצב מתיחות" הוא אמר.
"מה קרה?" שאל הורוס.
"המלחמה הגדולה ביותר בתולדות האנושות והאלים עומדת בפתח" אמר הרמס .ט. הוא זרח לרגע ונעלם.
…
האל צחקק לו בהנאה. הוא מתחזק, עוד יום אחד, עוד לילה אחד והחלומות שלו יתגשמו, הוא יזכה להשמיד את כל האלים ולהיות היחידי שישלוט בכאוס!. רק עוד יום אחד להתחזק, רק עוד יום אחד לנסות להרפא מהחתולה המגעילה ההיא שנלחמה בו. כן, כן, בעוד יום אחד ואפופיס יוכל להשמיד את היקום.