התנגשות האלים – פרק 5 – הרמס טריסמגינטוס

"אנוביס, אני מאבד סבלנות, אני מקציב זמן" אמר תחות.
"יש בוודאות סיבה להתעקבותה" אמר אנוביס "רק תמתין תחות, לא ידעתי שסבלנותך נשחקה".
"היא לא, אבל אנוביס, יש לי כל כך הרבה להספיק" אמר תחות.
"הרגע נא תחות, אתה מוזמן לעבוד כאן, על הספסל אין גורם מסיח דעת" אמר אנוביס.
"אינני עובד בחוץ, רק בסדנא, אתה אכן מבזבז את זמני כפי שחשדתי, אני עוזב" אמר תחות ונקש באצבעותיו.
אנוביס הרגיש מתוח. למה אמא שלו מתעקבת?. לרוב היא הייתה דייקנית.
…
"כל הכבוד ארס" אמרה אפרודיטה.
"אכן, אני מדהים" אמר ארס והציג לראווה שריר על מנת להוכיח את הטענה.
"יוונים, פני לשלום" התחננה נפתיס "אנא מכם, שחררו אותי, עליל להודיע לאחיי הודעה חשובה".
"אני לא חושב ככה" אמר ארס "אני חושב שכדאי לך להירקב כאן".
"אבל, אני יודעת על פרספונה" אמרה נפתיס.
"אויש, פרספונה, מקרה אבוד אם תשאלי אותי" אמרה אפרודיטה "אני לעולם לא הייתי נכנעת להאדס".
"ואם היא תאבד כל האנושות תאבד וגם אתם" אמרה נפתיס.
"ומה זה עניינך?" שאל ארס.
"זה ענייני כמו שזה עניינכם" אמרה נפתיס "למה הכל בדרכי מלחמה?".
"אולי לא הבנת מותק, אבל אני אל המלחמה" אמר ארס.
"אח, אתם מחליאים אותי עם השפה שלכם" אמרה נפתיס וחבטה בזעם בסורגים שכבלו אותה.
ארס הקיש באצבעותיו ואש אדומה הקיפה את הכלוב של נפתיס וחסם כל רעש.
"ועכשיו מה?" שאלה אפרודיטה "הם ישימו לב?".
"בוודאי" אמר ארס "ועכשיו נברר מי זה האחים שלה".
…
בסתת הרימה את עינייה לשמיים והופתעה לראות מרכבה זהובה מעופפת לה.
"בסתת!" צעק קול מהמרכבה. קול מוכר.
"הורוס?" שאלה בסתת.
המרכבה נחתה לידה.
"בסתת, חתלתולה, מה קורה?" שאל הורוס וניסה לתת לה כיף אבל בסתת לא הבינה.
"הורוס, לא השתנת" אמרה בסתת.
"נו אחוקית, למה ציפית?" שאל הורוס "תכירי את האחוק שלי, אפולו, הוא אל השמש היווני ו… מה עוד?".
"שירה, חץ וקשת, רפואה" אמר אפולו "אבל השמש הכי כייף".
"אל יווני?" שאלה בסתת.
"לא שמעת?" שאל הורוס ואז הסתכל עליה והחוויר.
דמעה זלגה לבסתת על הלחי.
"לא התכוונתי" אמר הורוס "אני יודע שהשתחררת רק לאחרונה, אני יודע שאת נסערת אבל… היי תתעודדי, ניקח אותך לטיול במרכבה".
"זה מפחיד" אמרה בסתת.
"נו, בסתת, אל תהיה חתולה פחדנית, תהיה חתולה אמיצה" אמר הורוס.
"על יצורים כמוך ביססו את הסטיגמא על בלונדינים טיפשים?" שאלה בסתת.
היה נראה שהורוס לא הבין את הבדיחה.
"אויש" אמרה בסתת "לך ממני הורוס, ואפולו, אני לא רוצה להיות גסת רוח אבל אין לי רצון למשחקים עכשיו".
"את לעולם לא תשתחררי מזה, אם כל היום תחשבי על אפופיס לעולם לא תצליחי לחזור לחיות" אמר הורוס "נו, תעלי".
"בסדר" נאנחה בסתת "אבל אני הופכת לחתולה".
"בהצלחה" אמר הורוס וצחקק לעצמו.
"לאן עפים?" שאלה בסתת שכבר הפכה לחתולה.
"למצוא את הרמס" אמר אפולו.
"הרמס טריסמגיסטוס?" שאלה בסתת.
"מי?" שאלו אפולו והורס פה אחד.
"ההתגלמות היוונית של תחות" אמרה בסתת.
אפולו והורוס החליפו ביניהם מבטים מבולבלים.
"אני מקווה שלא" אמר אפולו "תריסים מגיסטוסים נשמעים לי מרושעים".
…
רוב היה יכול להריח את הסוף. לא היה לו ספק שכאן הוא יימצא את מטיל הזהב שחיפש.
הוא הסתכל סביב, שום מפלצת.
הוא התקרב עוד ושמע לחישות.
הוא חפר קצת באדמה ומצא אותו, מטיל זהב קטן.
"מטיל זהב!" אמר רוב בקול צלול וברור.
"הו, גם אתה מדבר" אמר המטיל.
"כן, מה אתה יודע מטיל?" שאל רוב.
"אני יודע ידע, אתה רוצה ידע?" שאל המטיל.
"אני יכול לשמור אותך?" שאל רוב.
"בוודאי" אמר המטיל "אני שלך".
רוב טמן אותו בכיס.
עכשיו יש לו ידע ועושר, רק כוח חסר לו בשביל להוכיח לאלים היוונים שיש לו מספיק יכולת להילחם למענם.
…
"הרמס!" קרא אפולו כאשר ראה דמות מוכרת.
"זה הרמס? הוא לא דומה להרמס טריסמגיסטוס" אמרה בסתת.
"מספיק עם תריסים!" הרעים אפולו "אני מדבר על הרמס שלנו, אל השליחים והדואר, והגניבה אז תשמרו על החפצים שלכם".
"מה הבעיה? מכה קטנה עם המוט שלי והוא מאבד הכרה בשביל זה צריך הגנה?" אמר הורוס
בסתת הבליעה צחוק.
"זה בסדר לצחוק בסתת, הורוס מצחיק, הורוס הורס, את יודעת את זה" אמר הורוס.
"כל עוד אתה בוחר בפרצוף האנושי שלך ולא בציפור" אמרה בסתת.
"ברור שבאנושי, אני הכי חתיך ככה" אמר הורוס.
"אוף" רטנה בסתת תוך כדי גלגול עיניים.
"הרמס!, אנחנו צריכים אותך!" צעק אפולו.
הרמס הסתובב וזה בהחלט לא היה הרמס.
"תחות?" שאל הורוס.
"לא, הרמס טריסמגינטוס" אמר האדם.
אפולו והורוס הביטו בבסתת.
………………………………………………………………………………………………………………………………
בפרק הבא: איך נפתיס תערים על אפרודיטה, מה רוב יעשה עם מטיל הזהב ומהו טיבו של הרמס טריסמגינטוס.