התנגשות האלים – פרק 4 – המכתב

פרספונה המשיכה לטוות את הבד. היא ידעה מה אוזריס מתכנן, היא לא הייתה יכולה לתת לזה לקרות, האדס אולי חטף אותה פעם אבל עמוק בליבה, על אף כל המרירות ביניהם היא עדיין אוהבת אותו. היא נזכרה בפרחי האביב שקטפה אז. היא הייתה נרדמת לה בשדה מקשיבה לקולות הציפורים ששרו לה רומני אהבה. היא קמה, יודעת מה לעשות.
"אוזיריס" אמרה פרספונה בקול מתקתק "אני רוצה שתבוא".
"מה יש לך פרספונה?" שאל אוזיריס "את מבזבזת את זמני".
לפני שהוא הספיק הלתנגד היא נישקה אותו חזק. היה לו ריח של מתים, הרבה יותר חזק משל האדס והעובדה שהוא היה חנוט לא הועילה ממש.
הוא הסמיק קצת ואמר :"פרספונה, לא ידעתי".
"אויש, אוזיריס, אתה הרבה יותר מושך מהאדס" אמרה פרספונה בקול מתקתק.
אוזיריס ניער את ראשו ואמר :"לא תעבדי עלי, אני יודע מה את מנסה".
היא נישקה אותו שוב.
"אני לא מאמין לך" אמר אוזיריס והלך משם.
התוכנית של פרספונה נכשלה, אבל היא צריכה לקנות זמן.
…
"דמטר, לא!" צעק קול ליד דמטר.
"הרה?" שאלה דמטר.
"אל תעשי את זה להאדס, זאת לא אשמתו, אני בטוחה בכך, תחכי" אמרה הרה.
"אבל, הוא חטף את ביתי, היה בינינו הסכם והוא הפר אותו" אמרה דמטר.
"לא!" אמרה הרה "את לא יכולה להרוס אותו, אנחנו צריכים אותו יותר ממה שאנחנו מודים".
"הרה, את לא תעצרי אותי" אמרה דמטר.
"זאוס, בבקשה אמור לה שהיא שוגה" אמרה הרה.
"הרה, אני… די בטוח שיש דרך אחרת אבל פחות טובה" אמר זאוס.
"האלים המצריים יכולים לתקוף כל רגע, האדס יוכל להיות גלגל מכריע" אמרה הרה.
"לא אכפת לי מאלים מצריים" אמרה דמטר "אני רוצה את הבת שלי".
"יש לי רעיון" אמר זאוס "נשלח את הרמס אל השאול, הוא שם הרבה פעמים והוא ידלה מידע לגבי מיקומה של פרספונה".
"רעיון טוב" אמרה הרה "נעשה כך".
"אבל איפה הרמס?" שאלה דמטר.
"נמצא אותו" הבטיחה הרה.
…
רוב הרים חץ מלוכלך מהאדמה. הוא החזיר אותו לאשפתו ונאנח. הוא הסתכל סביב ולא הבין מה קרה לו בזמן האחרון. אולי כדאי לו לחזור הביתה ולהיפרד מההרפתקאה כל עוד הוא בחיים?.
הוא היה מבובלבל מאוד, מי היה האיש הזה שליד אבא שלו? מה קרה ליד האוהל ההוא, איך גנבו לו את היכולות. הוא הרגיש פגיע, כמו חייה בסכנת הכחדה שעדיין צדים אותה, כמו פיל שולקחים לו את החטים ומשאירים אותו לגסוס. אולי הסנסיי ייתן לו תשובות לכמה שאלות.
…
אנוביס ישב לו על ספסל בשדרה ארוכה. הוא לא פחד מה יחשבו עליו בני האדם, אחרי הכל המוח שלהם לא מסוגל לתרגם אלוהות כמו שלו. תחות ישב לימינו. הוא הסתכל על תחות. כבר כמה שנים טובות שלא ראה אותו. הראש בצורת ציפור האיביס שלו נשאר בדיוק אותו דבר, העור שלו היה חיוור יותר והוא הפך לשרירי יותר. הוא חיכה לאימו, נפתיס שתגיע. היא הבטיחה שתהיה לה בשורה חשובה מאוד.
"אני מקווה שאנחנו לא מחכים סתם" אמר תחות "יש לי המון עבודה לעשות".
"זה ישתלם" הבטיח אנוביס "אמא שלי לא מבטיחה לשווא".
היה נדמה שהזמן רץ לאחור במקום להתקדם קדימה כפי שהוא צריך להתקדם.
…
"הפייסטוס, זה בשבילך" אמר הרמס והושיט לו את המכתב שקיבל.
"תודה לך הרמס, מה שלומך?".
"דואר" אמר הרמס ונופף בתיק הדוורים שלו "הרבה דואר".
הפייסטוס פתח וקרא את המכתב.
"אני לא מאמין, זאת פרספונה!, מכתב מפרספונה!".
…
"תפסתי!" צהל ארס.
"מה קרה?" שאלה אפרודיטה.
"תפסתי אלה מצרית" אמר ארס. הוא החווה בידו לפינת החדר שבו ישבה… מישהי שנראתה רגילה, בלי שום פרצוף של חייה.
"מי זו?" שאלה אפרודיטה.
"מגינה על המתים או משהו" אמר ארס.
נפתיס נלכדה.
…