התנגשות האלים – פרק 3 – תוכניות פעולה

"שקט" צעק אוזריס במלוא אונו.
פרספונה לא הקשיבה לו. היא המשיכה לבכות מגעגועים לאמא שלה ואפילו להאדס.
אוזריס הצליף בפרספונה עם שוט.
"אתה בכלל לא ראוי לשלוט, לבך קר כאבן" אמרה פרספונה.
"ובכן זאת לא את שתחליטי" אמר אוזריס "ועכשיו חזרי לעבודתך".
…
"דמטר, מה את עושה כאן?" שאל האדס בתמיהה.
"אני יודעת שאתה מחביא אותה, תחזיר לי אותה מיד!" צרחה עליו דמטר.
"אני לא יכול" אמר האדס "אני מכבד את ההסכם ואני נשבע בנהר סטיקס שהיא לא אצלי".
"אז איפה היא?" שאלה דמטר וקולה נשבר.
"חטפו אותה ממני" אמר האדס.
"כמו שאתה חטפת אותה ממני" אמרה דמטר.
"זה היה לפני שלושת אלפים שנה!" אמר האדס.
"אני לא סומכת עליך, אני יודעת שאיכשהו הצלחת לרמות את נהר סטיקס אבל אני לא נופלת במלכודת שלך".
"דמטר, לא!" צעק האדס אבל היא כבר נעלמה והוא ידע טוב מאוד לאן היא הולכת ומה בדיוק היא הולכת לעשות…
…
"אפולו!" צעק הורוס.
"הורוס!" קרא אפולו.
זוג החברים התחבקו.
"מה שלומך?" שאל אפולו.
"נורא, אבא הבין שחשפו אותי כשותף שלך והוא כועס עלי" אמר הורוס.
"גם אבא שלי נתן לי שטיפה" אמר אפולו "אבל היי, הם לא יעשו לנו כלום, אחרי הכל אנחנו לא עברנו על שום חוק".
"ובלעדינו אין שמש!" אמר הורוס.
קול שהזכיר צלצול פלאפון צלצל פתאום. הורוס נהיה מרוכז.
"אוי לא, הפגישה הדיפלומטית של אנוביס עם ארס ואפרודיטה לא הייתה טובה" אמר הורוס "ויש לאנוביס הרגשה שהם מתכננים מלחמה".
"זה נורא" אמר אפולו "מלחמות זה לא כייף, אין זמן לעשות כייף אמיתי".
…
"הו, שלום דמטר" אמר זאוס.
"מצטערת אחי, אין לי זמן, עליי לעשות דבר מה באופן בהול" אמרה דמטר.
"מה כל כך דחוף?" שאל זאוס.
"בתי האהובה – פרספונה נחטפה ואני סבורה שלהאדס יש יד בעניין" אמרה דמטר.
"הוא נשבע בנהר סטיקס?" שאל זאוס.
"כן" אמרה דמטר "אבל אני בטוחה שהוא רימה".
"מה את מתכננת לעשות?" שאל זאוס.
"משהו שיגורם להשמדתו באופן מוחלט" אמרה דמטר "אתה מתכוון לעזור לי".
"באופן רשמי אסור לי אבל באופן בין אח לאחות, יש לי כמה חשבונות לסגור עם אחי היקר" אמר זאוס וחייך חיוך זדוני.
דמטר חייכה גם.
מעניין איך ייראה עולם ללא מוות…
…
"זה רע מאוד" אמרה אתנה.
יצור מוזר עם ראש תן וגוף אדם נכנס לסדנא של תחות.
"אנוביס!, שלום!" אמר תחות.
"תחות, טוב לראות אותך" אמר אנוביס "ומי…".
"אתנה, אלת החכמה היווניה" אמרה אתנה ולחצה את ידו של אנוביס "אני מניחה שאתה אנוביס, אל המוות".
"אל החניטה ושקילת המתים" אמר אנוביס "מוות זה אוזריס".
"ובכן, כבוד גדול, כיצד נערכה הפגישה?" שאלה אתנה.
"נוראית, החוסר אינטיליגנציה מובהק, התוקפנות והאגו יותר גדולים מהשרירים של הבחור" סיפר אנוביס.
"אכן, גם אני תיארתי את ארס ככה, אבל… זה רע מאוד אם היא לא הלכה טוב, סביר להניח ששניהם מתכננים מתקפה נגדכם, אין לי ספק שיתחולל כאן קרב והאלים ייאלצו להילחם או להיות ניטרליים ואולי גם להיכחד יחד עם השאר" אמרה אתנה.
"אני יודע שאני לא אלחם אבל סת עלול" אמר אנוביס.
"סת הוא רשע" אמר תחות "הוא ניסה להשמיד את אוזריס הרבה פעמים וכל פעם הוא קם לתחייה".
"מה תפקידו?" שאלה אתנה.
"אל המדבר" אמר אנוביס.
…
"אפרודיטה, מה עשית לשיריון שלי?" שאל ארס.
"הוא היה זקוק לניקוי, אתה לא יכול להילחם כמו ברברי" אמרה אפרודיטה.
"אבל את תגרמי לו להחליד" אמר ארס.
"לא אני לא, הוא יבש" אמרה אפרודיטה "בכל מקרה מה התוכנית?".
"אנחנו צריכים ללכוד אל מצרי כלשהו, אני מציע ללכוד אל רב עוצמה שיגרום לכך שהאלים המצריים יפלו" אמר ארס.
"זה יהיה כייף חיים!" אמרה אפרודיטה.
"מאוד" אמר ארס.
…
אוהל קטן במחנה הרביעי והאחרון רעד לו בעוצמה. האל שבפנים לאט לאט התגבש, הוא התחיל ללבוש צורה ובקרוב יוכל לצאת מהמחנה שלו ולהשמיד את כל שאר המחנות. זה היה הרצון העז שלו והוא גם התכוון לעשות את זה.
…
דמטר זמזמה לעצמה שיר שמח בזמן שהיא צעדה אל עבר הכס של האדס. זה יהיה מאוד מהנה לראות איך האדס מתפורר לו. זאוס השגיח שאף אחד לא מגיע.
דמטר התכוונה להשמיד את הכס של האדס ובכך להשמיד את מקור הכוח שלו.
עוד כמה שניות והאדס יהפוך למה שהוא שולט עליו או במילה אחת, מת.
…
רוב הקטן הלך לו על השביל בדרך להרתפקאה הבאה שלו. רוב היה נער צעיר, עוד מעט בן שלוש עשרה עם עיניים ירוקות ושיער חום בהיר. הוא היה בן של בת אדם ואל, בן אפולו. הוא היה יכול לשגר כמה חצים שרק רצה מהקשת שלו במדוייק, הוא היה אלוף במוזיקה ושירה ואם התאמץ ממש היה יכול גם לרפא פצעים.
פתאום יד ארוכה בצבע ירוק תפסה אותו וגררה אותו לאוהל. הוא איבד את ההכרה. אחרי שתי דקות הוא נזרק החוצה חלש וחסר אונים. הוא הסתכל סביב, העולם הפך למטושטש יותר. החצים שלו היו מפוזרים סביב. אחרי כמה זמן הוא קם והתחיל ללכת קדימה כאילו כלום לא קרה עד שהגיע לפיצול. הוא הלך באחת הדרכים ושם חיכתה לו מפלצת מיתולוגית שהוא אפילו לא זכר את שמה. הוא ניסה לירות בה חצים אבל הוא החטיא, משום מה הוא החטיא, הוא מעולם לא החטיא בחצים, זה היה בלתי אפשרי מצידו, איך זה קרה? איך הוא פתאום איבד את הכשרון שלו? מה קרה שם באוהל ההוא?.
…
האל צחקק לו באוהל, הוא קיבל עוד כוח… אפולו… בדיוק משהו שחסר לו. הוא שאב מעוד גיבור את מלוא הכוח המיוחד שלו ותיכף גם המיכל של אפולו יתמלא ואז הוא יוכל להשתוות לאפולו ביכולותיו. כמה מיכלים אחרים כבר היו מלאים. רק עוד כמה גיבורים והוא יחזור למלוא אונו. כמה מצחיק וכמה אירוני שהאלים גורמים לעצמם את מותם.
…
אוזריס חשב שוב על התוכנית. הוא חטף את פרספונה מה שיגורם לריב בין האדס לדמטר, דמטר תחסל את האדס, הוא ישלוט בעולם המתים כולו, ישלח אותם להרוס את בני האנוש. אחר כך אחרי הם יוחרבו גם האלים היוונים ימותו כי בלי בני אדם ותפילות הם ייכחדו. תוכנית גאונית בפשטותה. הדבר האחרון שהוא רוצה זה שפרספונה תברח או שדמטר תאמין להאדס.
…
רוב התפלל לאבא שלו שיציל אותו. הוא הרים את עיניו לתקרה והתפלל. אפולו התגלה לפניו עם עוד אל בלונדיני עם עיניים כחולות ירקרקות. "אבא" התחנן רוב "אני לא מסוגל לירות חצים, אני לא מסוגל לעשות כלום, אני" בהתנשפות.
אפולו הוציא את הקשת שלו וירה חץ במפלצת והיא התמוססה.
"מה קרה?" שאל אפולו "נחטפתי למקום כלשהו ואז נזרקתי מחוסר הכרה ואז, אני לא יודע מה קרה".
אפולו תפס את ידו ומלמל משהו. החתכים בידיים שלו נרפאו והוא הרגיש חזק הרבה יותר.
"מה קרה לי?" שאל רוב.
"מישהו או משהו חטף לך את היכולות שלך" אמר אפולו. הוא הביט במבט מודאג לעבר האדם השני שהיה איתו.
"ומה עם זה?" שאל רוב.
"זאת פעם ראשונה שאני שומע שזה קורה" אמר אפולו "חשבתי שזה בכלל לא אפשרי".