התנגשות האלים – פרק 1 – החטיפה
האגדה מספרת על 4 מחנות בעולם הזה. מחנה אחד של בני האדם כמובן. בני האדם תמיד רצו לחקור ולגלות, וכבר משחר ההיסטוריה ניסו בני האדם להסביר תופעות טבע. הקדמונים האמינו באלים רבים. הם לא יודעים כמה הם צודקים וכמה הם טועים….
במחנה השני האלים היווניים.
במחנה השלישי האלים המצריים.
ובמחנה האחרון… הו, במחנה האחרון שוכן האל החזק ביותר, המסוכן ביותר והמפחיד ביותר…
ואילו שאלתם את עצמכם כיצד אפשרי הדבר, שישנם אלים בעלי תפקיד מקביל, אף אחד לא יודע. חלק מהם עובדים כצוות וחלק פשוט לא מודעים אחד לשני. אחד משיתופי הפעולה הוא האדס ואוזיריס. האדס אחראי על שדות הענישה, אוזיריס על אזורי התגמול וביחד הם שולטים בשאר הנשמות שלא מגיע להם יחס מיוחד. זוג נוסף הוא אתנה ותחות ואחרונים אפולו והורוס.
כל זוג אלים משתפים פעולה ושומרים על סודם. הם לא יודעים על שאר האלים במיתולגיות האחרות, הם מעולם לא שמעו על מיתולוגיה בכלל!.
בכל מקרה, הסיפור מתחיל במחנה היווני.
"זאוס, איפה היית לפני שעה?" שאלה הרה.
"מה זה משנה?" שאל זאוס.
"שוב פעם פגשת בת תמותה?, אני אשתך!"
"לא אני לא, אני הלכתי לבקר את פוסידון, תשאלי אותו בעצמך"
"פוסידון האם זה נכון?"
"ובכן, כן" אמר פוסידון.
זאוס קרץ לפוסידון.
"אמא, אבא, פוסידון, לא תאמינו מה קרה" קרא הפייסטוס תוך כדי ריצה פנימה לפנתאון.
"מה קרה?" שאלו שלושת האלים האחרים באותו הזמן.
"זאת דמטר, פרספונה עדיין לא חזרה מהשאול ועכשיו כבר אביב" סיפר הפייסטוס.
"איך זה ייתכן? האדס חטף אותה?" שאל זאוס.
"לא" אמר הפייסטוס "הוא מספר שאתמול היא נחטפה ממנו!".
"על ידי מי?" שאל פוסידון.
"אף אחד לא יודע" סיפר הפייסטוס.
"אולי הרמס יידע" אמר הרה.
"איפה הוא בכלל?" שאל זאוס.
"זה בעייתי מאוד, הרמס עלה על משהו חשוב מאוד" אמר הפייסטוס.
"מה?" שאל פוסידון.
"אנחנו לא לבד" אמר הפייסטוס
…
בסתת ישבה לה לבדה, הרחק מהכלא שבו נכלאה ובו נלחמה באפופיס.
דמעה בודדה זלגה על הלחי שלה שנזכרה במה שהיה שם.
…
"הזהר לך האדס!" נבח אוזיריס
"אתה חייב להחזיר לי את פרספונה שאחזיר אותה לדמטר" אמר האדס "יהיה רע מאוד אם היא תתעצבן, יותר בני אדם ימותו ולנו תהיה יותר עבודה".
"לא אכפת לי" אמר אוזיריס "רק לך מותר להנות?".
"ומה תעשה אם אספר?" שאל האדס.
"אני אדאג שזה יהיה הסוף שלך, לא אכפת לי לנהל ממלכה רבת עוצמה לבדי" אמר אוזיריס.
אוזיריס הרפה קצת מהיד שנחה על גרונו של האדס.
…
תחות ישב בסדנא שלו בזמן שכתב מגילה.
"שלום לך ידידי" אמר קול נשי מאחוריו של תחות.
"אתנה" אמר תחות ולא טרח אפילו להסתכל מאחוריו.
"אכן, אמור לי, ידוע לך דבר על חטיפתה של פרספונה?" שאלה אתנה.
"לא" אמר תחות "ובכן, תוכלי לעזור לי כאן?".
"בוודאי" אמרה אתנה.
"אבל, דבר אחד לא הבנתי, איך יכול להיות שהיא נחטפה מהאדס" אמרה אתנה.
"האדס?" שאל תחות "הוא חלש בן תמותה, מה הסיפור?".
"קשה לי להאמין שהיה זה כל כך קל" אמרה אתנה בערמומיות.
"אלא אם… את לא יחידה מסוגך" אמר תחות.
"ובכן, אם תדע לשמור סוד אוכל לספר לך הכל" אמרה אתנה.
"נשבע" אמר תחות.
"ובכן, יש אלים מסוגי, ומה איתך?" שאלה אתנה.
"יש" אמר תחות "קחי את המגילה הזו".
אתנה פתחה וקראה בה.
"ובכן, זה מדהים" אמרה אתנה.
"כן" אמר תחות בקצרה.
"אז עכשיו את האמת בבקשה, מה קרה לפרספונה?" שאלה אתנה.
"את באמת רוצה את התשובה?" שאל תחות.
אתנה הנהנה.
…
"למה הכוונה לא לבד פה?" שאל זאוס.
"מסתבר שיש אלים אחרים, מצריים" אמר הפייסטוס.
"אבל… איך זה אפשרי?" קרא זאוס.
"לא הגיוני, אתה משקר" אמר פוסידון.
"אני נשבע בנהר סטיקס" אמר הפייסטוס.
שלושת האלים החווירו.
תגובות (4)
אהבתי ביותר, הכתיבה שלך גם ממש בוגרת ומובנת !
תמיד אהבתי סיפורים על מיתולוגיה (במיוחד יוונית) תמשיך !
יפה ואהבתי שזה מחליף מקומות והקורא צריך לנחש איפה זה עכשיו:) התחלה מותחת ומענינת…:):):)
סיפור טוב
לצערי הלכתי לאיבוד עם כל השימות הלא מוכרים.
יעזור מפתח שמות לאלה (ואני מבניהם) שלא מכירים את השימות ואת היחוס.
David.M☺
ווואו, זה מדהים, זה מרתק וזה מעניין.
יש לך כתיבה מדהימה ויד שמשאירה חותם.
כל-הכבוד! זה ממש נהדר.
אם מישהו מתבלבל אני מציעה לכם לקרוא קצת פרסי ג'קסון ומשפחת קיין והאלים המצריים וכדומה ;)