הסירנא- פרק 25
~נקודת מבט של אלינה~
אם ירו בכם פעם, אז אתם יודעים שזו לא חוויה נעימה.
הנקטר כמעט ולא עזר, אז ג'יימי וזאק היו צריכים לתפור לי את החתך. אלין בכתה בצד ואית'ן ניסה לנחם אותה. לפעמים היא בעטה באית'ן כשהוא התקרב יותר מידי. אבל אחרי 5 דקות של כאב, אני חושבת שהתעלפתי.
חזרתי ופתחתי את עיניי, מרגישה עדיין את הכאב בלחי. אבל הוא חלש יותר, מעומעם יותר. ניסיתי להתיישב, אבל מישהו דחף אותי בחזרה.
"אל תקומי. תנוחי. עדיין כואב לך?" שאל ג'יימי.
"כן, אבל פחות. מה קרה?" שאלתי. אחרי שנורתי לא ממש זכרתי הרבה, אבל זכרתי הרבה צרחות. והכאב.
"אחרי שנורת… אלין וזאק גררו אותך אל מאחורי המלון, כדי לטפל בך טוב יותר. אני ואית'ן בנתיים ניסינו להשתלט על האיש שירה בך עד שהמשטרה תבוא. כשהמשטרה הגיעה עזבנו אותו, כדי שהמשטרה תיקח אותו. הלכנו אליכם, ו… סמי לא היה איתנו, וגם לא איתכם. אלין רצה בחזרה למלון, ואחרי שהיא חזרה היא אמרה שהאיש נעלם, עם סמי… ועכשיו היא לא מפסיקה לבכות. קיווינו שאת תוכלי איכשהו לעודד אותה, אבל את לא ממש במצב של זה" הוא הסביר. סמי נעלם…? מה קרה לו?
"איפה היא? אלין, איפה היא?" שאלתי את ג'יימי. התרוממתי, והפעם הוא לא השכיב אותי בחזרה. נגעתי בלחי שנורתי בה. יכולתי להרגיש את התפרים שהם עשו לי, וזה לא מצא חן בעיני.
"את נראית חמודה גם עם התפרים." הבטתי בג'יימי. הוא הרגע אמר שאני חמודה? הסמקתי, נעמדת על רגליי. "אז איפה היא?" שאלתי פעם נוספת.
"היא בחוץ" הוא חייך אלי, ואני הסמקתי עוד יותר. בחנתי אותו בתשומת לב רבה יותר. השיער השתני שלו נח בצורה חמודה כזאת על ראשו, והעיניים הכחולות שלו נראו יותר בהירות מהשמיים.
'אל תתני לו להשפיע עליך' חשבתי לעצמי. יופי, זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו- אהבה.
"אממ… אני חושבת שאני אצא" מלמלתי לעומתו. הוא גיחך ופתח לי את הדלת שהייתה בצד שלו.
הסתנוורתי לרגע בגלל האור בחוץ, אבל מהר מאוד עיניי התרגלו. הסתכלתי סביבי, מחפשת את אלין, ומצאתי אותה נשענת על אית'ן ומייפחת חרישית.
"אלין?" כמעט לחשתי. היא הסתובבה, ורצה עלי, מועכת אותי בחיבוק שלה. הרגשתי את הדמעות שלה על הצוואר שלי, זולגות ללא רחמים. חיבקתי אותה בחזרה, וקצת הרחקתי אותה מחשש שאני אשבור צלע. אבל גם אני הייתי עצובה. אני וסמי אף פעם לא היינו החברים הכי טובים, אבל הוא היה אידיוט בצורה מקסימה. וחיבבתי את זה אצלו. וגם אותו חיבבתי.
"הכול יהיה בסדר אלין, אל תדאגי…" ניסיתי לנחם אותה, והיא מחתה את דמעותיה.
"את לא תביני. הוא לא יהיה בסדר…" הוא מלמלה בלחש, כמסתירה סוד.
"לא. אל תחשבי על זה. הוא יהיה בסדר, אוקיי? אז מה התוכנית?" פניתי אל אית'ן שעמד שם, שומר מרחק.
"ללכת לחנות השכרת סירות, להשכיר סירה, ולשוט." הוא אמר.
"זהו? זאת התוכנית המדהימה שלכם?" לא יכולתי להאמין. ומה אם אנחנו נפספס את האיים ונמשיך לשוט, ולשוט, ולשוט….
הוא משך בכתפיו. "יש לך תוכנית טובה יותר?"
נאנחתי. לא, לא הייתה לי תוכנית מוצלחת יותר, וזה די חבל…
"אז אנחנו הולכים? אנחנו מוכנים" אמר זאק מאחוריי.
"כן. אנחנו מוכנים." אמרה אלין.
"אוקיי. אלין, את יודעת איפה זה יותר טוב מאיתנו, אז תובילי" אמרתי.
היא נאנחה. "זה קרוב." והיא התחילה ללכת, לוקחת את הקיטבג שלה מזאק.
עברנו 2 רחובות, הדרך מוכרת לי מהפעם הקודמת שהלכנו. כשהגענו למזח כבר היה ערב, ויכולתי לראות את הירח שהיום הוא היה מלא.
"מה אתם עושים כאן בשעה כול כך מאוחרת? אתם לא רואים שזה סגור?" צעק אלינו מישהו מאחורה.
"אנחנו רוצים להשכיר סירה" אמר ג'יימי.
"יופי. תרצו כמה שתרצו, עכשיו סגור." הסתובבתי, מנסה לאתר אותו בעיני. ראיתי איש בשנות ה-30 לחייו, עם שיער ארוך במעט ועיניים שחורות כלילה ללא ירח.
"אנחנו צריכים להשכיר סירה, זה דחוף!" אמר זאק.
"אמרתי לכם לעוף מכאן!" צעק האיש.
פתאום הרגשתי מישהו מושך אותי. "זה איש זאב, רוצי!" אמר ג'יימי. נגררתי אחריו, מנסה לשמור על שיווי משקל. ראיתי את אלין, זאק ואית'ן עולים על סירה, וידעתי שלשם ג'יימי גורר אותי. אז… למה אנחנו פונים בכיוון ההפוך?
"ג'יימי! הסירה שם! תעזוב אותי!" צעקתי בחוסר אונים. אבל הוא לא ענה לי, ורק הגביר את מהירותו, כשאני כושלת מאחוריו. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, אבל הוא היה חזק מידי. הוא העיף מבט לאחור, וכך גם אני עשיתי. ראיתי את האיש זאב רודף אחרינו, והוא מתחיל להשתנות.
הפנתי את מבטי אל ג'יימי רק כדי לראות אותו זורק אותי למים וקופץ אחרי.
תגובות (2)
המשך
יופי של פרק