הסירנא- פרק 22

~נקודת מבט של אלינה~
הסתכלתי על אלין וסמי כשהם התרחקו, ממשיכה לאכול.
הזמנתי ארוחת בוקר שכללה- חביתה, תפוחי אדמה, ומיץ ענבים. הסתכלתי על האנשים שעברו, לא מודעים אלי. טוב, חוץ מאחד שקרץ לי. גילגלתי את עיניי, ממשיכה לאכול. אבל פתאום מישהו התיישב לידי, ההוא שקרץ לי.
"למה מישהי יפה כמוך יושבת לבד?" שאל. היו לו עיניים חומות שוקולד, ושיער שתני. הוא לבש חולצה סגולה, עם איזשהו כיתוב עליה שלא ממש ראיתי אותו.
"אני אוכלת ארוחת בוקר, ואתה מפריע לי" אמרתי, מתרחקת ממנו קצת.
"ולאן חברים שלך הלכו?" חקר.
"להתארגן. ומה אתה רוצה ממני?" הסתכלתי על עוד 2 בנים שנכנסו, גם הם עם חולצות סגולות, מתקרבים עלינו.
"נו, אית'ן, מצאת לך קורבן חדש?" הם צחקו. ואז שמתי לב לכיתוב על החולצה שלהם.
"מחנה יופיטר"
אז הם חצויים כמונו, אהה? אני יודעת איך למחוק את החיוך מהפנים שלהם.
"אז… אני מבינה שאתם מסן פרנסיסקו, נכון?" חייכתי. החיוך אצלם ירד.
"כן… איך את יודעת?" אחד מהם שאל. הוא היה בלונדיני, עם עיניים ירוקות. היה לו עור די חיוור.
"יש לי את השיטות שלי" לא הורדתי את החיוך מפני, שמחה שלו לבשתי את החולצה הכתומה של המחנה.
"תגידו, למה יש לכם קעקועים? אתם לא יודעים שאסור לעשות קעקועים בגיל כזה צעיר?" שאלתי, תופסת את היד של מי שישב לידי. הבנתי שהוא אית'ן.
"זה סתם קעקועים חד פעמיים" הוא אמר, מנסה לשחרר את ידו. זה הזמן להכות בהלם.
"אהה, נזכרתי. חצויים רומאים אמורים לעשות קעקועים נכון?" התאפקתי שלא לצחוק מהמבטים שלהם.
"איך… מה… מי את?" שאל אית'ן, מגמגם מרוב הלם.
"כן… לא כדאי להתעסק איתי" צחקתי.
"אממ… את חצוייה במקרה? כי אם לא, אין לי שמץ איך את יודעת אלינו" שאל הבן השלישי. הפנתי את מבטי אליו. הוא היה די גבוה, עם שיער שתני ועיניים כחולות חודרות.
"סוף סוף, מישהו חכם. אתם לא מבינים כמה זמן לא ראיתי בן שהוא חכם" אמרתי. סמי הוא אידיוט, אבל נשאר משהו שם בראש. אבל לא הרבה.
"את לבד או משהו?" שאל הבלונדיני.
"לא. יש כאן את חברה שלי, והחבר שלה," אמרתי. חשבתי לעצמי שזה לא ממש חברות אם הם רבים יותר משהם לא היו חברים. אבל החלטתי לשמור את זה לעצמי.
"אממ, לא הצגנו אותנו. אני אית'ן כפי שהבנת." הוא אמר. "זאק" אמר הבלונדיני. "ואני ג'יימי." אמר השתני.
"נעים מאוד, אלינה" אמרתי.
"מה את עושה כאן?" שאל זאק.
"אני במסע חיפושים" אמרתי. ואז משהו הסיח את דעתי לגמרי. הטלויזיה שהייתה שם שידרה כרגע חדשות, ועכשיו היא דיברה על האסון של המטוס ושל האונייה.
"שלשום, התרסק מטוס צפונית לבוסטן. ככול הנראה הסיבה היא ברק שפגע במטוס כשהוא עף מעל משולש ברמודה. המטוס נכנס לצלילה והתרסק על גבעה ליד בוסטן. הניצולים מדווחים על ילד שעזר לחלץ אותם מההריסות, ועל ילדה שטיפלה בהם אחרי זה. בזכותם ניצלו יותר מ15 אנשים שהיו על המטוס, בינהם זוג הטייסים. ניספו- 6 אנשים. ורק אתמול, התפוצצה אונייה ליד איי הברמודה. סיבת הפיצוץ לא ידועה, אבל כול האנשים שהיו עליה ניספו…."
ואז הראו תמונה של 3 איים, אותם איים שראיתי בחלום. 'איי הברמודה…'
"הלו? כדור הארץ לאלינה? את איתנו?" שאל אותי ג'יימי.
"סורי, הקשבתי לחדשות" אמרתי. בנתיים גמרתי את ארוחת הבוקר שלי, וכבר הייתי שבעה. "מה שאלתם?"
"שאלנו, מה את עושה במסע החיפושים?" שאל אית'ן.
"מנסה להחזיר את 2 חברות שלי, ולהביס איזשהי אישה מטורפת שרוצה להרוג את החבר של החברה שלי" מלמלתי. קמתי, ורציתי לספר לאלין ולסמי את החדשות.
"לאן את הולכת?" הם שאלו אותי.
"לחדר, להתארגן. אנחנו עוזבים" אמרתי.
"אנחנו הולכים אתכם" אמר לי ג'יימי. הייתי בשוק. אנחנו מכירים פחות משעה, והם מחליטים להצטרף אלינו? אבל ידעתי שגם אלין וסמי צריכים לדעת על זה.
"חדר 271. אני הולכת להכיר לכם את החברים שלי" אמרתי לי, חושבת לעצמי אם זה רעיון טוב. בנתיים דיברנו ביננו, והם סיפרו לי מה הם עושים, ואני להם. גיליתי שזאק הוא בן אפולו, כמוני, וג'יימי הוא בן מרקוריוס- כלומר הרמס. אית'ן הוא צאצא ונוס, ושלושתם בקוהורטה החמישית. החבר שלהם נחטף לפני 3 ימים בערב, והם יצאו לחפש אותו.
כשהגענו לחדר, אני גמרתי לספר להם על המסע שלנו. חיפשתי את המפתח, ולרגע פחדתי שאיבדתי אותו. אבל אז מצאתי אותו בכיס, עם המספר 271 חרוט עליו. פתחתי את הדלת, צוחקת מבדיחה של אית'ן, כשראיתי את אלין וסמי. מתמזמזים. אוי!
"אתם לא יכולים למצוא חדר?" צחק ג'יימי.
"לידיעתך, זה חדר" אמרה אלין.
"אוקיי, אלה אית'ן, ג'יימי וזאק. הם רומאים והם כנראה יצטרפו אלינו" מיהרתי להגיד, לפני שאלין וסמי יחזרו להתמזמז. לעזאזל, איך שנאתי אנשים שמתנשקים. זה כזה… דוחה!
הם בנתיים עידכנו את אלין וסמי לגביהם, ואני ארזתי. סוף סוף אנחנו הולכים!
לא ידעתי כמה היום הזה יכול להיות יותר מטורף.