הסירנא- פרק 17

~נקודת מבט של אלין~
המצב של סמי לא היה אף פעם יותר גרוע.
היד שלו נשברה, סדק באחת הצלעות, וגם היה לו חתיכת מכה באזור הצוואר- קרוב למפרקת. מובן שהוא היה עם תחכים כולו,אבל הם התחילו להרפא בעזרת הנקטר. בכול אותו הזמן הזה שטיפלתי בסמי, אלינה לא הפסיקה לשאול אותי כול מיני שאלות.
"בת כמה את באמת? איך זה קרה כול הקטע הזה של העזיבה? איך נהפכת לציידת?" היא שאלה אותי, ובקושי הצלחתי לענות לה על כול השאלות.
אחרי 5 דקות שנראו כמו נצח, הגענו את הנמל שממנו יצאתי. הייתי צריכה לבדוק את העיניים שלו, לבדא שהוא לא התעוור, אבל פחדתי. בפעם הראשונה העין האדומה שלו באמת הפחידה אותי. למזלי הוא התעורר.
"אלין? איפה אנחנו?" הוא שאל.
"הגענו לנמל. אתה יכול ללכת?" שאלתי אותו. היה איזה מלון כאן קרוב, אולי הם יתנו לנו לישון שם לילה אחד.
"אני חושב שכן…" הוא ענה. הוא התרומם, מעד, אבל הצליח לעמוד. ואז הוא התיישב.
"כואב" אמר בקצרה.
"אם אני אעזור לך ללכת, אתה חושב שאתה מסוגל ללכת 2 רחובות?" שאלתי.
"אני חושב שכן…" הוא ענה.
כרכתי את ידי סביבו, והוא נעזר בי והתחלנו ללכת. אלינה עזרה לנו לפעמים, אבל הסתדרנו לא רע גם בילעדיה.
אחרי 2 רחובות הגענו למלון. זה לא היה מלון 5 כוכבים, אבל מספיק כדי לנוח בו.
"אני מצטער" לחש לי סמי.
"על מה?" שאלתי.
"על זה שלא סיפרתי לך על העין שלי. חשבתי שזה רק יפחיד אותך יותר…." הוא אמר. העברתי יד על אחד החתכים הארוכים שלא נרפאו לגמרי, והוא לא נרתע.
"בוא פשוט נזמין חדר ללילה, ונשכח מזה, אוקיי? ברור, אחרי שאתה תספר לי" אמרתי. הוא התחיל לצחוק, והצחוק שלו היה כול כך רך, כול כך… לא פצוע….
נכנסנו אל תוך המבואה.חיפשתי את דלפק הקבלה, אבל לא יכולתי שלא לראות כמה השקיעו בו. הקירות היו מכוסים בטפט של יער שזורם בתוכו נחל, וזה נראה ממש מוחשי…
ואז הפקידה שאלה משהו, ואני חושבת שזה היה בשפה אחרת. הסתכלתי על סמי, אבל הוא ניסה להזכר במשהו. ואז הוא התחיל לדבר עם הפקידה באותה שפה. עקבתי אחרי הבעותיה של האישה, שהיו בהתחלה הפתעה, תדהמה, הזדהות, ואז היא ניגשה על לוח המפתחות, וחיפשה מפתח מסוים. בנתיים סמי לחש לי:
"מכול המקומות שאת יכולת לבחור, בחרת דווקא במלון שמדברים בו בספרדית" גיחך. הרגשתי איך הסומק מציף את לחיי. הרגשתי כמו מפגרת. אם סמי לא היה יודע ספרדית…
"תגיד, מאיפה אתה למדת ספרדית? אני לא חושבת שלימדו את זה במחנה" שאלתי.
"אבא שלי ידע ספרדית. הוא היה קורא לי 'מיחו' כמו שאמא שלו הייתה קוראת לו, לפני שהיא מתה.." אמר. בדיוק אז הפקידה חזרה עם מפתח בידה. על המפתח היה רשום מספר החדר שלנו. 271.
ואז ואז הלכנו אל המעלית, לחצנו על קומה, וכשהגענו, הלכנו במהירות אל החדר שלנו.