הסירנא- פרק 13

~נקודת מבט של אלינה~
הטישבתי משועממת על הדשא. במקרה הטוב, אלין וסמי יצאו משם, ויגידו שטעינו בכתובת. במקרה הרע, אני לא אראה יותר את סמי. בתאוריה.
שלפתי את התמונה שלקחתי. זיהיתיאת הוריה של אנני בתמונה: פרסי ג'קסון ואנבת' צייס. הם נחשבו כאגדה במחנה- להלחם נגד הטיטאנים, ליפול לטרטרוס וגם לצאת משם- זה משהו שאף אחד לא היה רוצה לנסות. כמובן שאנני הייתה מאוד מקובלת במחנה בגלל זה. אבל היא הייתה מקובלת גם בגלל ההתנהגות שלה. לא סנובית כמו בנות אפרודיטה.
לידם היה עוד זוג- אחת עם חולצה כתומה ואחד עם חולצה סגולה. פייפר וג'ייסון. לא ממש ידעתי עליהם הרבה, אבל הם נראו ממש מאושרים בתמונה.
היה שם עוד זוג בחולצות סגולות- פרנק והייזל. הייזל היא בת האדס, כמו לילי…
וכמובן, בסוף- ליאו. העתק כמעט מושלם של סמי. חוץ מזה שהשיער שלו שחור לגמרי, והעיניים שלו חומות שניהם, הוא נראה בול כמו סמי. נזכרתי בימים לפני שסמי הגיע אלינו. כשכירון הודיע לנו שהבן של ליאו ואלדס עומד להגיע אל המחנה- מאוד התרגשנו. הייתי בת 12 באותו הזמן. כעבור כמה ימים, איזשהו סאטיר הגיע למחנה- עם סמי. הוא היה בן 13 באותו זמן. הוא נראה עצוב כזה- בהתחלה לא הבנתי למה. עכשיו אני מבינה.
הראשונה שהוא התחבר אליה הייתה אנני. הוא יכול היה להבין אותה, והיא אותו. אח"כ גם לילי הצטרפה. הוא היה נראה שמח- אבל לפעמים הוא היה שוקע בדיכאון וכלום לא היה עוזר. כולם התחילו לשאול אותו- איך אבא שלו, אמא, מה נסגר עם העין האדומה. והוא כול פעם התרחק. לפעמים הוא היה חותך את עצמו.
עד שהגיעה אלין.
3 שנים של דיכי והסתגרות בתוך עצמו נגמרו.
הוא היה מסתובב איתה ואיתי. היה ברור שהוא מחבב אותה, והיא אותו. היא שאלה אותו על אבא שלה, והיא הייתה היחידה שזכתה לקבל תשובה. הוא סיפר לה על התאונה, על זה שהוא אף פעם לא הכיר את אמא שלו. אבל היא אף פעם לא סיפרה לו על העבר שלה.
הסתכלתי בשעון שלי. כבר שעה שהם נמצאים בפנים. והם עוד לא יצאו. התחלתי לדאוג. ואז, לפני שחשבתי על זה, הלכתי לכיוון הדלת ונכנסתי.
שום דבר. לא היה שם שום דבר. לא רהיטים, לא מנורות, ולא אלין וסמי. ואז בקצה השני של החדר ראיתי דלת. 'הערפול' חשבתי לעצמי. ניגשתי אל הדלת, הצמדתי את האוזן שלי כדי לשמוע משהו, אבל היה רק שקט. פתחתי אותה קצת, ולא ראיתי כלום. רק חושך. ואז מישהו דחף אותי מאחורה, ונפלתי.
כן, ידעתי שלבוא לכאן היה רעיון גרוע.