הסירנא- פאנפיק על פרסי ג'קסון- פרק 8

~נקודת מבט של אלין~
הדבר הראשון שקלטתי היו צעקות.
זה היה טוב, כי ידעתי שיש ניצולים. אבל לא יכולתי להגיע לשם בגלל האש. לו רק סמי היה כאן…
ואז קלטתי איפה סמי היה צריך להיות כול הזמן הזה.
"ס..סמי! סמי! איפה אתה?" צעקתי. לא. הוא לא.. הוא לא….
"אלין? א..איפה את?!" שמעתי צעקה. הוקל לי כול כך.
"סמי! איפה אתה?" חזרתי על שאלתי. הפעם הוא לא החזיר לי תשובה.
מזווית העין ראיתי איש, כולו שחור מעשן, עם פצעים על הידיים , מנסה להחלץ מההריסות. ניגשתי אליו וסחבתי אותו למקום רחוק יותר מהגבעה הזאת. הסתכלתי מסביב, חיפשתי את אלינה, וראיתי אותה מחוסרת הכרה במקום שבו היינו לפני כמה רגעים. 'לפחות היא בסדר' חשבתי.
"תטפלי בכולם, אוקיי? הנה ערכת עזרה ראשונה" לחש לי סמי מאחורי. הסתובבתי והוא באמת היה שם- פניו שחורות מהעשן והאפר, אבל חי. הוא השתעל פעם אחת, וחזר אל המטוס ההרוס.
בהדרגה ראיתי שעוד אנשים יוצאים מהמטוס. התחלתי לטפל בהם, אלה שנראים פצועים קשה יותר ראשונים. אחרי 5 דקות צוות החילוץ הגיע, והתחילו לפנות את הניצולים. ראיתי את אלינה זזה ומיהרתי אליה. נתתי לה נקטר והיא נראתה בריאה יותר. "איפה סמי?" שאלה. הסתכלתי מסביבי. לא ראיתי אותו אז החלטתי לחפש אותו ליד ההריסות.
אחרי שהגעתי לטופ של הגבעה, הסתכלתי. לא ראיתי כלום. עוד לא הספיקו להתחים את האזור אז נכנסתי והתחלתי לחפש. הרגשתי את אלינה מאחוריי, מחפשת אותו גם.
"שם!" שמעתי את אלינה צועקת. הסתכלתי על הנקודה שהיא הצביעה, וראיתי משהו זז- וקורס. מיהרתי אליו, מקווה שהוא עדיין נושם.
וזה באמת היה הוא- אותם תלתלים שחורים חומים, שעכשיו היו שחורים לגמרי. בדקתי דופק ושמחתי לגלות שהוא יציב. סחבנו אותו הרחק מעיניה של המשטרה, ונשמתי לרווחה. אלינה וסמי פה, בריאים ושלמים -פחות או יותר- ואנחנו יכולים להסתלק מהגבעה המקוללת הזאת. טוב, אחרי שסמי יתעורר. ולא חיכינו הרבה זמן.
"סמי! אתה בסדר!" התנפלתי עליו בחיבוק. הוא היה מופתע בהתחלה ואז החזיר לי חיבוק. כשהוא השתחרר מהחיבוק, הוא התחיל להשתעל. "אתה בסדר?" שאלתי אותו. הוא לא נראה טוב.
"כן, זה בגלל העשן ~שיעול~ שהיה שם" שיעול נוסף. באמת פחדתי שקרה לו משהו, אבל אז הוא הזדקף, ואמר "מצאתי לנו מקום לישון. שמתי את כול הדברים שלנו שם." אמר. "איפה זה?" שאלה אלינה. "בסוף הרחוב הזה." אמר והצביע על רחוב שהיה סמוך אלינו.
"כדאי שנלך לפני שישימו לב אלינו" אמרתי. הדבר האחרון שרציתי הוא פירסום שלנו.
"אז בואו, אני מכיר את הדרך יותר טוב משניכן:" אמר סמי. והתחלנו ללכת.