הסירנא- פאנפיק על פרסי ג'קסון- פרק 7

~נקודת מבט של אלינה~
בזמן שכולם היו עסוקים בלישון ולהתאפר, אני התגנבתי לבניין המרכזי.
לפני שנפגשו בפעם השנייה ליד העץ של תאליה, הלכתי לכיוון הבניין המרכזי. לא רציתי משהו מיוחד, אלא רק תמונה…
"הולכת לאנשהו?" שאל מישהו מאחוריי.
"טיי! הפחדת אותי." אמרתי. טיילור היא ילדה בת 15 מביתן הרמס. בדיוק מישהי שרציתי.
"טיי, את יכולה לעשות לי טובה? אני צריכה משהו מהבניין המרכזי." אמרתי. לא בדיוק היינו חברות טובות, אבל שמרנו על יחסים טובים.
"כן, מה את צריכה?" שאלה. הסתכלתי מסביב, לראות אם מישהו מצותת, ולחשתי לה באוזן. היא סימנה לי שהיא מבינה, והתחילה ללכת לכיוון הבניין. לא נשאר לי לעשות כלום חוץ מלחכות.
אחרי 10 דקות של לקפל ולישר את החולצה, טיילור הופיע מולי, מחזיקה משהו בידה. היא הושיטה לי את זה, ולקחתי. הודתי לה והלכתי לביתן מהר, לפני שאלין תשים לב.
"איפה היית?" שאלה אלין כשהגעתי. פתחתי את הפה כדי לענות, אבל היא הקדימה אותי.
"קדימה, אנחנו צריכים לזוז!" לקחתי את התיק שארזתי ועקבתי אחרי אלין, מקווה שהיא לא תשים לב למה שהיחזקתי.

25 דקות אחרי זה היינו שלושתינו בתוך מונית ניו-יורקית רגילה. סמי לחש משהו לנהג, שילם, והתחלנו לנסוע. חלפנו על פני נופים יפים, שהתחלפו בבנייני משרדים וגורדי שחקים. לבסוף נעצרנו ליד גבעה.
סמי יצא ראשון, אחרי זה אלין, ואז אני. הסתכלנו מסביב, ואז התחלנו לעלות על הגבעה. הנחנו את הדברים שלנו ונשכבנו על הדשא. שמתי לב שאף אחד מאיתנו לא דיבר מאז שעזבנו את המחנה. סמי היה זה ששבר את השתיקה.
"נו? אז מה עושים?" שאל. "נחים" ענתה אלין. הסכמתי איתה בלב שלם. גיששתי אחרי התמונה שטיילור לקחה עבורי ולא מצאתי אותה. הסתכלתי למטה וראיתי אותה, ליד אבן. 'טוב שאין רוח' חשבתי לעצמי. קראתי לאלין לבוא איתי, שנמשיך את השיחה שלנו, וירדנו.
"קרה משהו?" שאלה אלין. תפסתי את התמונה לפני שהיא תעוף לי, והראתי לה אותה.
"זה… סמי?" שאלה אלין בפליאה. "זה אבא שלו, ליאו. אלה שבעת החצויים, מנבואת השבעה." הסברתי. היא רק הסתכלה על התמונה בפליאה.
לבסוף היא התעשתה. "אני חושבת שקראת לי לא כדי להראות לי את אבא של סמי" אמרה אלין. "צודקת. אמרתי שנמשיך את השיחה הזאת אחר כך." אמרתי בחיוך. תפסתי אותה ביד כדי שלא תברח. היא נאנחה. "מה את רוצה לדעת? אני וסמי חברים. הסוף" היא אמרה. "עוד פרטים" אמרתי. התיישבנו על הדשא ודיברנו. הרבה.
נשכבתי על הדשא כשפני למעלה. פתאום ראיתי משהו למעלה. הסתכלתי וראיתי- ציפור? שללתי את האפשרות מיד. זה יותר מידי גדול להיות ציפור. ואז קלטתי-
מטוס מתרסק.
הוא עומד להתרסק על הגבעה.
ועל הגבעה סמי.
אלין בינתיים ראתה לאן אני מסתכלת ופלטה צעקה. כול הדברים שלנו על הגבעה! וגם סמי!
בזמן שהיינו משותקות מהלם, המטוס התקרב. הספקתי לקלוט כמה דברים- המנועים לא משמיעים שום רעש, והמטוס כנראה יתרסק במאוזן. יותר סיכויים למצוא ניצולים.
אחרי כמה שניות שנדמו כמו נצח, המטוס פגע בגבעה. שברי חלקים הפזרו סביבנו, ואחד פגע בי. הדבר האחרון שזכרתי היא את אלין רצה לחפש את סמי.
ואז איבדתי את ההכרה.