הסירנא- פאנפיק על פרסי ג'קסון- פרק 11

~נקודת מבט של אלין~
מאז שאלינה הזכירה את הספגטי, לא יכולתי להפסיק לחשוב על הסרט.
זה היה סתם סרט שמצאתי בטלויזיה, על אנשים שרצו לדעת מה ברא אותם, סתם סרט מפגר…. אבל היה שם קטע מגעיל אחד, שבגללו אני מפחדת מספגטי.
ברור שלא הצלחתי לישון.
אחרי שעה של להתהפך במיטה, קמתי והלכתי לבדוק את הבית. ראיתי שזה היה פעם בית יפה, אבל עכשיו האבק כיסה כמעט את הכול.
הלכתי במסדרון, מעבירה יד על הקיר. כשהגעתי לסוף, ראיתי 2 חדרים- אחד היה חדר מרווח, עם דלת נוספת. עכשיו הבנתי איפה השירותים השניים.
בחדר השני ישן סמי. ניכנסתי בזהירות לחדר, מפחדת שהרצפה תחרוק ושסמי יתעורר. זה היה חדר רגיל, עם ארון בצד, מיטה ליד הקיר, ושולחן. על השולחן היו מונחים רק כוס עם מים, וכדורי שינה. כנראה סמי לא הצליח להרדם כמוני.
פתאום שמעתי צרחה. מיהרתי על אלינה, רואה שהזרוע הימנית שלה מדממת. פתאום אלינ הזדקפה וצרחה פעם נוספת. לקחתי תחבושת והתחלתי לנקות את הפצע. אלינה התנשפה בכבדות, ואז נרגעה. אבל בהבעתה עדיין היה פחד. "מה קרה לך? את נראית כאילו ראית רוח רפאים…" אמרתי. היא הסתכלה עליי, לקחה נשימה עמוקה, וסיפרה לי על החלום שלה.
"מה זה אומר?" שאלתי. נזכרתי בשורות של הנבואה:
'ליד האיים תמצאו את השבויים'
'ארבעה כוחות, ארבעה יסודות'
"אני חושבת שאני מבינה…" אמרתי בהיסח הדעת. "כן?" שאלה אלינה, לא מאמינה.
"כן, אבל אנחנו צריכים את סמי כדי לדבר על זה. אני לא רוצה לעשות משהו בלעדיו.." אמרתי לאלינה.
"אל תדאגי, יהיה בסדר. אני חושבת.."
"לא עוזרת"
שנינו התחלנו לצחוק כשצלצל הפעמון. הבטנו אחת בשניה, לא מבינות. ואז הבנו- פעמון הדלת. אלינה סימנה לי לא עם הראש, אבל לא הקשבתי. הלכתי לעבר הדלת, פותחת אותה קצת כדי שאני אוכל לראות מי שם.
ציפיתי למפלצת, או משהו עם 2 ראשים, אבל מה שראיתי היה ילד. קטן, כנראה בן 7. אבל הוא עדיין יכול להיות מפלצת, אז לא הכנסתי אותו.
"מי אתה?" דרשתי לדעת.
"אני קולביס, אחד משליחיו של היפנוס. רציתי להגיד שהוא מזמין אתכם לסעוד אצלו מחר בצהריים." אמר הילד והסתלק, משאיר פתק מאחוריו ואותי, מבולבלת יותר מידי.