החץ של דיאנה

היא עלתה על סוסתה, אמרה לה שהיא לא האמינה שהבחור הזה באמת יצליח להשיג את הבחורה. היא הודתה בטעותה. היא בקושי כיוונה את החץ שנח לו בשלווה על קשתה הגדולה, ושחררה. היא ידעה שגם אם היא לא תכוון אותו הוא יפגע בדיוק במטרה.
היא התבוננה בו עד שנעלם מאחורי גבעות והרים, נהרות ואגמים. החץ המגולף המשיך בדרכו, מהיר יותר מהרוח.
הוא עבר על יד עץ ושייט לו בין הענפים, מפיל כמה עלי שלכת בדרך.
הוא עף קרוב למים, וטיפות קטנות ונוצצות ניתזו עליו, מה שנתן לו מראה מהודר אף יותר ממה שכבר היה לו.
הוא כמעט פגע באישה צעירה בעלת רפלקסים מהירים, שהתחמקה ממנו. הוא היה מתחמק ממנה, אם היא לא הייתה עושה את הצעד הזה.
הוא עבר ליד שולחנו של ארכיטקט כאשר הוא תכנן את הקולוסאום הבא, והעיף ממנו את כל הדפים.
הוא עבר דרך חלון מאפייה פתוח, והרס מאפה שוקולד, מה שנתן לו ריח נעים. החץ כמובן לא התלכלך.
ולבסוף, לאחר שחצה הרבה מקומות, נהרות וימים, גבעות והרים, סיים החץ את מסעו. הוא נתקע בין נער לנערה, על העץ בו היה חרוט שמם בתוך לב קטן. הם כמעט התנשקו, אבל חיוך עלה על שפתיהם במקום.
החץ של דיאנה שוב פגע במטרה.