האלכסנדריה – פרק 5

פרק 5 מלחמה בפרסים

אלכסנדרה קמה מהחול והרגישה ממש מבולבלת, היא שכחה את כל מה שהיה במלחמה, היא זכרה שנלחמה נגד איזו שהיא לוחמת ונהייתה מחוסרת הכרה, היא הרגישה בלבול ופחד, היא לא ידעה איפה שאר האמזונות, מדוע הן נטשו אותה כך? היא התחילה ללכת בכיוון מערב, הנוף היה די יפה, חוף ים בלילה, גלים קטנים וכו' אלכסנדרה הלכה בחול והלכה והלכה, היא לא ידעה איפה היא, זה מקום זר שהיא לא הכירה בכלל, היא הרגישה מבולבלת, כעבור חצי שעה של הליכה, הלכה כמה שעות, עד שהגיעה לעיר יוונית מסויימת, העיר נראתה כמו עיר יוונית רגילה- מקדשים ,גינות, פסלים, ספסלים וכו' שום תושב לא טייל בשעה כזאת מאוחרת, אלכסנדרה ראתה איש ואיתו 200-400 חיילים(זה לא היה ליאונידס המפורסם אלא אחר) הוא והחיילים לבשו גלימה אדומה, שריון ארד, מראש עד לרגליים, קסדות ארד עם נוצה אדומה, הם עמדו בשורה והמפקד מקדימה, אלכסנדרה חשבה לעצמה אולי היא תנסה לדבר איתם?

השחר כבר הפציר, הזריחה נראתה כל כך יפה, הנוף נראה כל כך יפה, 400 חיילים עומדים בטור מאחורי מפקד שעשה להם ניאום קצר, כולם היו לבושים בשריון ארד מכף רגל ועד ראש, היה להם קסדת ארד עם נוצה אדומה, היו לכולם גלימות אדומות כולם עמדו חמושים בחרבות ומגנים, על המגנים היה מצוייר ציורים מוזרים: פרצופים, מפלצות, ואותיות ביוונית, המפקד שהיה גם המלך היה חמוש בחנית ומגן, השדות היו קצת יותר רחוקות מהעיר, אלכסנדרה הלכה לכיוון המפקד, כאשר המפקד שם לב אליה, וראה אותה קרובה מולו הוא ישר איים עליה עם החנית שלו עליה ואמר

"הסתלקי! שוטה! את חושבת ששכחתי מה שאת ובני הגזע המתועב שלך ניסה לעשות? הסתלקי לפני שאהרוג אותך בדקירה אחת!"

אלכסנדרה הרגישה אי הבנה, מרוב הזעזוע שקבלה בראש היא לא כל כך זכרה מה קרה אתמול ומדוע היוונים שונאים את האמזונות, אך האיש היה מאוד רציני בקשר למה שהוא אמר, כנראה שהאמזונות עשו אתמול משהוא חמור, אך אלכסנדרה רק זכרה את הרגע שבו הובסה על ידי אתנה, לאלכסנדרה לא היה מה לעשות בנתיים, היא הייתה בארץ שהיא בכלל לא מכירה, אלכסנדרה אף פעם לא הייתה ביוון, אלכסנדרה שכחה ממשפחתה ומהאמזונות, היא חשבה שאולי להתגייס לחיילים יעביר לה את הזמן, האיש עדיין הצביעה עם החנית שלו עליה, מבטו היה כעוס, אלכסנדרה הרימה ידיים בלי שום נשק ואמרה:

"שמי הוא "אלכסנדרה" ברצוני להתגייס לצבאך העומד כעת, אני מבטיחה שאוכל לעזור לך, אני לא אהרוג שום חיל מחיילך ואשאר נאמנה"

המפקד הפסיק להצביע עם חניתו על אלכסנדרה והוריד את נשקו, המפקד נראה פחות כועס, הוא אמר לה:

"לא מקובל שבנות מתגייסות לצבא, בעיקר לצבא שכולו בנים, אך אני מבין שאיתך זה מקרה מיוחד, את לא אישה רגילה אני מבין, את מגזע מיוחד, גזע נועז ואמיץ של נשים בשם אמזונות, אני מסכים שתתגייסי רק הפעם ורק לשם מלחמה זו! אני רוצה שאת תעמדי בשורה הראשונה של הטור, ביחד איתי! אני אפקח עליך עין כל ההליכה שלא תעשי שטויות! שטות אחת שתעשי תמצאי את מותך! אנחנו עכשיו נצעד נגד הפרסים, לחסל אותם סופית, ליאונידס שחי מלפני ניסה לעצור אותם עם 300 חיילים, אך הוא והם נפלו בקרב, כעת הצבא הזה שנשאר בכל יוון יצעד ויהרוג את הפרסים סופית!"

אלכסנדרה ישר נעמדה לידו, הצבא ואלכסנדרה התחילו לזוז למזרח, אלכסנדרה צעדה עם הצבא במדבר, המזג אוויר היה מאוד חם, המדבר נראה כמו שממה- שום דבר לא צמח שם, המקום נראה כמו איזה עמק מוזר ולא ידוע, השעה הייתה עדיין בוקר, שום חיל כולל אלכסנדרה לא דברו או על אוכל או על מים, לאלכסנדרה לא היה אכפת להלחם נגד הפרסים, לאמזונות ולפרסים לא היו שום מריבות ביניהם, היא קצת שכחה את הסיבות של המריבה בין היוונים והאמזונות כאשר קמה והתאוששה מהמכה של אתנה, והיא התגייסה רק כדי להעביר את הזמן, הם המשיכו לצעוד ולצעוד, במדבר גם היה הרים בצדדים וגבעות, המפקד, אלכסנדרה ושאר החיילים נעמדו וחיכו, רחוק ממולם עמד צבא פי 5 יותר גדול משלהם, כל החיילים לבשו חלוק בצבע צהוב בהיר ומגבעת באותו צבע, היו כאלה מחיילם שהיו חמושים בחנית ומגן, היו כאלה חיילים שהיו חמושים בקשתות, והיו כאלה שהיו חמושים בשני להבים(חרבות), האיש הראשון שהופיע שם בצבא ישר צעק:

"ספרטנים! הורידו את נשקכם!"

המפקד ישר ענה:

"למה שאתם לא תבואו ותקחו את נשקינו בעצמכם?"

המפקד ישר הטיל את חניתו על אותו שר הצבא, החנית חדרה את צווארו והשר צבא הפרסים ישר הוטל לרצפה ומת, הצבאות ישר הסתערו זה אל זה, אלכסנדרה הרגישה מסורה מאוד ושטוב לה, המפקד הרגיש לחץ ושכדאי לסיים את זה כמה שיותר מהר, החיילים הפרסים חשבו שהם בטוח ינצחו כי מספרם רב יותר, החיילים היוונים חשבו שהם ימותו למען ארצם, אלכסנדרה הוציאה את חרבה וישר השליפה את החיל הפרסי שהיה מולה, בטנו נשרטה ודיממה ולאחר מכן הוא מת, אלכסנדרה הסתערה בכח על שאר החיילים, היא הרביצה לשלושה חיילים פרסים במגנה, הם התרחקו לאחור מהמכה לאחר מכן אלכסנדרה שלפה את חרבה על חיל אחד ופגעה לו בבטן, הוא דימם מבטנו ומת, שני החיילים הנוספים שהיו חמושים בשני חרבות הסתערו עליה, היא חסמה עם מגנה את ההתקפות שלהם, לאחר מכן נתנה להם בעיטת סיבוב שפגעה בשניהם ושוב שלפה את חרבה על אחד מהם, לאותו אחד היא פגעה בצוואר ובחזה ואותו חיל ישר מת, החיל השני הסתער עליה עם החרבות שלו בעזרת סיבובים, אך אלכסנדרה חסמה הכל במגנה בלי בעיה, היא דקרה את אותו אחד והמשיכה להלחם, המפקד גם הצליח לא רע, כל חיל אויב שראה ישר דקר אותו, אחד הוא דקר ברגל שמרוב חוזק הדקירה הרגל נטלשה והוא מת, אחד הוא דקר בבטן, הוא הוציא את החנית מגופה המתה והטיל שוב, החנית שוב פגעה בתוך בטן של חיל פרסי ונשארה תקועה, פתאום, עף על כל החיילים היוונים מטר של חצים שהיו כל כך רבים עד שכיסו את השמש! המפקד ישר צעק:

"כולם לעמדות ההגנה!"

כולם ישרבו על ברכיהם כולל אלכסנדרה והגנו במגנם על כל גופם, החצים היו רבים ופגעו ורבים מהם פגעו במגנים, חלק ממש קטן נפל על ידיהם, החצים המשיכו לרדת עשר דקות בערך, לאחר שהחצים פסקו המפקד קם ואמר:

"חיילים! לעמדות ההתקפה!"

החיילים הצטופפו לשורות כאשר הם מגנים במגניהם(זאת לא צורת הפלנקס המפורסמת), זה היה מצב של שיווי משקל ויכולת לדחוף את היריבים עם כח של כל שרירי הגוף, החיילים היו כפופים בכזה מצב שאפשר לדחוף את היריבים אחורה, כאשר הם בשיווי משקל ומתנגדים בכל שרירי הגוף, החיילים היוונים התקדמו באיטיות אל הפרסים, חיילי הרגל של הפרסים שהיו הרבה הסתערו על הספרטנים, כאשר החיילים הפרסים פגעו בחיילים הספרטנים הם לא הצליחו לחדור את אותו מבנה, החיילים היוונים ישר הסתערו והרגו המון פרסים, אלכסנדרה ישר שלפה את חרבה וערפה לחיל פרסי את הראש, בגופה של אלכסנדרה האדרנלין ממש התמלא, היא ישר רצה בכל כוחה והרגה כמה שיותר פרסים, הפרסים אפילו לא הצליחו בקושי לעשות לה חתך, אך היו לה פצעים קטנים מחוסר זהירות, חתכים קטנים, לאחר שהחיילים היוונים הרגו המון פרסים, הפרסים נעשו מאטים, המפקד הפרסי ישר צעק "לסגת!" החיילים הפרסים ישר ברחו מאזור המלחמה, היוונים היו ממש שמחים לקראת נצחונם, סוף סוף הם הצליחו להציל את יוון מפלישת הפרסים סופית, הפרסים לא יוכלו לאיים עליהם יותר, המפקד אמר:

"האלים אוהבים אותנו! אתמול האתונאים נצחו את האמזונות, היום אנחנו נצחנו את הפרסים"

היא לא אהבה את הדיבור של המפקד, מדוע האלים כל כך מגנים על היוונים? גם האמזונות האמינו באלים היוונים אך גם באהורה מזדה, למה להן הם לא עזרו? מה שעוד היא לא אהבה שהמפקד התגאה בתבוסתן של האמזונות, אם היא תגיד שהיא איננה מרוצה מי מה שהוא אמר החיילים יהרגו אותה, השעה הייתה צהריים, אלכסנדרה לקחה את החנית שלה מהאדמה והחיילים צעדו בשמחה בחזרה אל יוון, הם דברו כל הדרך ושרו,

המפקד ענה לה באסירות תודה:

"תודה לך שעזרת לנו, אנחנו מאוד מרוצים ממך ואני מצפה ממך לעוד מעשי גבורה, שהאלים יגנו עליך ומזלך לא ישכך, היה שלום אלכסנדרה!"

אלכסנדרה נפרדה מהמפקד וחזרה לספרטה