האלכסנדריה – פרק 4

פרק 4 פלישה לאתונה
　

כל אמזונה מבוגרת הלכה לנשקייה של האמזונות ולקחה נשק שחשבה שהוא מתאים לה ושהיא טובה בו ומיומנת בו, הפולייטה הייתה מוכשרת עם קשת ופגיון, אלכסנדרה הייתה מוכשרת עם חנית ומגן, וחרב, היא הייתה לבושה בחולצה שחורה ומכנסיים כחולים, בנוסף היו לה שני ברסלטים זהובים על הידיים, שאר האמזונות היו לבושות בשריון עור אדום, חמושות בחניתות, מגנים, חרבות, גרזנים, קשתות וכו' , לאלכסנדרה והפולייטה היו סוסים ורק להן הימותר כי הן מובילות בצבא והן נסיכות, לאלכסנדרה היה סוס לבן להפולייטה היה סוס שחור, האווירה ממש הייתה לוחצנית באותו זמן, זה היה זמן פשוט מושלם לפלוש, זה היה בוקר, מזג אוויר קל, עד שהיוונים שכחו מהם ועסוקים בענייניהם, הפולייטה הייתה החכמה והערמומית מבין כל האמזונה, הן ידעו את זה, והפולייטה נעשתה המפקדת והגנרלית של אותו צבא, אלכסנדרה הייתה בשורת הצבא הראשונה, הצבא הכיל 180 אמזונות חמושות ומיומנות, הפולייטה נשאה בפניהם נאום קצר:

"הנה בא היום אשר חיכינו לו! אנחנו נשרוף את יוון! וננקום את מות חברותנו ואמותינו, היוונים השוטים אינם יודעים על תכניתנו!"

באותו יום בהיר וחם, צעדו האמזונות עד ליוון, ימים רבים צעדו, בשלג הקר של פרס, ועד המדבר הבבלי, האמזונות לא הרגישו רעבות או צמאות בגלל רצונם, הן הרגישו מסורות שהן הולכות להלחם בבני אתונה ולנקום באמותיהן, ימים רבים צעדו עד שהגיעו ליוון, פתאום עמד צבא של חיילים, כולם היו לבושים בשריון ארד מרגל ועד ראש, עם קסדות נוצה כחולה, כולם נשאו חנית ומגן, מזג האוויר היה בהיר וחם, הם היו נראים רצינים ונחושים, האמזונות הרגישו נדהמות, לא היה להן מושג איך היוונים ידעו על הפלישה, האקלים היה חם והצבאות נעמדו בחוף ים עתיק, הערים היווניות היו ממש רחוקות מהצבאות, חיל יווני שעמד באמצע הצבא ניגש לאמצע, הפולייטה ירדה מסוסה וגם נגשה אליו והם התחיל לדבר דו שיח, הצבאות הרגישו לחוצים לקראת קרב, הפולייטה הרגישה רצון, החיל, שזאת הייתה חיילת אמרה:

"יש לכן דקות ספורות לסלק את צבאכם מהאדמה הקדושה שלנו!"

אמרה האישה בכעס, היה לה שיער צהוב בהיר אבל ממש בהיר, לא ידוע מה היה צבע העניים שלה אפורות או כחולות? היא נראתה כמו החיילים שעמדו, היא נראתה אמיצה יותר, חזקה יותר, ורצינית יותר ונחושה, הפולייטה מיד הבינה שהפלישה לא תהיה קלה כל עוד היא בצבא, הפולייטה הרגישה קצת פחד ובייחוד שאר האמזונות, הפולייטה ניסתה להתעשת ואמרה:

"שוטה! מדוע שנסלק את צבאותינו? באנו כל הדרך כדי לראות את ארצכם בוערת…"

הפולייטה הפנה לאישה את הגב והאישה לא הרגישה פחד בכלל, כך זה נראה, היא אמרה "לא חבל על כל האמזונות שאת הולכת לאבד? כמו בכל מלחמה? עדיף שתסוגו עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי" הפולייטה הרגישה זעם ורצתה לסטור אותה בפרצוף, היא נסתה להתעלם וכאשר הייתה עם הצבאות, היא הרימה את חרבה וצעקה:

"אמזונות! לתקוף!"

היא עלתה על סוסה והחיילים והאמזונות צרחו והצבאות רצו זה אל זה, קרב עקום מדם היה, בהתחלה השעה שחקה לאמזונות, האמזונות לא הבינו מה הרגישו, היה להן מחשבה של התקפה והגנה מהאויב בראש, כך גם ליוונים, האמזונות שמאחור ירו בקשתותיהן ביוונים, קצת מהחיילים לא נזהרו ונורו, החצים פגעו להם ישר בבטן, כאשר זה קרה הם גססו, נפלו ומתו, האמזונות היו צלפות מאוד מוכשרות, כל חץ שירו כנעט פגע בכל חיל יווני, השאר הגנו במגנם, אלכסנדרה הסתערה על החיילים היוונים, אחד היא דקרה בבטן, לחיל השני שהיה קרוב אליה דפקה לו מגן בראש ודקרה אותו עם החנית שלה, 5 חיילים הסתערו עליה, 3 מקדימה ו2 מאחוריה, אלכסנדרה דפקה במגנה על השלושה מקדימה,מגנה פגע במגניהם, שניים נפלו ואחד זז אחורה מהמכה, אל שני החיילים מאחורה היא פנתה אליהם רצה אליהם הסתובבה עם חרבה והם נפצעו מהחרב בבטן, היה להם חתכים בבטן ומהם הם נפלו ומתו, אלכסנדרה הרגישה כאב בלב, והיא הזיעה, כמו בשיעורים שהיה בהם דו קרב, היא הרגישה שגופה מתאמץ ומזיעה חזק וחושב מתי להגן ומתי לחסום, שלושת החיילים מקדימה קמו והתאוששו, ועמדו בשורה, עבר חץ שחדר את שלושתיהם בשורה, דם רב ניתז מהחיל השלישי שנתקע בו החץ, הם מתו מפציעותיהם הקשות, זאת הייתה הפולייטה שירתה את החץ הזה, שני חיילים באו אליה עם חרבות שלופות, הפולייטה תפסה חיל אחד בראש ודקרה את צווארו, דם רב נזל מצווארו והוא נפל ומת, החיל השני שראה מה האמזונה עשתה לחברו, ישר רץ עם חרב שלופה בקריעת קרב, הוא הרגיש רצון חזק לנקמה, הוא נתן מכה עם חרבו אך באוויר מפני שהפולייטה התחמקה, היא רצה אליו ודקרה אותו בבטן בלי שום בעיה, החיל מת, המלחמה נמשכה שעות עד שהגיע צהריים, החיילים היוונים קצת התעייפו אך האישה המסתורית עודדה אותם, האמזונות בכלל לא היו עייפות, הן הזיעו ולא פחדו, עדיין להוטות לקרב, אלכסנדרה הרגה כל חיל יווני שעמד בדרכה, לאחדים ערפה את הראש, ואחרים הפילו ואז דקרה, דם רב היה על הרצפה, עד שאלכסנדרה הגיעה ועברה את כל הצבא היווני, מקדימה לא היה כלום רק חול, פתאום באה אותה אישה מסתורית, מוזרה, אך מאוד חזקה וחכמה, אמיצה, אלכסנדרה הרגישה קצת פחד, להיות בדו קרב עם כזאת אמיצה וחזקה, אלכסנדרה ירדה מהסוס כדי להצטרף לדו קרב, היא שלפה את החנית שלה והיא את חרבה ומגנה, הצבאות הביטו בדו קרב, אלכסנדרה נסתה להכות באישה בכל הכח, אך האישה חסמה כל התקפה עם מגנה, אלכסנדרה הרגישה כעס על זה שלא פגעה באותה אישה שהתגרתה באמזונות, הצבאות הביטו בפחד באומץ ליבה של אלכסנדרה, לפתע האישה התמלאה זעם ורצה במהירות רבה אל אלכסנדרה ודפקה עם מגנה בראשה של אלכסנדרה, אלכסנדרה לא הספיקה אפילו לחסום מרוב זריזותה של אותה אישה, אלכסנדרה נפלה והתעלפה, הקרב נמשך שעות רבות ולא ידוע מי ניצח….. האמזונות הסתערו וכעסו על תבוסתה של אלכסנדרה
אישה אחת הופיעה באולימפוס-משכן האלים היוונים, הוא היה ענקי כל כך, היה בו תמיד זמן יום בהיר, ותמיד נעים וקיץ, היה שם מקדשים, בתים יפים, שבילים וכו', בסוף המשכן, מקדימה ורחוק, הופיע מקדש יווני ענקי וכסא ענקי, על הכסא ישב איש גבוה, זקן, עם זקן בצבע לבן ושיער לבן, עניים אפורות בהירות, ושמלה לבנה עם פסים זהובים בצדדים, הוא החזיק מוט עשוי מברק בידו, אותה אישה עם שריון ארד מכף רגל ועד ראש ועם שיער בהיר, באה אליו בהליכה מנומסת ואמרה:

"היום שוב האמזונות עשו נסיון מטופש נגד יוון, אך אל דאגה, הן הפסידו מפני שהזהרתי אותם מפלישה של אמזונות, ראיתי אמזונה אחת, היא הייתה ממש מרשימה מכל אמזונה אחרת, היה לה שיער זהב עניים חומות ושמלה כתומה, ראיתי שהיא לא מרושעת והיא חזקה, רחמתי אליה ולא הרגתי אותה אך בהחלט הברחתי את צבא האמזונות השוטות! רציתי שמי שהוא אחר יהרוג אותה, היא נראתה יותר מדי טובה בשבילי ולא רציתי להרוג אותה"

כנראה שהפלישה נכשלה שוב והאמזונות הפסידו, האיש עם הזקן והשמלה אמר:

"אני מרוצה ממך, אתנה, שוב הצלת את יוון, אני אשלח את משרתי כראטוס, והוא יהרוג את אותה אמזונה שוטה"

אתנה חייכה ויצאה היא נכנסה למקדש הענקי שהיה מקדימה, האיש עם הזקן צעק:

"כראטוס!" רעם היה בשמיים, יצא מהמקדש אותו כראטוס והתייצב מול אביו. אדונו, זאוס אהב את כראטוס וגידל אותו מגיל צעיר, כראטוס נראה כמו איזה ברברי ענקי, היו לו שרירים גדולים, מנופחים ומפותלים, הזרועות שלו היו עצומות והורידים בלטו,כך גם הקוביות והחזה, היה לו כתפיים בגודל צריפים קטנים, היה לו שיער שחור ארוך כמו לאישה, עניים אדומות ופרצוף רציני, כל מי שהביט בו, אפילו האלים-התמלא חרדה ופחד בגלל גופו הבלתי רגיל, אפילו האלים פחדו ממנו, הוא חייך רק באכזריות וכאשר עומד להרוג מי שהוא, היה לו חגורת שלד וזה היה המלבוש היחיד שלו חוץ מהמגפיים החומות, והברסלטים על ידיו, הוא החזיק בידו גרזן ענקי בידו האחת, שרק אדם חזק היה מרים אותו בקושי בשני ידיו, היה לו מבנה גוף שרירי בצורה קיצונית, אותו איש זקן עם שרירים בעל זקן היה זאוס, מלך האלים, הוא אמר לכראטוס:

"כראטוס! אני מצווה אליך לרדת ליוון, למצוא אמזונה עם שיער זהבהב ארוך, שמלה כתומה, כדי שתהרוג אותה! זה לא יהיה קל בשבילך! אתה כבר מכיר אותה מרוב חכמתך!"

לכראטוס היה קול אכזרי וחזק, רצחני, ונשמע חסר רחמים, הוא ענה לו:

"מיד"

אלכסנדרה קמה מהאדמה מחוסר הכרה, השעה כעת הייתה חצות,היה כבר חושך, אלכסנדרה קמה מהחול שבה שכבה והרגישה ממש מבולבלת, היא שכחה כל מה שהיה במלחמה, היא זכרה שנלחמה נגד איזו שהיא לוחמת ונהייתה מחוסרת הכרה, היא הרגישה בלבול ופחד, היא לא ידעה איפה שאר האמזונות, מדוע הן נטשו אותה כך? היא התחילה ללכת בכיוון מערב, הנוף היה די יפה, חוף ים בלילה, גלים קטנים וכו' אלכסנדרה הלכה בחול והלכה והלכה, היא לא ידעה איפה היא, זה מקום זר שהיא לא הכירה בכלל, היא הרגישה מבולבלת, כעבור חצי שעה של הליכה, היא שמעה קול ממש חלש שדרך בחול, אלכסנדרה נבהלה הסתובבה וראתה איש שמן ענקי עם גרזן באוויר, אלכסנדרה הבינה שזה מתנקש שרצה להרוג אותה, היא ישר הוציאה את חרבה ומגנה, למזלה המכה של הגרזן פגע במגן, כאשר אלכסנדרה ראתה אותו כבר באדמה היא הבינה שלא כדאי להלחם בו בגלל כמה סיבות:
הרגשתה לא היטיבה איתה ועייפותה הכבידה עליה והאיש הגבוה והשרירי שניצב מולה לא תרם לתחושתה
אלכסנדרה ממש נבהלה כאשר ראתה את גופו ופרצופו של אותו איש מקרוב, היא ישר התחילה לרוץ ולברוח ממנו, אלכסנדרה רצה מאוד מהר, למזלה האיש המפחיד רץ די לאט, אלכסנדרה עקפה אותו והייתה רחוקה ממנו במרחק גדול, כאשר האיש ראה את רווח המרחק הוא אמר בקור רוח:

"לעזעזאל! נכשלתי"

" אלכסנדרה רצה מהר ומהר כמה שעות, עד שהגיעה לעיר יוונית מסויימת, העיר נראתה כמו עיר יוונית רגילה- מקדשים ,גינות, פסלים, ספסלים וכו' שום תושב לא טייל בשעה כזאת מאוחרת, אלכסנדרה ראתה איש ואיתו 200-400 חיילים(זה לא היה ליאונידס המפורסם אלא אחר) הוא והחיילים לבשו גלימה אדומה, שריון ארד, מראש עד לרגליים, קסדות ארד עם נוצה אדומה, הם עמדו בשורה והמפקד מקדימה, אלכסנדרה חשבה לעצמה אולי היא תנסה לדבר איתם
" אלכסנדרה רצה מהר ומהר כמה שעות, עד שהגיעה לעיר יוונית מסויימת, העיר נראתה כמו עיר יוונית רגילה- מקדשים ,גינות, פסלים, ספסלים וכו' שום תושב לא טייל בשעה כזאת מאוחרת, אלכסנדרה ראתה איש ואיתו 200 חיילים בערך, הוא והחיילים לבשו גלימה אדומה, שריון ארד, מראש עד לרגליים, קסדות ארד עם נוצה אדומה, הם עמדו בשורה והמפקד מקדימה, אלכסנדרה חשבה לעצמה:

'אולי היא תנסה לדבר איתם?'