האלכסנדריה – פרק 22

פרק 22 מלחמה

האיש עזב את ארמונו של המלך, אלכסנדרה נשארה עם החיילים, היא הלכה לראש הצבא, היא אהבה להיות בהתחלה, הצבא התקדם לנהר החידקל כדי להלחם בצבא השומרי, כעבור הרבה שעות הצבאות ראו זה את זה, הם נפגשו בתוך מפרץ, ליד המפרץ היו עצים ושדות, החיילים השומרים נראו כמעט אותו דבר כמו החיילים הבבלים, בראש השומרים עמד אנמרכר, הוא היה מאוד גבוה וגופו היה חסון בשרירים גדולים ומנופחים, הוא החזיק בידו חרב גדולה וכבדה מאוד שמחזיקים בשני ידיים, הוא היה לבוש בחלוק מלכותי ומקושט יותר משל כל החיילים, היה לו זקן חום ארוך, שני הצבאות היו חמושים בחניתות, מגנים, חרבות וקשתות, מלך בבל נראה הרבה פחות חזק ושרירי מאנמרכר, אלכסנדרה הביטה באנשי הצבא שלה, הם נראו מעט מפוחדים שהם ילחמו באנמרכר, אלכסנדרה לא פחדה מאנמרכר, אנמרכר היה בשבילה כמו כל חיל רגיל או מפלצת שאלכסנדרה הרגה, והיא הייתה בטוחה שהיא הרגה מפלצות ואנשים הרבה יותר חזקים ממנו, הגודל לא קובע את החוזק של האדם לפי דעתה, היא לא אמרה לאף אחד את דעתה, הצבאות ידעו כבר על מה הם הולכים להלחם ואף אחד מהמלכים לא אמר מילה, הצבאות ישר הסתערו זה אל זה, כאשר הצבאות התנגשו, אלכסנדרה הרגה ושיספה עם חניתה כל חיל שומרי שהעז לתקוף אותה, היא שיספה וחתכה כל חיל שומרי שהיה בדרכה, החיילים נשרטו מחניתה, דיממו, נפלו ומתו על הרתצפה, כך אלכסנדרה המשיכה בדרכה, היא הרגישה זעם רב להרוג כל חיל שלא בצדק רוצה סתם כך לכבוש את בבל, החיילים הבבלים גם הצליחו, הם הצליחו להרוג המון חיילים שומרים, הם דקרו אותם בכל מיני מקומות חשופים שהצליחו למצוא, והשומרים נפלו ומתו ולא יכלו להתגונן מרוב המפלה שהייתה להם, אך לפתע מזלם של הבבלים פסק, אנמרכר הצליח להרוג המון חיילים בבלים, לכמה מהם הוא הצליח בקלות לערוף את הראש, הוא הסתובב עם חרבו הגדולה וכרת לכמה חיילים בבלים שלא נזהרו את הראש, החיילים התמוטטו ומתו, אנמרכר גם הצליח לדקור בקלי קלות כל חיל בבלי שניסה לעמוד נגדו, הוא דקר בקלות כל חיל, והחיל לא הצליח לחסום עם מגנו, אנמרכר היה לוחם מאוד זריז וחזק, אנמרכר התחיל לטבוח ולהרוג עוד חיילים בבלים שהיו ליד אלכסנדרה כאשר אלכסנדרה ראתה איך שאנמרכר טובח באחיה לנשק היא פשוט הרגישה בליבה זעם וכעס, אין דבר שאלכסנדרה שנאה יותר מאשר לראות את חבריה נהרגים על ידי האויב, אלכסנדרה התלקחה מכעס וישר הסתערה על אנמרכר, אך היא לא הסתערה בחוסר זהירות, היא ישר רצה לכיוונו והטילה עליו את חניתה, היא הרגישה שהיא רוצה לפרק את העצמות המגודלות של אנמרכר עצם אחר עצם, אנמרכר התחמק מהחנית שהוטלה עליו ורץ אל אלכסנדרה בחזרה כאשר חרבו מוחזקת בידו, כאשר אלכסנדרה הייתה קרובה אליו מאוד, היא נתנה מכה חזקה בכל כוחה עם מגנה בחרבו, אנמרכר ניסה להנחית עליה מלמעלה את חרבו, אלכסנדרה חסמה עם מגנה ותוך כדי שכיבה היא בעטה חזק ברגל שלו, הבעיטה הייתה חזקה ואנמרכר נעצר לרגע, באותו רגע אלכסנדרה קמה בזריזות ושרטה לו את רגלו עם חרבה, דם רב זרם מרגלו השרוטה של אנמרכר, אלכסנדרה ראתה שאנמרכר התחיל קצת יותר להתעצבן, הוא ניסה לתת לאלכסנדרה מכה עם חרבו אך הוא צלע עם רגלו השרוטה, אנמרכר הניף את חרבו על אלכסנדרה, אלכסנדרה התקופפה וניצלה את הרגע, היא התחיל לשסף בכל כוחה עם חרבה כלפי אנמרכר, היא סשפה את חרבה בסיבובים לכיוון בטנו של אנמרכר והצליחה לשרוט לו את הבטן, הבטן של אנמרכר דיממה ואנמרכר הניח את ידו על הבטן כדי לחסום את הדימום, אלכסנדרה הבינה שמצבו של אנמרכר אבוד, הוא גם צולע וגם יש לו דימום, אלכסנדרה ניצלה את הרגע הזה ושספה את חרבה לכיוונו של הראש של אנמרכר, אחרי סיבוב אחד ראשו של אנמרכר נערף, ראשו התגלגל אל שדה המלחמה והגופתו חסרת הראש נפלה על השדה, סביב גופתו של אנמרכר היה דם רב, שני הצבאות הביטו באלכסנדרה כאשר היא הרימה את חרבה מלאת הדם למעלה כלפי השמש, אלכסנדרה קראה בקול רעם אל צבא השומרים:

"שומרים! מלחמה זו הסתיימה ומלככם מת, עכשיו עזבו את בבל! אין לכם עכשיו שום סיכוי לכבוש אותה"

השומרים הביטו באלכסנדרה ובגופתו חסרת הראש של אנמרכר בהלם, הם לא יכלו לשער שאנמרכר, כזה מלך גבוה וחזק מכל אדם ממוצע מת… ועוד על ידי אישה! אלכסנדרה הצביעה עם חרבה כלפי ראשו המוטל של אנמרכר ואמרה:

"זה מה שיקרה לכל אחד מכם אם תמשיכו לתקוף ולשם תאוות בצע!"

החיילים השומרים הביטו בצער ובעצב בראשו המוטל של אנמרכר, אלכסנדרה הבינה שהשומרים הצטערו מאוד על הריגתו של מלכם האהוב, היא אפילו ראתה דמעות בעיניהם, אפילו החיילים הבבלים הצטערו קצת על אנמרכר, זה היה מלך אגדי, סבא של המלך גלגמש, כולם שמעו את סיפורו של המלך אנמרכר האהוב והחכם של שומר, גם אלכסנדרה שמעה סיפורים על בבל מאמא שלה, היא גם הרגישה מעט צער, אך היא הייתה חייבת להרוג אותו מפני כל ההריגות שעשו לחברי הנשק שלה, היא הזדהה עם החיילים של שני הצבאות ואמרה:

"אני מצטערת מאוד על הריגת מלככם, מלככם לא נהרג בעבר, המלך הזה כושף בכוונה כדי להשמיד את ארצכם, זה לא מלככם האמיתי, ואני מאוד מצטערת אם גרמתי לכם צער"

הצבאות לא אמרו שום דבר והחליטו בשקט ביניהם שהמלחמה הפסיקה, הצבאות ידעו שפסקה המלחמה וחזרו לארצותיהם, אלכסנדרה שמחה שיש עכשיו שקט וחשבה לעצמה:

'אני מקווה שאולי יקום מלך חדש בבבל או בשומר שהוא גם יהיה טוב כמו אנמרכר'