האלכסנדריה – פרק 20

פרק 20 שובו של מלך

אישרגנה הלכה משער עשתר כאשר היא פצועה במקצת, היא הלכה משער עשתר עד למדבר לא נודע שהיה בין בבל ושומר, אף אחד לא היה במדבר, רק היא, המדבר היה ריק ומפחיד, אף בן אנוש לא העז להסתובב שם, בהמשך המדבר הסתובבו אנשים חצי עקרבים וחצי בני אדם, הם היו בגודל גבוה מבני אדם, אישרגנה לא פחדה מהם מפני שהם ידעו מי היא, בני אנוש אחרים הם היו ישר הורגים, הגוף התחתי שלהם שהיה עקרב היה בצבע אדום, אישרגנה הלכה קדימה עד שהגיעה לסוף, בסוף היא ראתה שני אנשי עקרבים שומרים שחמושים בחנית ובמגן, הם שמרו על שער שכולו שחור ושקוף, אישרגנה אמרה לשומרים:

"פתחו לי את הדלת! אני האלה עשתר ואני רוצה להכנס כדי לראות את אחותי ארשכיגל!"

השומרים לא התווכחו איתה ופינו לה את השער, אישרגנה נכנסה והגיעה לשאול, השאול היה כולו ישר ואפל, לא היה בו אור, הדבר היחיד שעשה אור זה הלפידים בהמשך, אישרגנה הלכה באפילה עד שהיא הגיעה לסוף, היא ראתה כסא ענקי שעליו ישבה אישה עם שריון שחור וכובע שחור, היא החזיקה בידה כדור בדולח, אישרגנה ניגשה אליה ואמרה לה:

"ברצוני לשחרר את אנמרכר – מלך שומר הקדמון, ששלט לפני אלף שנה"

האישה הסתכלה על אישרגנה במבט מפחיד וקר, היא ענתה לה:

"מי את ומהיכן באת? מדוע שאני אשמע אל בקשתך?"

אישרגנה התחילה לאבד סבלנות ואמרה לה בחוסר פחד:

"ארשכיגל! בבקשה תסכימי לבקשתי! אני הכוהנת של האלה עשתר! תמיד הייתי נאמנה אל האלים ואלייך!"

האישה הבינה שאישרגנה ידעה את שמה, היא התחילה לבטוח באישרגנה יותר, היא קמה מהכסא הגדול שלה ואמרה:

"התרחקי אחורה!"

אישרגנה התרחקה והאישה קמה מכסאה, עצמה את עיניה והרימה את ידיה, היא התחילה ללחוש משפטים בשפה אכדית עתיקה, התחיל להופיע ערפל סגול – שחור, הערפל הצתמצם לגובה של בן אדם גבוה למדי, הערפל פסק והופיע בן אדם עם זקן ארוך ואפור, חבוש במגבעת קטנה אפורה ולבוש בחלוק זהבהב – אפור, על גבי החלוק היה שריון ארד חום, הוא היה חמוש בחרב גדולה לשני ידיים, אישרגנה חייכה חיוך של שביעות רצון, האישה ענתה לה:

"האם זה מה שרצית?"

אישרגנה ענתה לה:

"כן, אבל אני צריכה שהוא גם יציית לי"

אישרגנה שלחה את ידיה לצד והופיע על הראש של האיש ענן קטן בצבע סגול – שחור, אישרגנה ענתה לה:

"עכשיו הוא נתון לשליטתך"

אישרגנה לא הודה לאישה ואמרה לאיש ששמו היה אנמרכר:

"לך אחרי"

אנמרכר ישר ציית לאישרגנה והלך אחריה, אחרי כמה דקות אישרגנה ואנמרכר יצאו מהשאול בחזרה למדבר, שניהם הלכו מהמדבר עד לעירה של ארך, עירה של ארך נראתה מדהימה למדי, היא הייתה עיר גדולה ומשגשגת, לאורך העיר היה נהר שעליו שטו סירות מסחר, אחריו היו הרבה בתים ומקדשים גדולים וגבוהים עשויי אבן שיש צהובה בהירה, אישרגנה ואנמרכר עמדו לפני הנהר בשדה, המרחב של השדה היה גדול והיה בו צמייה פורה, בשדה היו אנשים שדיברו,ושכבו וישנו, רעו צאן, אישרגנה הלכה עם אנמרכר למקום שאף אחד לא ישמע אותם ואמרה לו:

"אתה המלך אנמרכר, אתה שלטת על ארצה של שומר לפני אלף שנה, וגם היית המלך של העיר ארך – העיר שנמצאת מלפנינו, אני מצווה עליך שתבוא איתי ותשלוט על העיר עימותית! אני ואתה נהרוג את כל התושבים שיתנגדו לנו כאשר נלך להמליך אותך"

אישרגנה ישר רצה עם אנמרכר כאשר היא חמושה בשני חרבות, היא הרגה בדם ובאכזריות את כל מי שעמד בדרכה בשדה, גם אנמרכר עשה זאת, דקר וחתך כל מי שהיה בדרכו עם חרבו הגדולה, האנשים נפלו ומתו, דם רב היה על הרצפה ולרוע המזל אף אחד לא שמע על הרציחות, אישרגנה ואנמרכר הלכו בזריזות אל הגשר המוביל לעיר ארך, אישרגנה ואנמרכר רצו עד לארמון של העיר ארך והרגו כל איש שעמד בדרכם, המון שומרים ניסו לעצור אותם, אך אישרגנה בקלות דקרה אותם והרגה אותם, היא אמרה להם:

"שוטים! נמצא איתי המלך אנמרכר! המלך האגדי של שומר שמלך לפני מאות שנים!"

השומרים האמינו למראה אנמרכר שהיה ליד אישרגנה, הם הלכו עם אנמרכר ביחד לארמון ורצו להרוג את אישרגנה על מה שעשתה, הם הביאו אותה לבית המשפט והאשימו אותה על רצח תושבים וכישוף, השומרים דקרו אותה ושרפו אותה,