האלכסנדריה – פרק 17

פרק 17 החילוץ

אלכסנדרה התעוררה בבית הלינה של איסיס, היא התרגשה וחשבה שזה יהיה יום מעולה להתעמת עם זחום אל הדברים הרעים שעשה ועל זה שהוא ניצל אותה, הזמן היה בוקר, אלכסנדרה עם חנית שלופה ומגן רצה מבית הלינה בלי לומר מילה לאף אחת, היא התחילה לרוץ במרץ ובכח מהשער עד לארמונו של זחום, להוטה בהחזרת צדק, אלכסנדרה לא נתנה לשום דבר לעצור אותה בזמן שרצה במדבר, אלכסנדרה רצה ולאחר מכן הגיעה לארמונו של זחום, אלכסנדרה הגיעה לאזור מתחת לבמת הארמון, אלכסנדרה רצה במדרגות כדי להגיע לארמון, ברחבת הארמון עמדו שומרים מצרים, מספרם היה עשרה, לכולם הייתה קסדה כסופה,שריון קטן חום, חצאית לבנה, וכולם היה חמושים בחנית ובמגן, הם לא נתנו לאלכסנדרה וניסו לעצור אותה כאשר אלכסנדרה ניסתה לעקוף אותם ולהגיע לארמונו של זחום, אלכסנדרה בכעס נלחמה בהם, הם ניסו לתת לאלכסנדרה דקירה עם חניתם, אלכסנדרה בזריזות התחמקה והרימה את חניתה ודקרה לאחד מהשומרים את הצוואר, השומר ישר צנח ומת, כל השומרים ניסו לעצור את אלכסנדרה כאשר הם היו סביבה, אלכסנדרה הוציאה את חרבה, היא נסתה למצוא דרך לחדור כמה שומרים כדי להשיג את דרכה, היא ישר הסתערה אל השומרים שהיו מקדימה, היא הרימה את מגנה ונתנה לאחד מהם מכה עם מגנה, השומר הצליח לחסום את ההתקפה של אלכסנדרה ולאחר מכן אלכסנדרה נתנה לו עוד מכה עם מגנה, השומר חסם את המכה אך זז אחורה מהמכה, אלכסנדרה ניצלה את מעמדו כדי לעבור, אלכסנדרה ברחה במהירות לכניסה לארמון בזמן שהשומרים רודפים אחריה, היא הגיעה בזריזות אל הכניסה והפעילה את המתג שסוגר את הדלת, הדלת לארמון נסגרה והשומרים לא הצליחו להכנס, אלכסנדרה ראתה שלארמון היו כמה סביבות וצדדים, כל הארמון היה מקושט בכתבים הירוגליפים ובפסלים, הרצפה הייתה עשויית שיש אדום, אלכסנדרה החליטה לפנות לצד מערב, אלכסנדרה הלכה לכיוון עד שהייתה פנייה קדימה, המרחב של הפנייה היה גדול אלכסנדרה התקדמה, וראתה מימין חומה גדולה עשויית סורגים, היא נדהמה לראות שם את בת דודה סלנה, היא ישבה בתוך הכלוב עצובה, אלכסנדרה אמרה לה:

"סלנה? איך המנוול הזה הצליח להגיע אליך?"

סלנה ענתה לה:

"אלכסנדרה היזהרי! זאת מלכודת!"

לפתע פתאום אלכסנדרה הסתובבה וראתה מולה איש שכל עורו היה בצבע שחור, היה לו ראש טן, על ראשו היה כתר מצרי עתיק עם פסים כחולים, הוא היה לבוש בחצאית צהובה ובמחרוזת צהובה, היה גם טלוי עליו טליון בצבע זהב, כל ידיו היו חמושים במגל, איש הטן ישר התחיל לתקוף את אלכסנדרה, אלכסנדרה חסמה עם מגנה, הוציאה את חרבה והתחילה לנסות לפגוע בו עם כל כוחה, איש הטן חסם את התקפותיה עם שני מגליו, הוא הנחית לאלכסנדרה מכה עם מגליו, אלכסנדרה חסמה את ההתקפה עם מגנה, הפעם אלכסנדרה ניסתה יותר להתאמץ לפגוע באיש הטן, אחרי כמה התקפות שאיש הטן חסם עם מגליו, אלכסנדרה נתנה לו מכה עם מגנה פעם אחת בזמן שאיש הטן חסם, אחרי ההתקפה איש הטן החליק קצת ואיבד שווי משקל, אלכסנדרה נתנה לו מכה יותר חזק עם מגנה ואיש הטן נפל על גבו, אלכסנדרה רצה אליו וריתקה את ידיו על הרצפה לאחר מכן היא בזריזות דקרה את צווארו, איש הטן פלט צווחה ולאחר מכן מת בשקט, אלכסנדרה הלכה אל איפה שסלנה נלכדה וחתכה עם חרבה את הסורגים, סלנה יצאה בבטיחות ואלכסנדרה שאלה אותה:

"מה זה היה? איך זחום הצליח ללכוד אותך?"

סלנה ענתה לה:

"זה אנוביט, זחום שם את זה בכוונה כדי לשמור שאף אחד לא ישחרר אותי, זחום מצא אותי אתמול בנמל של מצרים, הוא לכד אותי מפני שרציתי לדקור אותו עם סכיני, ראיתי בנבואתי שהוא רוצה לשחרר את סת ולשלוט שלטון עריץ על מצרים כולה, ובנוסף הוא גנב מאטלנטיס המון אוצרות ודברים נדירים ויקרים, הוא אויב מאוד ותיק, בכל מקרה, אני אלך עכשיו לארמון לקחת את כל האוצרות שזחום גנב, את אלכסנדרה תתעמתי איתו, אל תוותרי לו ותתני לו להתחמק עם כל מה שהנחש הזה עשה, הוא נמצא עכשיו בבמתו והשומרים אומרים לו שפרצת לארמון, ראיתי את זה בנבואתי, בהצלחה לך!"

הדברים של סלנה עודדו את אלכסנדרה, אלכסנדרה הרגישה רצון עז להביס את זחום, היא יצאה במהירות מארמונו וחזרה שטח שמעל הבמה, היא ראתה כמה שומרים מדברים עם זחום, הם התרחקו ממנו בזמן שאלכסנדרה התקרבה אליו, אלכסנדרה הרגישה כעס ורצון להכות את זחום, היא אמרה לו כאשר היא מצביעה עם החרב שלה עליו:

"אמור לי עכשיו! איך העזת לחטוף את דודניתי ולשדוד את כל אוצרות ביתה? איך אתה מעז להחיות את האל הרשע ולהרוס את כל מצרים?"

זחום הסתובב עליה בפנים חמוצות וענה לה:

"אנ זקוק ליותר ממון וזהב! למצרים לא מגיע להתקיים! אני רוצה שמצרים תוחרב ותהיה שממה! ואת לא תמנעי ממני לעשות זאת אני אחתוך אותך לחתיכות בקלי קלות את אפילו לא קרב בשבילי!"

אלכסנדרה בלי לחשוב ישר התמלאה בזעם וברצון חזק להזיק לו על מה שאמר לה, זחום בעצמו התחיל להסתער עליה עם חרבו הקצרה עליה, אלכסנדרה חסמה אתכל התקפותיו בזמן שכל השומרים והכמרים עמדו מסביב בלי להתערב, אלכסנדרה ניסתה לדקור את זחום עם חניתה אחרי שחסמה את התקפותיו עם מגנה, זחום גם הצליח להתחמק מההתקפות של החנית ולאחר מכן הוא זז אחורה, זחום עשה תנועות עם ידיו ולחש משהוא במצרית עתיקה, לפתע פתאום יצא מהאדמה גוש אש שהתחיל להפתץח לאריה עצום שכולו היה עשוי מאש, זחום הוציא את הקשת שלו והתחיל לירות על אלכסנדרה, אלכסנדרה חסמה עם מגנה וזזה אחורה, האריה העצום ניסה לעוט עליה, אלכסנדרה בזריזות זזה הצידה ולאחר מכן קפצה אל כיוונו בגובה רב, לאחר שאלכסנדרה הגיעה בקפיצתה אל גובה הראש שלו, היא שלפה את חרבה ותוך כדי ירידתה חתכה את האריה העשוי מלהבות, הלהבות בצורת אריה הופרדו ולאחר מכן נעלמו, כאשר זחום ראה זאת, הוא התמלא בצער ובכעס וצעק:

"זאת הייתה המתנה הראשונה שלי ובמתנה הזאת זה היה האריה היחיד!"

אלכסנדרה לא הגיבה לו, זחום רץ בכל כוחו אל אלכסנדרה כאשר חרבו שלופה, הוא התחיל להכות את אלכסנדרה בכל כוחו, הפעם לאלכסנדרה היה קשה לחסום את התקפותיו, הם היו מהירות יותר וחזקות יותר, לפתע אלכסנדרה החליקה ונפלה על הרצפה, זחום התכופף כדי לדקור אותה, אך פתאום, עפה מאחורי זחום חנית שבדוייקת מכוונת אליו, החנית פגעה לזחום בצוואר, כאשר החנית פגעה בו, זחום פלט זעקת כאב, הוא ניסה להוציא את החנית התקועה בצווארו אך לא הצליח, הוא דימם, נחנק ומת בעמידה, סלנה רצה ישר אל זחום, הוציאה את החנית מצווארו ודקרה אותו בגבו, זחום נפל, סלנה הפנתה את מבטה כאשר היא ראתה את אלכסנדרה, החרטומים והשומרים שהיו מסביב היו נדהמים ודברו בינם כדי לשפוט אם המעשה של אלכסנדרה היה מוצדק או לא, בזמן הזה, אלכסנדרה באה אל סלנה ואמרה לה:

"אני מצטערת שלא הקשבתי לך בהתחלה, טעיתי ויותר אני לא אעשה זאת, מעתה וילך אני תמיד אקשיב לעצות שלך ולנבואות שלך,"

סלנה הסתובבה לכיוונה של אלכסנדרה כאשר חיוך על פניה ואמרה לה:

"אני סולחת לך, אני גן חייבת להודות לך על זה שהצלת מזחום ומהאנוביט"

אלכסנדרה וסלנה התחבקו, ולאחר מכן סלנה אמרה לאלכסנדרה:

"היה שלום אלכסנדרה, אני הולכת לקחת מארמונו של זחום את כל הכלים שהוא גנב מאטלנטיס ולהחזיר אותם בחזרה לשם, המשפחה שלי מאוד תופתע ותשמח אם היא תראה אותי בחיים ואת הזהב שהבאתי, לכן אני לא אוכל להמשיך איתך את המסע שלך להציל את העולם, גם לפי נבואתי רק את תשתתפי במסע הזה ולא יהיה איתך אף אחד, בהצלחה לך אלכסנדרה! שהאלים ישמרו עליך!"

סלנה הסתובבה והמשיכה בדרכה אל ארמונו של זחום, לפתע אלכסנדרה ראתה את נפרטיטי עוברת בכיוונה, כאשר נפרטיטי התקדמה יותר, היא ראתה את גופתו של זחום ואת החרטומים מתווכחים ביניהם, נפרטיטי הסבירה להם שזחום אינו ראוי לקבורה בגלל שהוא היה הסגדן הסודי של האל הרשע סת, ובנוסף היום הוא ניסה להחיות אותו, כאשר החרטומים שמעו זאת, הם לקחו לכס המלכות ועשו אותה למלכת מצרים החדשה, כאשר נפרטיטי שוב עברה ליד אלכסנדרה עם החרטומים, היא אמרה לה:

"אלכסנדרה, לא יאומן! הרגת את אחי הרשע ועכשיו אני אהיה המלכה של מצרים!"

כמה חרטומים מאחורה הלכו כאשר הם מחזיקים את גופתו של זחום כדי לעשות ממנה מומיה ולקבור אותה, אלכסנדרה הלכה אחרי החרטומים עד לאזור שבפעם הראשונה כולם רקדו, כאשר החרטומים ונפרטיטי היו למעלה, החרטומים קראו בקול:

"המלך הרשע זחום שרצה להחיות את האל הרשע סת נהרג בזכות הגיבורה שעומדת איתכם!"

כולם הביטו באלכסנדרה פתאום. והחרטום המשיך:

"מעתה וילך תמלוך עליכם נפרטיטי! אחותו של זחום!"

החרטום הניח על ראשה של נפרטיטי מגבעת לבנה ושוב כל האנשים באזור הריעו והתחילו לעשות חגיגה, שוב היו מאכלים ומשקאות, אלכסנדרה שמחה במעשה והתרחקה קצת מהאזור, היא הייתה באזור המדבר, לפתע הופיעה אור לבן, האור הלבן נהפך ללוחמת עם קסדת ארד ושריון ארד שהייתה חמושה בחנית ובמגן, אלכסנדרה ידעה שזאת זוב הייתה אתנה, אלכסנדרה הרגישה חרדה, אולי אתנה רצתה לנקום בה על משהוא שעשתה לא בסדר, אתנה אמרה לה:

"כל הכבוד לך שהצלת את מצרים מגורלה המר. אך זה לא משימתך, אמרנו לך שמשימתך היא להרוג את כראטוס – צורר האנשים והאלים, כאשר את מבזבזת זמן באזורים הוא רק הולך ומתחזק, הטיטאנים מתרבים והוא כובש ושורף ערים שהוא מוצא, יוון נמצאת במצב נוראי, הייתה לך כבר הזדמנות להרוג את כראטוס במלחמה הקודמת, עשית שטות שריחמת עליו, האם את גם תרחמי על קרונוס ועל כל הטיטאנים שהשוטה המטורף הזה החיה? מדוע לא ריחמת על חיילי יוון וריחמת רק עליו? את צריכה להפסיק לרחם על אויבים ולא להאמין למה שהם אומרים, הם רוצים לנצל אותך כדי שתשחרררי אותם, לרוע המזל, הטיטאנים הצליכה לכבוש את רוב יוון ואין לך זמן ללכת ממצרים עד ליוון ואני בספק בכלל תשרדי שנייה אחת ביוון, שמעתי שבדרך המשי(סין) ישנה מגילה הידועה בשם "מגילת הדרקון", היא כל כך חזקה עד שהיא נותנת לבן תמותה כל כך הרבה כח עד שהיא מסוגל להרוג אל! בשביל להגיע לך לדרך המשי עליך ללכת מזרחה מכאן, תלכי מזרחה עד שתגיע לפרס, עוד צעדים למזרח מפרס וכבר תגיעי לדרך המשי, בלי המגילה אני כבר אומרת לך שלא יהיה לך סיכוי להרוג את כראטוס או את הטיטאנים! יש מספיק זמן עד שתספיקי להשיג את המגילה, לא הכל אבד, בהלחה לך אלכסנדרה, אני אנסה לעקב כמה שיותר את הטיטאנים מלהשמיד את יוון, האלים ואני מאמינות בך! אנחנו סומכים עליך שתצליחי!"

אתנה נעלמה וגם האור, אלכסנדרה הבינה עד כמה חשובה משימתה, אלכסנדרה התחילה ללכת למזרח,היא עברה את אזור ההרקדה והמשיכה מזרח עד שהיא הגיעה למדבר, ימים ולילות הלכה אלכסנדרה במדבר עד שצהריים אחד, היא ראתה נהר ועליו גשר, אלכסנדרה שיערה שזאת ארץ בבל, אלכסנדרה ידעה שבשביל להגיע לדרך המשי היא חייבת לעבור דרך בבל,