האלכסנדריה – פרק 16

פרק 17 מסע של חיפוש

שום דבר נוסף לא קרה באותו לילה, אלכסנדרה קמה מביתנה כאשר היא לא עייפה כלל ומלאת מרץ, היא ישר קמה מהמיטה ופתחה את הדלת, היא ראתה שלא היו שום להבות אך היו אדמות חרוכות, השעה הייתה זריחה, כל האזור היה בהיר יותר, אלכסנדרה התקדמה מבית הלינה שלה אל כיוון השער ששם הייתה היציאה, אך אישה לא הייתה בחוץ בשעה כזאת מוקדמת, אלכסנדרה עברה את השער והגיעה לאזור המדבר, האקלים היה קצת קר בשעה מוקדמת בבוקר, אלכסנדרה הלכה מערבה ולאחר מכן צפונה לגבעות של אזור הלינה של איסיס, היא טפסה על הגבעות עד שהגיעה למדבר שאדמתו הייתה חול ולא סלעית, היא הלכה צפונה לכיוון פר ודג'ת כדי למצוא את החלק הראשון של אוסיריס, היא המשיכה ללכת בחול של המדבר, מסביב לא היה כלום חוץ ממדבר ופירמידות מרחוק, השמיים היו כחולים, אחרי מעט שעות ספורות אלכסנדרה ראתה אזור פורה, היא ראתה לא מרחוק אגם ענקי או נהר רחב מאוד, היא ראתה דשא ירוק כהה והמון עצים, אלכסנדרה ישר רצה לאזור הפורה וישר הבינה שהיא נמצאת ליד העיר של פר ודג'ת, אלכסנדרה התקדמה שם מעט והגיע לאזור העמוק יותר של האזור הפורה, היא התקדמה עד שראתה נהר עצום, היא הייתה צריכה להסתכל מרחוק שמעבר לנהר הייתה מונחת תיבה בגודל גדול, צבעה היה כסף, המים של הנהר היו פראיים ועזים, אלכסנדרה התקדמה מעט לקצה הנהר, פתאום זינקה מפלצת עצומה מהמים לגובה מאוד גבוה, המפלצת הייתה עצומה וארוכה, אלכסנדרה מאוד נבהלה מהצעקה החזקה של המפלצת ומהמפלצת עצמה, אלכסנדרה הספיקה להתרחק לאחור, אלכסנדרה לא הבינה מה הייתה המפלצת הזאת, היא נראתה לה כמו נחש אדום עצום וארוך עם ניבים ושניים מאוד גדולים וחדים, אלכסנדרה ראתה לפי הקפיצה שהאורך של המפלצת היה מאוד ארוך, אחרי כמה דקות המפלצת חזרה לנהר מקפיצתה, אלכסנדרה הבינה שזה המפלצת שדיבר אליה זחום ולמה אף אחד אינו מצליח להשיג את התיבה, אלכסנדרה הוציאה את חניתה והתקדמה שוב בשקט, המפלצת שוב זינקה מהמים ואלכסנדרה הטילה בזריזות את החנית שלה עליה, החנית פגעה בגופה וחדרה את בטנה עד שהחנית פגעה ונשארה תקועה בעץ שאחרי הנהר, המפלצת דיממה מהבטן, ולאחר מכן חזרה למים, אלכסנדרה הוציאה את חרבה ולאחר מכן הלכה אחורה, היא רצה לכיוון הנהר ונסתה לקפוץ הכי גבוה שאפשר, היא הגיעה לגובה מאוד גבוה, המפלצת קפצה מהנהר שוב וניסתה להרוג את אלכסנדרה בעזרת השניים שלה, כאשר ראשה של המפלצת הגיעה אל אלכסנדרה, אלכסנדרה פשוט נופפה בכל כוחה עם חרבה בשביל להזיק למפלצת ובשביל לעבור בכח, כתוצאה מכך המפלצת רק הוזקה ולא הצליחה להזיק לאלכסנדרה, המפלצת שוב נפלה למים ואלכסנדרה הגיעה אחרי קפיצתה לצד השני של הנהר, אלכסנדרה ראתה בצד השני שהמפלצת של הים נחנקת ולאחר מכן מתה בנהר, אלכסנדרה הלכה קדימה כדי להשיג את התיבה שראתה מרחוק, פתאום היא ראתה שהתיבה איננה, היא ראתה את החנית שלה שהייתה תקועה עם חודה על עץ גדול, היא רצה לכיוון העץ והוציאה את החנית מהעץ, היא ראתה ממש מרחוק איש שלוקח איתו את התיבה, הוא הלך בכיוון דרום-מערב, אלכסנדרה רצה אל כיוונו כדי להשיג את התיבה, היא כבר לא ראתה אותו מרחוק והלכה אחרי כיוונו, היא עברה את כל השדות הפוריים אחרי הריצה והגיעה שוב למדבר, היא הלכה אחרי כיוונו של האיש עד שראתה עיר גדולה באמצע המדבר, האיש מרחוק נכנס לתוך העיר דרך שער, ליד השער לא היו שומרים, אלכסנדרה בזריזות רצה אל השער, כאשר היא נכנסה לעיר, היא ראתה המון בתים ובניינים בצבע לבן-צהוב, יותר מזה היא לא ראתה שום דבר מיוחד, לטענתה, היא חשבה שאפילו אזור הלינה של איסיס יותר יפה מהעיר שכרגע היא הייתה, האדמה הייתה עשויה מלבנים לבנים או צהובים בהירים, אלכסנדרה שמחה שלרגע היא לא תלך על חול, אלכסנדרה התקדמה וראתה את האיש טוב יותר, הוא היה לבוש בשמלה לבנה ובמגבעת לבנה, הוא הראה לחבריו שהיו לבושים כמוהו את התיבה, אלכסנדרה ישר רצה אל האנשים כדי לקטוע את השיחה ולקחת את התיבה, היא רצה אליהם ואמרה להם:

"התיבה הזאת שלי! השגתי אותה בשבילי ולא בשבילכם! עכשיו תנו לי אותה!"

האיש לכאורה הבין את מה שאלכסנדרה אמרה לו ואמר לה:

"אנחנו החרטומים של אוסיריס, חיפשנו את התיבה הזאת במשך שנים ואנחנו מאוד מודים למי שהרג את הלביאתן שמנע מאיתנו לעשות זאת, איני מוכן לתת לך את התיבה"

אלכסנדרה התעצבנה מעט וחשבה שהיא רוצה לדקור את החרטום המעצבן, אך היא נרגעה מהר וענתה לו:

"אני זאת שהרגה את הלביאתן, יצאתי מוקדם בבוקר בכוונה כדי להרוג אותו ולהשיג את התיבה!"

החרטום הסתובב אל חבריו ואמר להם במצרית:

"איך אנחנו נדע שזאת היא?"

הם ענו לו:

"נלך למקדש העליון של מף(ממפיס) ושם נברר בעזרת נבואה אם זאת היא"

החרטום ענה לה:

"תלכי איתנו למקדש של מף, ושם נברר אם התיבה מגיעלך, אך אם התברר שעבדת עלינו. את תמותי! זאת הדרך היחידה שאנחנו יכולים לסמוך עלייך"

אלכסנדרה ענתה לו:

"היכן המקדש הזה נמצא?"

החרטום ענה לה:

"ממש כאן, זאת העיר מף, שנקראת ביוונית ממפיס, המקדש נמצא ממש לא רחוק מכאן, פשוט תלכי איתנו"

החרטומים התחילו ללכת לכיוון מערב, אלכסנדרה הלכה איתם, הם עברו קצת בתים ודרך בניינים, היו בעיר המון תושבים, הם היו לבושים בשמלה לבנה וכולם נראו והיו עסוקים, אחרי דקות ספורות הם הגיעו אל פתח, הם נכנסו אל תוך המקדש, השטח של המקדש היה קטן, הסביבה נראתה כמו מערה קטנה, הרצפה הייתה עשויה משיש מלכותי חום, בסוף המקדש היה מצוייר חמישה אנשים לבושים בחצאיות לבנות ומגבעת מוזרה, במרכז עמדה פירמידה קטנה עם תכשיט רובי אדום בצורת משולש, החרטומים הלכו לפירמידה הקטנה, נעמדו לידה ולאחר מכן עצמו את עיניהם, כעבור שלושה דקות, הם הפסיקו לעצום את עיניהם ובאו אל אלכסנדרה ואמרו לה:

"אמרת נכון, האלים אמרו לנו שהתיבה שייכת לך"

הם הושיטו לאלכסנדרה את התיבה, פתאום צליל של נחש נשמע בתוך המקדש, אלכסנדרה ראתה שהתקדם לעברם נחש ענקי עם כנפיים קטנות, הוא התחיל לרסס חומצה מפיו על אלכסנדרה והחרטומים, החרטומים נבהלו וישר התחילו להמלט, אלכסנדרה ישר נעמדה לעמדת קרב והלכה לחסל את הנחש, הנחש התחיל להתפתל בכל כוחו ולירוק ארס על אלכסנדרה, אלכסנדרה חסמה בזמן שהסתערה עליו ולאחר מכן ניסתה לחתוך אותו עם חרבה, הנחש הסתובב והצליח להתחמק ונתן לאלכסנדרה מכה עם זנבו, המכה פגעה לאלכסנדרה ברגליים וכתוצאה היא התכופפה לרגע, אלכסנדרה הרגישה כעס רב ולאחר מכן קמה במהירות והתחילה לנסות לפגוע בנחש עם חרבה כמה שיותר חזק ומהר, לבסוף אלכסנדרה הצליחה לחתוך את הנחש בבטן, אחרי החתך אלכסנדרה דקרה אותו מהר והפילה אותו לרצפה, המפלצת פלטה אנקת כאב ולאחר מכן נפלה ומתה, אלכסנדרה ראתה שבסוף המקדש הייתה תיבה, אלכסנדרה הלכה לסוף ולקחה את התיבה וחזרה לנקודה שעמדה קודם, החרטומים באו אליה ואמרו לה:

"מעולם לא ציפינו שבת תמותה רגילה ופשוטה תצליח להרוג את הודג'ת, ובנוסף גילית תיבה נוספת, אנחנו בהחלט מאמינים שאת זאת שהשגת גם את התיבה הראשונה, התיבה השלישית נמצאת על יד העיר חמנו(הרמפוליס) שנמצאת מדרום למף, אנחנו יכולים לשמור לך על התיבות בזמן שאת יוצאת לחמנו"

אלכסנדרה שאלה אותם:

"לשם מה אתם צריכים את התיבות?"

הם ענו לה:

"להחיות את האל אוסיריס,"

אלכסנדרה ענתה להם:

"אני צריכה שאתם תשלחו את התיבות אל זחום מלך מצרים, הוא יודע איך להחיות את אוסיריס ולהשתמש בתיבות"

החרטומים ידעו היכן נמצא זחום אך אלכסנדרה לא, הם ענו לה:

"אנחנו נשים את התיבות על עגלות שהם ילכו עד לארמונו של זחום, בהצלחה לך"

אלכסנדרה יצאה מהמקדש ולאחר מכן היא יצאה מהעיר, היא התחילה לללכת דרומה, השעה הייתה כבר צהריים, השמיים עדיין היו כחולים, אלכסנדרה המשיכה ללכת במדבר דרומה ועדיין ראתה את הנהר של פר ודג'ת, היא לא הכירה את מצרים ולכן היא לא הבינה שזה נהר הנילוס, אלכסנדרה המשיכה בדרכה ואחרי כמה שעות החליטה לנוח מעט ולשתות ממי הנילוס, אלכסנדרה התכופפה ליד הנהר ושמה את ידיה אל תוך המים ולאחר מכן שתתה את מי הנילוס, לפתע היא ראתה שבצד השני של הנהר מוסתרת תיבה בין אבנים גדולות, היא רצתה מהר לקפוץ מעבר לנהר אך לפני שהיא רצתה לעשות זאת, היא ראתה איש מכוסה כולו בבדים לבנים, בלויים ומיושנים, הראש שלו היה גם מכוסה, הוא היה מאוד נמוך ורזה, היה לו מראה מצמרר, הוא הביט באלכסנדרה מרחוק והתחיל להקניט אותה בעזרת ריקוד מוזר ומטופש, אחר כך הוא בא למקום המחבוא של התיבה ולקח את התיבה ולאחר מכן ברח קדימה, אלכסנדרה הרגישה שהיא רוצה לפרק אותו עצם אחר עצם ומיהרה לקפוץ מעבר לנהר, אלכסנדרה לא הבינה מה הדבר הזה היה, אלכסנדרה לקחה תנופה ולאחר מכן עשתה קפיצה גבוהה מעבר לנהר, היא ראתה לאן האיש המכוער והמוזר ברח והתחילה לרדוף אחרי כיוונו, היא המשיכה לרוץ ולרוץ עד שראתה שהוא ברח למקדש או ארמון מסויים, היא ראתה שמלפניה שוכנות אבנים ויש מלפניה חמשה פתחים כל הפתחים היו מכוסים בחושך, אלכסנדרה לא ראתה מעבר לשם כלום, ליד הפתחים עמד פסל של איש בעל ראש ינשוף, היא לא שמה לב לאן האיש המשוגע והמוזר ברח, אלכסנדרה התקדמה לאחד הפתחים באקראיות, היא בחרה להכנס לפתח הרביעי, היא נכנסה לפתח, מבפנים היו קירות עם ממש מעט אור, הכל היה די חשוך, מסביב היו קירות של כתבים הירוגליפים(חרטומים) מצרים, היא ראתה את הכתבים האלה בארמונו של זחום, היא ראתה על הקירות איורים של אנשים,חיות ואלים מצרים מסויימים, ליד הפתח היו פסלים של ארבעה אנשים ענקים שיושבים על כסא, לכולם חצאיות ומגבעת, אלכסנדרה שמעה קולות כאשר היא הייתה בפנים, של עעברים ועטלפים, אלכסנדרה המשיכה להתקדם קדימה, היא ראתה פתח שבכל צד עמדו שני פסלים, אלכסנדרה עברה דרך הפתח והמשיכה להתקדם, היא הגיעה למסדרון, היה שם לפחות שני פתחים נוספים עם שני פסלים בצדדים, אלכסנדרה המשיכה ללכת ולהתקדם לפתחים, אלכסנדרה התקדמה עד שהיא הגיעה לפתח האחרון, היא התבוננה קצת על השטח, הוא היה קטן יחסית, כל הקירות היו מכוסים באבנים, אלכסנדרה ראתה תיבה בסוף החדר, היא ראתה משהוא ענקי שוכב, אלכסנדרה התקדמה לסוף כדי לראות מה זה, כאשר אלכסנדרה התקדמה אליו, קמו אנשים שנראו בדיוק כמו האיש שאלכסנדרה ראתה קודם, כולם נראו כמוהו, הם ניסו לאיים על אלכסנדרה ולהרוג אותה, מספרם היה בערך עשרה, אלכסנדרה ישר הסתערה אליהם, וניסתה להכות בהם עם מגנה, כמה מהם נפגעו מההתקפה ולאחר מכן נשברו ומתו, השאר התחילו להתנפל על אלכסנדרה, אלכסנדרה הסתערה על השאר וניסתה להרוג אותם עד שכל קולות הקרב העירו את הדבר שישן, הדבר הזה היה דרקון שהיה כולו שלדים, זה היה דרקון-מומיה, ואותם אנשים שאלכסנדרה נלחמה איתם היו מומיות, על המצח של הדרקון המומיה היה אבן של תכשיט אמרלד, הגודל של הדרקון היה עצום, הוא התחיל לצעוק צווחה אדירה והחל להסתער על אלכסנדרה, אלכסנדרה מהר ניסתה להרוג את המומיות שהיו סביבה וישר הסתערה לקרב נגד דרקון המומיה, כאשר היא הייתה קרובה אליו בריצה, היא קפצה בכל כוחה כדי להגיע אל גבו, אחרי הקפיצה היא הגיעה על גבו וניסתה להחזיק מעמד כאשר הדרקון התחיל להתפתל ולהתעופף, אלכסנדרה הוציאה את חרבה וניסתה לדקור הכי עמוק את הגב של הדרקון, הדרקון שאג בקול חזק כאשר חומצה נפלטה מגבו, אלכסנדרה בזריזות ירדה מהגב שלו בזמן שהדרקון מתפתל והורג מומיות עם התפתלותו, כאשר הדרקון התייצב והפסיק להתפתל, אלכסנדרה ישר הטילה את החנית שלה ופגעה לו בתכשיט של מצחו, החנית חדרה את התכשיט ואת מצחו, פיצוץ חשמלי ניצוץ ממצחו של הדרקון והמון חומצה נזלה ממצחו, הדרקון התחיל להתפתל בצורה מטורפת, אלכסנדרה התרחקה מעט בזמן שהדרקון התפתל וזז, לאחר מכן הוא התרופף ולאחר מכן מת, אלכסנדרה ראתה בחדר את התיבה שהמומיות לקחו קודם, אלכסנדרה לקחה את חניתה וטלתה על גבו וגם את מגנה, היא לקחה את שני התיבות והתחילה לצאת מהקבר, אלכסנדרה הלכה באותו כיוון שהלכה קודם, היא יצאה דרך שלושת היציאות ויצאה דרך היציאה האחרונה והגיעה לאותה אדמה סלעית עם הפסל, אלכסנדרה הלכה מזרחה עד לארמונו של זחום שהיה באון(הליופוליס), הזמן היהצהריים מאוחרים, אלכסנדרה הלכה במדבר שעות רבות עד שהחשיך לחלוטין, היא הגיעה לבמה של זחום ממש מאוחר, היא הלכה למדרגות הבמה ולאחר מכן רצתה להכנס לארמונו של זחום, הדלת הגדולה לארמונו הייתה נעולה, אלכסנדרה הלכה לאחור, לכיוון המדרגות, היא הניחה את התיבות לרגע והתיישבה, היא חשבה בנתיים על המסעות שעברה, לפתע פתאום אלכסנדרה ראתה נערה מצרית, הייתה לה מגבעת מוזרה והיא הייתה לבושה בבד כחול, היא באה אל אלכסנדרה בזמן שהיא ממלמלת:

"הטיפש הזה! מי בכלל בחר בו למלוך?"

הנערה הלכה לכיוונה של אלכסנדרה ואלכסנדרה שאלה אותה:

"האם את יודעת היכן נמצא זחום?"

הנערה ענתה לה:

"הוא נמצא בארמונוולא נותן לאף אחד להכנס, אני ממש כועסת עליו"

אלכסנדרה שאלה אותה:

"מי את?"

הנערה ענתה לה:

"אני היא אחותו של זחום, שמי הוא נפרטיטי, לפי מה שגיליתי, זחום אינו רוצה לטובת אנשי מצרים, הוא הסוגד של סת וניצל את כולנו, בזמן שהוא היה בארמונו כל היום, הוא ניסה לעשות טקס להחיות את סת ולהעניק לו את שלטונו, זחום הוא בסך הכל איש צעיר ומושחט, לא אכפת לו מחייו והוא מעדיף למות רק כדי להחיות את סת, בנוסף לכך, הוא ניסה להשמיד את בית הלינה שלי אתמול בלילה, הוא שלח לשם את הפתחוטוסים שיהרסו את האזור לגמרי וגם כדי להרוג אותך, הוא לא יודע שהתכנית שלו נכשלה בגללך, עכשיו הוא רוצה לזמן את סת ומחר הוא התהליך יהיה שלם, הייתי כל היום טרודה במחשבה מה לעשות, רציתי להחיות את אוסיריס אבל אין לי את כל התיבות, יש לי רק שניים שגנבתי מארמונו של זחום,"

אלכסנדרה ענתה לה:

"לי יש את שאר התיבות,"

נפרטיטי הופתעה:

"עכשיו אפשר להחיות את אוסיריס והוא יעזור לנו לעצור את זחום, זוזי הצידה אני יודעת את המילים של השפה העתיקה"

אלכסנדרה זזה הצידה בזמן שנפרטיטי שמה את התיבות שלה ליד התיבות של אלכסנדרה, נפרטיטי הרימה את ידיה ולחשה משהוא במצרית עתיקה שאלכסנדרה לא הבינה, אורות התחילו לזרוח על התיבות, האורות של התיבות התחברו ויצרו אור בצורת איש מאוד גבוה בעל עור ירוק ומגבעת לבנה, היה לו שמלה לבנה וידיו היו משולבות לחזה, אלכסנדרה התבוננה בדמות וחשבה לעצמה:

'זה אוסיריס, האל הראשי של מצרים'

אלכסנדרה הרגישה התרשמות מהדמות של אוסיריס, האל הראשי של מצרים שעזר לתושבים, נפרטיטי גם התרשמה, נפרטיטי כרעה ברך לפני אוסיריס ולאחר מכן שאלה אותו:

"הוד מעלתך, התוכל להגיד לנו מה נוכל לעשות כדי לעצור את זחום, השליט העריץ של מצרים שרוצה להחיות את סת ולהשמיד את מצרים כולה?"

אוסיריס ענה לה:

"מחר בשעת השחר, תלכו לארמונו של זחום, התעמתו איתו, ולאחר מכן כל התשובות שלכן יחשפו…"

אוסיריס לא הרחיב בתשובתו, אלכסנדרה ונפרטיטי הבינו את הרמז היטב, נפרטיטי אמרה לאלכסנדרה:

"מחר איני יכולה להתעמת עם זחום, הוא חזק ממני, אולי לך יהיה סיכוי, אך אני אלך איתך עד לארמון ואנסה לעזור לך, בהצלחה לך!"

אלכסנדרה נפרדה מנפרטיטי והלכה מערבה עד לבית לינתה, אלכסנדרה חשבה לעצמה כמה ערמומי וחסר לב נער צעיר יכול להיות,