האלכסנדריה – פרק 13

פרק 14 הזריחה

במצרים, היה טקס גדול מאוד, היה זה יום חם, אנשים עמדו מתחת לסדין גדול שכיסא את השטח כדי שלא יהיה חם, היה ארמון קטן ולפניו עמדו המון אנשים בלי חולצה ולבושים במכנסיים לבנים, לכולם היה שיער שחור וארוך, הם המתינו כקהל והביטו במה שמתרחש על במת הארמון מלפניהם, הבמה הייתה גבוהה מהם ורצפתה הייתה עשויה מאבנים מצרים עתיקים, על הבמה עמד כסא ועליו ישב נער. בערך בן 19 או 18, היה לו שיער שחור ארוך ועור כהה, הוא היה לבוש באפוד אדום ובמכנסיים לבנים ועבים, עיניו היו חומות כהות, כמעט שחורות, הוא היה נראה מבוגר לגילו. אך רק במראה. לא בגובה, ניגש אליו חרטום שהיה לבוש בשמלה לבנה ארוכה ובמגבעת לבנה, הוא החזיק בידו מגבעת גבוהה ולבנה, הוא צעד אל הנער הושיט לו את המגבעת ואמר לו:

"אני מכתיר אותך להיות הפרעה של מצרים העילית והתחתית"

הנער התנהג בצניעות וענה לו:

"אינני רוצה להיות הפרעה של מצרים, אני רוצה להיות שליט צנוע בלי יותר מדי תהילה"

החרטום ושאר התושבים נדהמו לפתע פתאום, אף איש במצרים סירב לבקשה להיות פרעה, אלכסנדרה וסלנה הופיעו עם הקהל, אלכסנדרה בכלל לא הבינה מה מתרחש סביבה ובבמה, סלנה הבינה הכל ולחשה בשקט לאלכסנדרה:

"הזהרי מהנחש הזה!"

אלכסנדרה לא הבינה מדוע יש לה להזהר, היא לא ענתה, החרטום עזב את הנער והכריז בקול:

"הנער זחום יהיה השליט הראשון של מצרים ולא הפרעה! הוא ימשול על מצרים בצניעות ובענווה!"

הקהל הריע ושמח, לפתע התחילה לה חגיגה, אנשי הקהל התחילו לרקוד מתחת לסדין, מוזיקה מיסטית מצרית עתיקה התחילו להיות מנוגנת, אנשים רקדו זה עם זה בשמחה, גברים ונשים, סלנה משכה את אלכסנדרה בזריזות מהקהל והלכה איתה למקום קצת מרוחק מהבמה, היא אמרה לאלכסנדרה:

"השרץ הקטן הזה הוא האויב הוותיק של אטלנטיס! הוא שדד ממני ומאבי המון אוצרות בעבר, הוא ואביו המתועב שאני ממש מרוצה שאחי הרג אותו בקרב עשו המון נזק לאלטלנטיס, הוא תקף במפתיע רק בגלל שהוא קינא בזהב של אטלנטיס ובהתפתחותה, אסור לנו לבטוח בו עלינו ישר ללכת מהר צפונה ליוון!"

אלכסנדרה לא כל כך לקחה את דבריה של סלנה ברצינות, הנער שנמלך לא נראה לה כל כך מרושע, הוא נראה יותר תמים ומסכן בשבילה, היא ענתה לסלנה ברוגע:

"מדוע את חושבת רע על הנער הזה? הוא לא נראה לי רע, לדעתי הוא קצת תמים"

סלנה התעצבנה ואמרה לאלכסנדרה:

"הוא באמת עשה את הדברים האלה! בזכות הנבואה שלי הצלחנו לצאת מהשאול, לא רק שאת מפקפקת בי את גם מפקפקת בנבואתי! איך אינך מתביישת??"

אלכסנדרה ענתה לה:

"אני חושבת שהמסע בשאול גרם לך לצאת מדעתך, את עכשיו כנראה מתחילה לדמיין דברים על אנשים שאתמקנאה בהם או לא אוהבת אותם…"

סלנה התרתחה מזעם וענתה לה:

"תחזרי ליוון בעצמך! מצידי שהחרק הזה יהרוג אותך! אני הזהרתי אותך כבר, היה שלום אני חוזרת לאטלנטיס ותסתדרי עם משימתך לבד בלי העצות שלי!"

סלנה הפנתה את גבה אל אלכסנדרה והתחילה לצעוד קדימה אל המדבר, אלכסנדרה לא שמה לב אליה והלכה לקהל, ליד הרחבה, היה שולחנות שעליהם היה משקאות מים והמון בשר, אלכסנדרה שתה מים ואכלה קצת מן הבקר, התור למזון לא היה כל כך ארוך, אנשים יותר רקדו מאשר שאכלו, אירועים מעורבים כמו אלה היו דברים מאוד שערורייתים לאמזונות, אלכסנדרה כמעט שכחה לגמרי ממשפחתה והמלחמב בין היוונים לאמזונות אחרי הקרב באתונה, היא ניסתה ככל היותר להתמזג עם הנשים שבקהל, הנער קם מכסאו והבחין באלכסנדרה, היא נראתה לו שונה מכל הנשים המצריות שראה בקהל, היה לה חולצה שחורה ומכנסיים קהים, לא רק הלבוש היה שונה, גם המראה, היה לה שיער זהבהב ארוך, משהוא שהוא אף פעם לא ראה במצרים, הוא מיד הבין שאלכסנדרה היא זרה במצרים, היא נראתה לו מסקרנת ומיוחדת, הוא הלך לקצה הבמה והביט בה יותר קרוב, הוא ניסה לנחש מה המוצא שלה, הוא הבחין שיש לה עניים חומות כמעט שחורות כמו לו, הפעם היה לו קשה לנחש מה המוצא של אלכסנדרה, הוא חשב שאולי היא יוונית, אך בכלל לא עלה בדעתו שהיא אמזונה, הסקרנות של הנער לגבי אלכסנדרה הרגה אותו, הוא רצה לדעת מי היא, אלכסנדרה לפתע הפסיקה לרקוד עם הנשים והסתכלה על הבמה מרחוק, היא ראתה את זחום הנער-השליט מחייך אליה מרחוק, הוא הרים את ידו ובעזרת ידו קרה לה לבוא אליו, אלכסנדרה ממש קיוותה שהנער לא התאהב בה בגלל שהוא נראה לה חלש וגם היא לא האמינה באהבה ממבט ראשון, כל האמזונות לא האמינו בזה, אלכסנדרה יצאה מהקהל וצעדה אל הנער, הוא היה קצת גבוה ממנה, לא בהרבה, אולי בארבעה או שלושה סנטימטרים, הוא לא כל כך מצא חן בעיניה, הוא עדיין חייך אליה חיוך אווילי ולרוע המזל הוא התאהב בה קשות, הוא שאל אותה:

"ברוכים הבאים לאון(הליופוליס)! מי את ומה הוא שמך? איך הגעת הנה?"

הוא נשמע לאלכסנדרה ידידותי, אך הקול שלו היה הרבה יותר בוגר ממה שציפתה, היא ענתה לו:

"שמי הוא אלכסנדרה, אני אמזונה ונולדתי במקדוניה והגעתי לכאן…"

הנער בחוסר סבלנות קטע אותה ואמר לה

"אמזונה? חשבתי שאת יוונית בגלל השיער הבהיר שלך, שמי הוא זחום, אני הוא היורש העצר של הפרעה הקודם, אתמול הוא נפטר והוריש לי את תפקידו ואני ממש גאה להיות כמוהו! בנוסף מלאו לי היום 24 שנים"

אלכסנדרה הייתה מאוכזבת מתשובתו, היא חשבה שהוא היה ענו. אולי רק בשלטון, אפילו שהוא היה מבוגר מממנה אלכסנדרה הבינה לפי מבט פניו ולפי דיבורו שהוא ממש התאהב בה חזק, אך היא ממש לא התאהבה בו ואם כן. זאת תהיה אהבה מאוד טיפשית ושטחית, היא ישר אמרה לו:

"מצטערת, אני צריכה לצאת ו…"

זחום שוב בחוצפה קטע אותה:

"אם תשארי כאן אני אעשה לך סיור במצרים כולה! אני אלמד אותך את המסורת של ארצנו ואת המסורת של האלים שלנו, את פשוט לא תרצי לעזוב! המון יוונים ביקרו את מצרים בשנים הקודמות וממש נהנו ולא רצו לעזוב!"

הצעתו של זחום נשמעה מושכת, אלכסנדרה ענתה לו:

"בסדר, אלמד על מצרים יום אחד וביום הבא אני אמשיך אל דרכי"

זחום חייך:

"טוב"

אחרי אלכסנדרה וזחום במרחק לא רב, עמד פתח לארמון קטן, זחום אמר לאלכסנדרה:

"בואי איתי!"

אלכסנדרה באה איתו והם נכנסו לארמון