האלכסנדריה – פרק 11

פרק 12 הנסיון

אחרי כמה שעות הצבאות כבר היו מוכנים, הצבא נפגש בחוף אטלנטיס במספנה,

היה כבר צהריים ולא היה ליד המספנה שום דבר חוץ מחול וים, אלכסנדרה, אפיאלטיס, וסלנה היו בראש הצבא, אלכסנדרה בחרה לה סוס מהעורבה, זה היה סוס בעל פרווה חומה בהירה ורעמה שחורה,

אפיאלטיס וסלנה היו חיילי רגל, אפיאלטיס נראה אותו דבר רק עם קסדה זהובה, סלנה הייתה חמושה בשרביט זהב שקבלה אותו מההיפוקמפוסים, היה לו מוט זהב ועיגול זהב, היה לה בנוסף סכין ביד השנייה,

היא הייתה לבושה רגיל לחלוטין, אותה שמלה עם פסים זהובים בקצות וחגורה זהובה, אפיאלטיס נכנס למספנה ואירגן המון ספינות לצבא, כמה ספינות של הובלות יצאו והמון חיילים נכנסו לכל ספינת הובלה, אלכסנדרה ירדה מסוסה ונכנסה לספינת הובלה, רק אפיאלטיס וסלנה לא היו איתה שם, וזה לא היה לה אכפת, היה לספינת ההובלה רצפת עץ ומחסן מלמטה, אלכסנדרה הכניסה את הסוס למחסן, היה שם חור והסוס נשם, אלכסנדרה המתינה מעט ולאחר מכן הצטרפו עוד חיילים, הפרשים שמו את סוסם במחסן ביחד עם הסוס של אלכסנדרה, היא ישבה והמתינה מתי הם יגיעו, אחרי שהספינה התמלאה בחיילים, הספינה סוף סוף התחילה לנוע, אלכסנדרה ישבה על הרצפה בלי לעשות כלום, החיילים פטפטו זה עם זה בענייני המלחמה נגד הטיטאנים, אחרי כמה שעות, הספינות הגיעו ליוון, הוסוסים יצאו מהמחסנים, אלכסנדרה לקחה את סוסה לאדמה ועלתה עליו, החיילים ירדו מהספינה ועלו על סוסיהם, כל הספינות פרקו את חייליהם על האדמה, אף אחד מהם לא הרגיש מפוחד, כעת השעה הייתה צהריים מאוחרים, אלכסנדרה הלכה לראש הצבא ביחד עם אפיאלטיס וסלנה, הפרשים היו גם מקדימה, שאר החיילים היו מאחורה,

מרחוק ועוד זמן רב לפני שהספינות הגיעו, עמד כראטוס והסתכל על האופק,

הוא עמד על סלעי החוף וראה ספינות מתקרבות, הוא צחק בקול רעם

"היוונים השוטים מכל האיים מתכוונים למרוד בטיטאנים? אין להם סיכוי! הטיטאנים ענקים מדי בשבילם וירמסו אותם בקלות! אבל כדי להקשות את העניין אני אעשה את זה"

כראטוס ישר חבט על האדמה בכל הכח ולאחר כמה שניות הוציא את גרזנו, יצאו מהאדמה אלפי לוחמים עשויי אבן חמושים בחניתות ומגנים, גרזנים וקשתות, בנוסף חרבות, הם היו לבושים בדיוק כמו חיילים יוונים טיפוסים, שריון ארד, קסדת ארד, חצאית לבנה מגני שוקיים מארד, הם צייתו לכראטוס בלי שכראטוס דיבר, צבא בערך של מאה טיטאנים יצא לקראתו, הם חיכו בקוצר רוח עד שהספינות יגיעו

הצבא ירד לחוף והסתדר, הצבא הבחין מרחוק בצבא הטיטאנים ובצבא רגיל שלא היה ידוע שלי מי, הצבא נעמד על אדמה סלעית במקום חול, הצבא היה מודאג והוא לא ידע מה הצבא הקטן בצד של הטיטאנים עושה? שהיוונים ילחמו במושיעים שלהם??? אפיאלטיס החליט להתעלם מהצבא הקטן ואמר

"היום אנחנו נציל את יוון מהטיטאנים! לא משנה כמה הטיטאנים גדולים וחזקים, עלינו להציל את יוון, אלו שימותו יזכרו כהחיילים האמיצים ביותר של אטלנטיס שיצילו את יוון, אל תפחדו מהם ואל תתגרו בהם!!! תאמינו באלים ואל תפחדו, כך נהפך ונתאחד לאיש אחד גדול וננצח את האויבים!"

הצבא הריעה ופחד פחות, אלכסנדרה נשארה שאננית ושקטה, הצבא הסתער על הטיטאנים והחיילים ה"מסתוריים", אלכסנדרה באותו רגע לא הרגישה כלום, היא לא הרגישה נסתערת או שמחה כמו שאר החיילים, היא דהרה עם סוסה לכיוון האויב ולא אמרה כלום, כאשר הצבא היה קרוב יותר לטיטאנים אלכסנדרה ראתה אותם, הם היו יותר מדי ענקים בשביל שאלכסנדרה תראה מקרוב, אך היא ראתה כאשר היא הרימה את ראשה, היה להם גוף מגושם מלא בשערות, היו חלקים שלא לבשו כלום והיו חלק עם שמלות לבנות, אלכסנדרה לא הצליחה לראות את הפנים שלהם מפני שהטיטאנים היו ענקים, הם היו ממש מכוערים בעלי עור חום וחלקם בעלי עור לבן, החיילים שאלכסנדרה ראתה היו בראש הצבא, החיילים והטיטאנים בצבא האויב הבחינו בצבא של אטלנטיס וישר הסתערו עליו, אלכסנדרה הטילה מרחוק את חניתה על חיל האבן הראשון שראתה, לפתע החנית פגעה בו אך לא הזיזה לו כלום, היא נפלה למטה, המקרה גרם לאלכסנדרה לכעוס, היא דהרה אל חיל האבן ודרסה אותו עם סוסה, חיל האבן נמעך בפרסותיו של הסוס של אלכסנדרה, ולאחר מכן התרסק לרסיסים, הדבר היחיד שאלכסנדרה הצליחה לראות לאחר הדריסה המון חיילים עשויי אבן התנגשו בה ובחיילי אטלנטיס, אלכסנדרה הרגישה קושי ומאמץ עצום, היא הרגישה שעליה רק להכות ולהרביץ בלי סוף, אלכסנדרה שיספה את כל החיילים שהיו קרובים אליה, היא הגנה וחסמה המון התקפות והרביצה להמון חיילי אבן שרק באו והסתערו עליה, היא חתכה כל חיל אבן שהיה מסביבה, היא הרגישה לאות עצומה מפני שמספרם פשוט לא פסק והיא נאלצה להלחם ולהרוג בצורה אינסופית, סלנה הייתה מאחורה וגם עזרה, היא הרימה את שרביטה למעלה בעניים עצומות לאחר מכן סופת שלגים הופיעה בצד של הטיטאנים וחיילי האבן, השמיים בצד של האויב היו לבנים ונפלו עליהם גושי קרח גדולים, חלק מהטיטאנים נפצעו אך לא מתו, המון מחיילי האבן נספו מסופת השלג, סופת השלג באופן מסתורי לא פגעה בחיילי אטלנטיס, סופת השלג הסתיימה וסלנה ישר רצה קדימה אחרי הפרשים, הוא הרימה את שרביטה ולאחר מכן הורידה וכיוונה את השרביט על חיל אבן אחד, הוא נקפא ונהפך לגוש קרח וחיילים נוספים שהיו לידו גם נקפאו, אפיאלטיס ואלכסנדרה שברו אותם, אלכסנדרה שברה אותם בעזרת מגנה ואפיאלטיס שבר אותם בעזרת אגרופיו(אפיאלטיס היו חמוש בזמן המלחמה רק בחנית של שני ידיים ועם חוד של חנית לא ניתן לשבור דברים), אלכסנדרה ראתה שמספרם של חיילי האבן נעשה מעט, לאחר מכן היא דהרה עם סוסה אל הטיטאנים, היא ראתה אחד מרחוק ולא ראתה את כולו, הטיטאן הושיט את ידו בשביל לתפוס את אלכסנדרה כאשר היא ירדה מסוסה ורצה אליו, היא קפצה אל ידו ובזמן שהוא הרים את אלכסנדרה אל פרצופו אלכסנדרה זינקה מידו עם חרב שלופה ופגעה בחזהו, חרבה נשארה תקועה בחזה של הטיטאן, ומהר מאוד אלכסנדרה ירדה לעט לעט מהטיטאן כאשר החרב שורטת את הטיטאן מהבטן ועד הירך, אלכסנדרה נפלה אחרי רגעים ספורים על הרצפה בזמן שהטיטאן צרח מכאב והתמוטט אל הרצפה כאשר דם רב זרם מבטנו, בשביל להרוג אותו סופית, אלכסנדרה קמה מהאדמה מהר והטילה את חניתה על חזהו השרוט-חתוך בשיא כוחה, למזלה, החנית פגעה בחזהו והטיטאן נפל לאחר ומעך איתו המון מחיילי האבן של כראטוס, לאחר מכן אלכסנדרה עלתה על סוסה ודהרה קדימה, שום טיטאן לא הבחין בה מפני שהם היו רחוקים ממנה או שהם פשוט לא שמו לב, אלכסנדרה דהרה ועקפה את כולם עד שראתה מרחוק את כראטוס, כראטוס כאשר ראה אותה ישר חבט עם גרזנו על האדמה, האדמה נסדקה לכיוון של אלכסנדרה אך אלכסנדרה שבאותו רגע לא הייתה רחוקה מכראטוס, קפצה עם סוסה כל כך גבוהה עד שפגעה עם סוסה בכראטוס, כראטוס נפל על הרצפה מהמכה, אלכסנדרה ירדה מהסוס ובאותו רגע הוציעה את חניתה וכיוונה אותה על צווארו של כראטוס, אלכסנדרה ראתה כמה שכראטוב היה חסר אונים, הוא ישר התחנן על נפשו

"אם תחוסי על חיי כל צבא הטיטאנים יושמד ואנחנו נעזוב את אטלנטיס ויוון לתמיד… רק כל מה שעלייך לעשות זה לעזור לי לקום"

אלכסנדרה הסתכלה על כראטוס והתמלאה ברחמים, אלכסנדרה הפסיקה לכוון את חניתה לכיוונו של כראטוס ועזרה לו לקום, כראטוס באותו זמן חזר אחורה והתרחק לכיוון הטיטאנים, בזמן שאלכסנדרה לא שמה לב, כראטוס ישר הרים את גרזנו גבוה ודפק אותו על האדמה, אלכסנדרה שמעה את הדפיקה ומיד הבינה שכראטוס סידר אותה, האדמה התחילה לרעוד ואלכסנדרה, מלאה בזעם צעקה

"חתיכת נוולה! בטחתי בך וככה אתה בוגד בי?"

כראטוס צחק בקול מרושע ולגמרי התעלם מאלכסנדרה, האדמה המשיכה להסדק ומסביב לאלכסנדרה ולצבא האטלנטי נוצר חור עצום, אלכסנדרה, לרוע המזל, נבלעה באדמה ומתה, אפיאלטיס, הראשון שהבחין בבקע העצום, ישר צעק לחייליו

"לסגת!"

כל החיילים, בעיקר אלו שהספיקו לברוח ישר ברחו לספינות, חוץ מאפיאלטיס שדאג וחיפש את אחותו, סלנה הייתה מרוחקת קצת מהצבא, היא נלחמה עם סכינה בידה כאשר שני חיילי אבן מתקיפים אותה, סלנה חסמה התקפה של חיל אבן עם חרבה, היא התרחקה אחורה והקפיאה אותו לאחר מכן היא התחמקה בזריזות מחרבו ששל חיל האבן השני, אפיאלטיס שראה את הקרב מרחוק רץ ומיהר לעזור לה, סלנה התחמקה בזריזות מההתקפה של חיל האבן השני ונתנה מכה חזקה בכל הכח עם שרביטה שריסקה את החיל הקפוא בקרח, החיל שסלנה נלחמה עימו התקיף במהירות, סלנה ניסתה להתגונן אך השרביט נפל מידה ולאחר מכן החיל דקר אותה בבטנה עם חרבו, כאשר אפיאלטיס ראה זאת מרחוק הוא רץ הרבה יותר ומהר והרגיש להט עצום להציל את אחותו, אך לרוע המזל סלנה ישר צנחה לרצפה ומתה והבקעה בלעה את החיל ואת גופתה של סלנה, אפיאלטיס רצה להכנס לקרע ולהציל את אחותו, אחד מהחיילים שהיו מאחוריו צעק

"תחזור מהר! הקרע יבלע גם אותך! אנחנו חייבים לסוג!"

אפיאלטיס התעלם וניסה להכנס לקרע בזמן שהאדמה מתחתיו גם נסדקה, האדמה מתחתיו כמעט התפרקה והחיל מהר משך את אפיאלטיס משם, אפיאלטיס רץ עם החיל לספינות, החיילים ישר החלו לשוט במהרה והתרחקו מהחוף במהירות, אפיאלטיס הביט לאחור, הוא היה עצוב, מדוכא, ומלא בצער שהוא לא יכל להציל את אחותו, לא היה לו אכפת מאלכסנדרה בכלל, רק מאחותו, הוא הבין שכל זאת קרה רק בגלל שכראטוס יזם את המלחמות, אפיאלטיס ישב נוגה ולאחר מכן אמר בקול

"חיילי אטלנטיס! נסיכתכם, סלנה, מתה במלחמה נגד הטיטאנים הזדוניים, השבעו לי שמעתה ועד עולם אנו ננקום בטיטאנים"

החיילים נשבעו שישנאו וילחמו נגד הטיטאנים לעולם ועד, בזמן השיט בחזרה לאטלנטיס, אפיאלטיס ישב בספינה קודר ועצוב על גורל אחותו