האלכסנדריה – פרק 10

פרק 10 אימונים

הזריחה הפציעה ואלכסנדרה וסלנה התעוררו בבוקר במקדש, כל האור של השמש העיר את המקדש, הראשונה שפתחה את עיניה הייתה אלכסנדרה, אלכסנדרה חשבה לעצמה:

'עוד מעט אני אתעורר יש עוד המון זמן'

ולאחר מכן שוב נרדמה, כעבור שעה שני הבנות פתחו את עיניהן, סלנה נראתה ממש מוזרה בזמן שהתעוררה, היא פתחה את עיניה בכל הכוח וחייכה, אלכסנדרה הסתכלה עליה והתמלאה בפחד מרוב המוזרות, היא אמרה לה:

"הכל בסדר איתך?"

סלנה קמה ויצאה ממצבה ואמרה:

"כן"

אלכסנדרה שאלה אותה:

"למה התעוררת וישבת בצורה כזאת מוזרה?"

סלנה ענתה לה:

"מפני שהייתי שמחה, אני תמיד שמחה בזריחות ובבקרים"

אלכסנדרה ענתה לה:

"איך נגייס עכשיו את הצבא של אטלנטיס?"

סלנה ענתה לה:

"אל תדאגי, יש לי אח גדול, קוראים לו אפיאלטיס והוא הגנרל והאדמירל הראשי של אטלנטיס, הוא יעזור לנו לגייס את כל צבא אטלנטיס, אם נמהר אולי נספיק היום להציל את יוון"

אלכסנדרה וסלנה מיהרו לצאת מהמקדש, הן יצאו מהמקדש וירדו במדרגות, בחוץ היה חם ונעים, אטלנטיס בבוקר נראתה פשוט מושלמת כמו בלילה, סלנה ואלכסנדרה הלכו לחפש את מגורי החיילים ששם אפיאלטיס אימן את החיילים, סלנה ידעה איפה זה וזה בכלל לא היה מקום שקשה למצוא, זה היה ממש ליד הארמון של אטלנטיס, אלכסנדרה וסלנה הלכו בשדות לאזור הבתים, שם הן ראו בית ענקי, הן ידעו שזה מגורי החיילים ונכנסו, היה שם שדה ירוק ומבנים בהמשך, המרחב היה ענקי, בצד מזרח היה חיל שאימן חיילים ולימד אותם לעלות על סוסים, אלכסנדרה וסלנה התקרבו לכיוון צפון וראו אנשים מתאמנים זה נגד זה, הם היו לבושים רגיל בשמלות והתקיפו זה את זה בחניתות ובמגנים, האיש הלך לידם וצעק כמה דברים לגבי טקטיקות לחימה, אלכסנדרה וסלנה התקרבו ואלכסנדרה ראתה את האיש מקרוב, היה לו זר ירוק סביב ראשו, היה לו שיער שחור ארוך, היה לו מן פרצוף לא נחמד, והוא לבש שריון חום קל וחצאית לבנה, הוא החזיק בידו חנית והראה לאנשים את הטעויות שלהם, הוא לא מצא חן כל כך בעייני אלכסנדרה, סלנה אמרה לאלכסנדרה בשקט
,
"כדאי שאני אדבר, האטלנטים הם לא טיפוסים כל כך נחמדים, בעיקר אל זרים"

סלנה התקרבה אל החיל ואמרה:

"אפיאלטיס, אני צריכה לבקש ממך בקשה דחופה"

האיש קודם בכלל לא שם לב אליה, הוא ישר אמר לה:

"מה את עושה מחוץ למקדש??? אני עסוק עכשיו! תחזרי בחזרה למקדש!"

אלכסנדרה שמעה את הטון שדיבר אפיאלטיס והיא בכלל לא אהבה אנשים גסים ולא נחמדים,

סלנה אמרה לו:

"אתה חיב להקשיב לי, יש סיבה שעזבתי את המקדש, זה משהוא חשוב שאתה חיב לדעת"

אפיאלטיס הלך עליה ושאל בגסות:

"מה את רוצה?"

היא הלכה איתו לפינה בלי שאלכסנדרה תבוא ואמרה:

"יוון נמצאת בסכנה חמורה, כעת נמצאים שם טיטאנים, הם הורסים אותה עד היסוד! עלינו לגייס את כל החיילים של אטלנטיס בשביל להציל את יוון,"

אפיאלטיס ענה לה:

"מה אכפת לי מיוון, הכי עיקר שאטלנטיס תהיה בסדר, אם אותו מצב יהיה באטלנטיס אז הייתי פועל"

סלנה ענתה לה:

"אתה לא יכול לחשוב בכזאת אנוכיות, עליך להתחשב גם ביוון, הרי בגללם התפתחנו בצורה טכנולוגית ורוחנית,"

אלכסנדרה המתינה בסבלנות, היא שכחה לגמרי את האיבה בין יוון והאמזונות,

הוויכוח של אפיאלטיס וסלנה נמשך 5 דקות בערך, זה הסתיים בכך שאפיאלטיס אמר:

"בסדר! עוד היום נמנע מהטיטאנים להשמיד את יוון! היום נגייס את כל החיילים ונלך להציל את יוון"

אפיאלטיס התקרב אל החיילים המתאמנים וצעק:

"עצרו!"

כל החיילים הפסיקו להתאמן ועמדו דום בשורה והקשיבו לאפיאלטיס, אפיאלטיס אמר:

"יוון- האויבת העתיקה של אטלנטיס מותקפת על ידי טיטאנים שמנסים להרוס אותה עד היסוד! היום כל החיילים של אטלנטיס חייבים לצאת ולהפליג איתי ליוון, עלינו לחשוב עליה ולהתחשב בה, אם נפעל כולנו יחד ונהיה כאיש אחד ננצח את הטיטאנים ונגרש אותם לטרטרוס אחת ולתמיד!"

החיילים התמלאו במוטיבציה והריעו כאשר הם מרימים את חניתם כלפי מעלה, סלנה באה אל אפיאלטיס ואמרה לו:

"כל הכבוד"

אפיאלטיס חיך עליה, אלכסנדרה התקדמה והביטה באפיאלטיס, היא כנראה שפטה אותו לא נכון, אולי הוא קצת גס ולא נחמד, אך עדיין היה לו לב טוב שהתחשב ביוון, אפיאלטיס הלך לדבר עם מפקד הפרשים, הפוניוס, לא היה צריך להסביר למפקד את הבעיה כי כולם בכל בכיוונים שמעו את אפיאלטיס, המפקד מיד אמר לו:

"אני אכין את הפרשים בהקדם האפשרי"

אפיאלטיס לא אמר כלום והלך להודיע למאמן הקשתים להכין את חייליו, כל המפקדים חוץ מהמתאמנים היו לבושים כמו אפיאלטיס חוץ מזר העלים וחנית, היה להם קסדת ארד על הראש, הם כולם כבדו את אפיאלטיס מפני שאפיאלטיס היה גם נסיך וגם הגנרל הראשי של אטלנטיס, הוא היה בקי בכל הנשקים והיה אסטרטג מעולה ומחונן, היה לו המון שכל לא פחות מסלנה, והדבר הטוב שאף אחד לא קינא בו, אלא רק אהבו אותו אפילו שלעיתים לא היה נחמד, אפילו החיילים המתאמנים אצלו רכשו כבוד וחיבה אל אפיאלטיס, שהיה איתם נוקשה, מפקד הקשתים היה בצפון, אפיאלטיס בא אליו ואמר לו:

"היום נפלוש ליוון ונציל אותה מהטיטאנים, הכן את חיילך מהר"

המפקד לא ענה ומיד עשה את מה שאפיאלטיס ביקש, סוף סוף אפיאלטיס הבחין באלכסנדרה, כאשר אלכסנדרה הופיעה הוא התנהג עליה ממש כאילו היא פסל או כאילו היא לא קיימת, הוא ראה אותה ושאל את סלנה:

"מי זאת האישה הזאת? מאיפה הבאת אותה? איזה תועלת יש לה כאן?"

אלכסנדרה שמעה זאת וקצת התמלאה בזעם, היא הרגישה שממש מתחשק לה לתת לו אגרוף לפרצוף ולשבור לו את השניים והאף, סלנה ענתה לו:

"זאת אלכסנדרה, היא בת דודה שלנו וזה ממש לא יפה ומנומס איך שדברת עליה, היא תעזור לנו להציל את יוון"

אפיאלטיס לא הגיב ובא אל אלכסנדרה ואמר לה:

"נו נו, האם זאת לא אמזונה? אחת פראית ואכזרית שלא יודעת כלום חוץ מלהרוס ולהשמיד, שונאת בנים ומגדלת רק בנות, לא מכירה בזכויות הגברים אה? בשביל לקבל את האמון שלי את צריכה יותר מסתם להרוג אנשים, אל תחשבי אפילו לתקוף אותי או את חיילי, יש לי כח יותר מי מה שאת יכולה לדמיין, אני גס עלייך מפני שאת זרה ואני לא מכיר אותך, את אמזונה מרושעת אכזרית ונטולת שכל ו………"

הפעם מד הזעם של אלכסנדרה עבר המון גבולות, היא התחילה לבעור מרוב כעס וכיוונה את חניתה, היא ישר הסתערה על אפיאלטיס בכל הכח, היא הרימה את חניתה והורידה על ראשו של אפיאלטיס, אפיאלטיס בזריזות חסם את המכה עם החנית שלו בשתי ידיו, כל המתאמנים ישר ראו את המתרחש, הוא אמר לה:

"אם קרב את רוצה אז זה מה שאת תקבלי!"

אפיאלטיס ישר רץ אל אלכסנדרה והיכה אותה במהירות רבה עם חניתו בכיווני גוף שונים, לאלכסנדרה היה מאוד קשה לחסום ולהגן, חלק מההתקפות פגעו בה והיא נשרטה מעט, היא הרגישה שהיא לא עומדת בקצב המהירות של אפיאלטיס, היא הבינה שאפיאלטיס באמת לוחם טוב ומיומן, ההתקפות שלו הסתיימו ברגע שפגע לאלכסנדרה בבטן עם החלק האחורי של החנית בבטן שלה, אלכסנדרה נפלה על האדמה, פצועה וזועמת, אפיאלטיס חייך והתקדם עליה ואמר:

"מה שהכי עיקר בקרב זה לא הכעס, בכל דבר צריך לחשוב ולתכנן איפה לפגוע, להסתער כמו שוטה לא יעזור לך ורק יפגע בך יותר"

סלנה ישר התערבה ובאה אל אפיאלטיס ואמרה לו:

"תעזוב אותה! היא בת דודה שלנו איך אתה לא מתבייש להתייחס עליה ככה ולהרביץ לה???"

אפיאלטיס ענה לה:

"אל תתערבי סלנה! היא חייבת ללמוד לקח!"

כולם הביטו במתרחש, אפיאלטיס שוב התקרב ואמר לה:

"בנים תמיד מנצחים בנות! בנות ובעיקר אמזונות חלשות וממש צפויות!"

סלנה שוב עצרה את אפיאלטיס וצעקה לו:

"אפיאלטיס בבקשה תפסיק!"

הוא דחף אותה הצידה והמשיך, אלכסנדרה התמלאה בבושה ובזעם כאשר היא הייתה באדמה, לפתע היא נזכרה במה שאמא שלה לימדה אותה ואת האמזונות בצעירותן, אלכסנדרה קמה מהאדמה, הפילה את החנית שלה לאדמה והוציאה את חרבה, אפיאלטיס אמר לה:

"אז החלטת להמשיך! כנראה שאני שוב אפצע אותך!"

הפעם אלכסנדרה שמרה על קור רוח, היא נתנה לאפיאלטיס לתקוף ראשון, הוא ישר רץ עליה וניסה לפגוע בה עם החנית, אלכסנדרה בזריזות התחמקה מהמכה הראשונה רצה לאחוריו בסיבוב ונתנה לו מכה בראש עם מגנה, אפיאלטיס התקדם קדימה ולפני שהספיק לדעת מה קורה אלכסנדרה חבטה עם מגנה לו בפרצוף, אפיאלטיס התרחק לאחור מהמכה, לאחר מכן אלכסנדרה הפילה את מגנה, ורצה אליו והפילה אותו לרצפה, היא כיוונה את חרבה לפרצופו, אפיאלטיס לא כעס על זה שאלכסנדרה הפילה אותו ואמר

"כל הכבוד לך! הבנת את הרמז שאמרתי לך, הצלחת לנצח בקושי את הגנרל המוצלח ביותר של אטלנטיס"

אלכסנדרה הפסיקה לכוון את החרב לפרצופו וקמה, הוא גם קם ולאחר מכן היא אמרה לו:

"כל העלבונות האלה היו רק כדי לאתגר אותי?"

הוא אמר לה:

"כן, ככה בודקים כל זר שבא לאטלנטיס, אני חיב להגיד לך שהצלחת"

אלכסנדרה הגיעה למסקנה, האטלנטים גסים ולא נחמדים כלפי זרים בשביל לאתגר אותם, לראות אם הם מתאימים לסביבה, היא לקחה את החנית והמגן שלה ולאחר מכן אלכסנדרה שאלה אותו:

"למה עשית את זה עכשיו? זה סתם שרף לנו את הזמן להלחם נגד הטיטאנים, היה עוד המון זמנים שהיית יכול לאתגר אותי"

לפתע מזג האוויר נעשה סוער וגשום, השמיים נהיו אפורים,

אפיאלטיס אמר לה ברצינות:

"בלי שאלות! עלינו להתארגן ישר ליוון,"

הוא אמר לסלנה

"תרפאי אותנו ולכי ותודיעי לאבא שאנחנו מפליגים ליוון בשביל להציל אותה,"

סלנה לא שאלה שאלות, היא שמה את ידיה על אפיאלטיס ואלכסנדרה ואור לבן קטן יצא וריפא במהירות את שניהם, אפיאלטיס אמר לאלכסנדרה:

"אלכסנדרה, את תישארי איתי"