בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 9-הברונים

אינגווה הובילה אותי ואת ג'ף לכיוון תוך תוכה של מערכת הביוב הלונדונית, מתברר שהמתים המהלכים לא חכמים לגמרי, ללא כל מרדף וללא כל הפרעות חמקנו לכיוון תעלות הביוב הפנימיות, "האמת היא שהקיסר הראה לי את המקום הזה שניה אחרי שיצאתי מהבניין." הסבירה אינגווה, "מה קרה בדיוק?" שאלתי צלעתי קשה, המתנקש ההוא בעט לי ישר בעצם הרגל והרגל שלי אינה חסינה כמו שחשבתי. "אחרי שאמרתה לי לצאת מהבניין אני רצתי לכיוון שיירת הכרכרות שהיו ברחוב הסמוך הקיסר היה שם, גם מאסטר נומרוס וגם גנרל בלנקו, רוב ורומונוב. היו בסמוך לכרכרות. הקיסר שמע את מה שאמרתי לו על ההתנקשות בחברי הליגה ואמר מיד שאני ארוץ לתעלת הביוב הסמוכה ואלך בעקבות החושים שלי."
"ואיך הצלחת להגיע אלינו." שאלתי בסקרנות, אינגווה משכה את שערה הזהוב לאחור ומלמלה "הריח של האש."
"בסדר." אמר ג'ף, "זה מוזר." לבסוף אינגווה הובילה אותנו אל סולם גבוה לפחות מאה מטר "זה הרבה שלבים." מלמלתי. "כן זה מוביל אל מקום מסתור." אמרה אינגווה "מי אמר לך?" שאלתי, אינגווה הרימה גבה ואני הנהנתי "הקיסר." ג'ף ואני אמרנו פה אחד ואינגווה הנהנה, הטיפוס בסולם היה קשה במיוחד רגלי הצולעת לא עזרה במיוחד, ג'ף היה יותר מסובך אך איש לא התלונן, אני אדם שמעולם לא מתפנק, חשבתי חוץ מהקטע של האופרה מעולם לא התלוננתי לקיסר על כלום, גם כשהוא סירב לספר לי מי הוא אבי, זה היה מוזר חשבתי סקורפיוס סקראטו בן אף אחד, חשבתי מי זה אף אחד הזה, הרהורי נפסקו כאשר אינגווה שהייתה לפני נאנחה בעייפות, "קרה משהו?" שאלתי מיד "כן אני עייפה." היא ענתה בכנות, "אל תתיאשי עכשיו." אמרתי "לא שמעתי על לוחם אופל שמת מנפילה בסולם."
"כוונתך שלא שמעתה על לוחמת אופל שמתה מנפילה בסולם." היא אמרה בארסיות, "אולי כדאי שנמשיך לטפס." אמר ג'ף השפתיים חשוקות "צודק." מלמלתי "אינגווה חייבים למשיך."
"בואו נחשוב על הפרקים הנפוחים שלי." הציע ג'ף, "אתה לא עוזר לי."
"בנים." לחשה לעצמה אינגווה והמשיכה לטפס. הבטתי מטה אל ג'ף והוא הביט בי חזרה, "קדימה." אמרתי ואנחנו המשכנו, הטיפוס כולו ארך כארבעים דקות, לבסוף הגענו מתנשפים ומזיעים אל צוהר, אינגווה פתחה אותו באגרוף זועם, ונעלמה, אני הבחנתי בזה והכנסתי את ידי אל כיסי שולף סכין דקה וחדה כתער. טיפסתי והבחנתי בחדרון קטנטן כמו מחסן נטוש, בפתח שליד יצא אור ענק, אני שיצאתי מאפלה גמורה הצלתי על עיני ויצאתי בתוך טרקלין מוכר ישבו כל המכרים שלי. הקיסר, מאסטר נומרוס, גנרל בלנקו, דמיטרי רומונוב, המושיטו ורוב ארג'אטו כולם ישבו על ספות העור והביטו בי, לפי המיקום שלי ידעתי שיצאתי הרגע מהאח של דמיטרי רומונוב, "שלום." אמרתי "מי יכול לעזור?"
אחרי חמש דקות בהם נומרוס עטף את רגלי בתחבושת קרח, טיפל בג'ף, ואני עיסיתי את ידיה של אינגווה, הקיסר לגם מכוס מים ולחש "אנחנו לא ראינו את זה בא, סקורפיוס צדק, יצרתי קשר עם חברים בממלכה שיעזרו לנו, הם מכנים את עצמם הברונים."
"שמעתי שהם קבוצה של ערפדים צמאי דם." אמר ג'ף ואני שעדיין עיסיתי את כפות ידיה האדומות של אינגווה אמרתי "אל לנו לבטוח בערפדים."
"כבוד הקיסר זוכר איך הן נלחמו בנו ועדיין פושעים כנגד החוק." אמר רוב ארג'אטו, הוא הותקף בקיסרות על ידי ערפדים מהקבוצה שנקראה בנק הדם של קיסרות האופל, "כן." אמר הקיסר "אבל נאמר לי שהערפדים פה יותר מתורבתים."
"ערפד הוא ערפד באשר הוא." אמר רומונוב. "כבוד הקיסר אמר זאת לפני שנים רבות."
"לא אמרתי שאני בוטח בהם." הקיסר נראה חסר סבלונות "אבל על מנת להביס את חברי המפלגה הסוררים אני צריך את כל מי שמוכן לעזור לי."
"אולי לא כדאי לבטוח בערפדים." הציע היטו. "ואולי אני צריך כל אמצעי הגנה כדי להגן על האלפים שיבואו." ענה הקיסר. "אני רוב וג'ף לא מספיקים." שאלתי והפסקתי לעסות את ידיה של אינגווה היא נראתה מאוכזבת אך לא אמרה כלום "אולי כן." אמר מישהו בצללים וכולנו הסתובבנו, מתוך הצללים יצאו חמישה גברים לבושים כיאה לג'נטלמנים אך מעל הפראקים שלהם הם לבשו גלימות, עורם היה לבן כמו חלב וידיהם עטויות טפרים, "ואולי לא." אמר האמצעי "הם הקדימו." מלמלתי ואינגווה נצמדה אלי בפחד.