בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 8-המתים המהלכים

"רוץ!" שאגתי ושלפתי את המקל הליכה שלי, הוצאתי את החרב מבפנים והבטתי סביב, ראיתי גבר חומק מהיציעים שמשמאלנו, "שם." הצבעתי לעבר המרפסת של הא"חמים, ג'ף הינהן ושלף את החבל שלו שאותו קשר בפלצור, בזמן שג'ף הניף אותו מעל ראשו אני רצתי אל אינגווה ולחשתי "תרוצי אל הקיסר ותגידי להם להכין אותנו ליציאה."
"אני חייבת?" היא שאלה, אינגווה קרעה את השמלה וחשפה מתחת מכנסיים, החרב היתה כבר בידה ונראה שהיא משתוקקת להילחם, "אני מצטער." אמרתי "זה מה שיוציא אותנו מפה." "נו טוב." היא מילמה "אם אין ברירה," היא הביטה ובי ושאלה "לא תיפרד מהליידי?"
"אמממ…" היתה התשובה שלי "הבנתי." היא אמרה ורצה לעבר היציאה, "דייב!" שמעתי את ג'ף צועק לעברי הבטתי לעבר מקור הקול ומה שראיתי גרם לי לרעוד, ג'ף התנדנד ממרפסת הא"חמים מעליו גהר גבר לבוש שריון, "אני בא!" צעקתי קפצתי לעבר החבל שהתנדנד מהמרפסת כמו ג'ף, הצלחתי לתפוס את החבל אבל ידי החלו להחליק, ניסיתי לתפוס את מעקה המרפסת אך פיספסתי אותו, תפסתי את החבל בכוח וטיפסתי מעט, כעת יכולתי לאחוז במעקה, ג'ף חייך כשראה אותי ואמר "טוב שבאתה התחלתה להלחיץ אותי."
"בכל זמן." עניתי בהתנשפות הבטתי בגבר שעמד במפרפסת וניסה להפיל את ג'ף אך האחיזה של ג'ף היתה חזקה כברזל, "אי." הוא צעק כשהמתנקש דרך על ידו. "אין מצב שאני שותק על זה."אמרתי וזינקתי לעבר המתנקש מכוון לעברו בעיטה, הוא מעד לאחור ואני מיד עזרתי לג'ף, הוא טיפס על המרפסת "תודה סקופ." הוא מילמל "עכשיו למתנקש." אמרתי הסתובבנו והמתנקש נעלם, "הסחת דעת די טובה." ציינתי "אני חייב ללמוד את התרגיל הזה." מלמל ג'ף רצנו לעבר היציאה מהאולם היציאה ראינו את המתנקש לבוש השחורים שם, הוא אחז בידו לפיד אש והשליך אותו לעברינו חמקנו ממנו אבל הכל החל לבעור סביבנו "לעזלזל." מלמל ג'ף "כדאי שנתפוס אותו." אמרתי כשהמתנקש החל לרוץ, "אין בעיה." אמר לי ג'ף ושנינו פתחנו בריצה לכיוון שהוא אליו רץ, ג'ף הוציא תוך כדי את המטה שלו ושלף ממנו את החרב בדיוק כשהגענו אל אולם הכניסה חיכה לנו המתנקש, "איש לא יצא מפה." הוא אמר, "גם אם הוא ממהר?" שאל ג'ף ואני תקפתי, ניסיתי להכות לכיוון הצוואר של המתנקש, אבל הוא חסם את המכה בעזרת חרב סמוראים, חרב כזו ראיתי אצל הקיסר, מאסטר בלנקו וראש השינאבו, חרבות אלו ניתנו רק למיומנים בשימוש בה והן חושלו בצורה כה יסודית, המכה שלו הייתה חזקה פי אלף משלי, כלכך חזקה שכמעט עפתי לאחור מעוצמתה, "אין לי זמן לחלאות אופל שכמותכם." לחש המתנקש "אשאיר אותכם לאוכלי הבשר." הבטתי בבגדו וזינקתי לעברו קורע בציפורני חתיכות מאריג שחור וקשיח, "טיפש." נהם המתנקש "אתה חושב שעיקבת בזה את מותך?" בעיטה מכוונת לפי מנעה ממני לענות, דם מילא את פי המתנקש שרק בפיו וזרק לעברנו כדור זעיר. "זה היה הקרב הכי מהיר שאי פעם השתתפתי בו." אמר ג'ף ואני הבטתי בכדור, "זה לא כדור." לחשתי "זה ערפיח." פיצוץ כבד נשמע נוסף על העשן והאש נוסף גם עשן שחור שעיוור אותנו כמעט לגמרי, "עזרתי לג'ף שעף לאחור מהדף הפצצה לקום, "תודה שוב דייב." הוא אמר לי, הבטתי סביב לא היה שום סימן ליציאה ואש הקיפה אותנו מכל כיוון "זה לא יכול להיות גרוע יותר." אמרתי בניסיון לנחם את ג'ף, ובעודי מדבר יצאו מתוך האש דמויות שגררו את עצמן אלו היו אנשים מתים ככל נראה, זהיתי סימני מוות בכל מקום. לאחד מהם היה חבל תליה בצוואר, לשני היה חור בחזה וכן הלאה, הם הקיפו אותנו מכל מקום ואני לחשתי "לפחות יצויין ששנחנו הומתנו בידי אש, עשן ומתים מהלכים."
"מנחם מאוד." אמר קול מוכר מתחתי מתחת לשיבכת הביוב חייכה אלי אינגווה. "זה באמת לא מקום מתאים ללידי." פסק ג'ף, המתים המהלכים נהמו והחלו לתקוף