בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 29-הכנות אחרונות

"בסדר." אמר הקיסר "הנה התוכנית." הייתה זו שעת בוקר מאוחרת, רוב וג'ף פסעו עם הקיסר במסדרונות ארמון השושנים, על ג'ף עבר לילה ארוך עם רוב בנסיון למצוא מישהי לצאת איתה לנשף, אך ללא הצלחה, רוב עדיין לא נפגש עם האלפית מכיוון שהיה עיכוב, "איך עבר הלילה?" שאל הקיסר "אממ…." גמגם ג'ף "לא מוצלח כלכך הוד מעלתך." ענה רוב במקומו "אנחנו כנראה לא נוכל למצוא לג'ף מישהי." הקיסר חייך ואמר "לא נורא ג'פרי, תלך ללא בת-זוג ככה אני הייתי בטקסים הטיפשיים באולימפוס." ג'ף הביט ברוב בשאלה ורוב משך בכתפיו, "איזה קומה אנחנו?" שאל רוב "שניה." אמר הקיסר, הם פסעו במסדרון ארוך שמנו יצאו מרפסות קטנות "שימשו בעבר לחרכי ירי." הסביר הקיסר "אתם תעמדו על אחת מהמתוקות האלה וככה תוכלו לשלח את קרסים שבאזיוס נתן לכם, אתם תגיעו לכל קומה, רק תשתדלו שלא יראו אותכם לוחם אופל מטפס באמצעות חבל זה לא מראה כל כך רגיל בימים אלו." "אין בעיה הוד מעלתך." הקיסר בחן את נוף היער ולחש "חשבתי שלעולם לא אראה את העיר הארורה הזו." "איפה אנחנו?" שאל ג'ף "העיר הזו נקראת ריברתרין." אמר הקיסר "שלושה נהרות חוצים אותה וככה אנחנו כבשנו אותה במלחמה הלבנה בעזרת סירות קלות, היישר לתוככי העיר." רוב בחן את העיר "היא יפיפייה." הוא אמר "כן." מלמל הקיסר "כבודו?" אמר רוב, השאלה ניקרה כעת במוחו והוא לא יכל להתאפק ושאל "למה אנחנו לא מחפשים כרגע?" הקיסר הניח את ידו על הכתף של רוב ואת השנייה על כתיפו של ג'ף, הוא התכופף מעט ולחש באוזניהם "אם אנחנו נעשה את זה כרגע זה יראה כאילו באנו לפה במיוחד, רק בנשף נוכל לסרוק את המקום מבלי לעורר חשד." רוב חש נבוך מעט, הוא לא ראה את הקיסר כל כך לבבי אליהם, "תזכרו דבר אחד." לחש הקיסר "אני לקחתי אותכם לפה כי אתם לא מעוררי חשד וגם בגלל שאתם התלמידים הכי טובים, אבל אתם רק תלמידים לכן אני מש מבקש מכם להיות זהירים." רוב וג'ף הנהנו "מתי הנשף מתחיל." שאל רוב " בשעות הערב המוקדמות." ענה הקיסר, דנוויל הופיע מעבר לפינה ואמר "כבוד הקיסר…" הקיסר נעצר ושאל "קרה משהו?" דנוויל התקרב ולחש "עליתי על מערך השמירה." "ו….?" שאל הקיסר "הוא לא יכביד על לוחמי האופל." דנוויל לחש, "שלום אמר קול חלש וכולם הסתובבו אל מקור הקול, היה זה אלף שנראה די מבוגר (האמת שזה קשה לדעת כולם שם נראים בני חמש-עשרה שש-עשרה) רוב בחן אותו, הוא לבש מדים, ונראה ששירת בצבא, "הרשה לי להציג בפניך כבוד הקיסר פובוס את אב הבית של הארמון הזה האדון וניאל לבית ארנדיל, הוא אחראי על כל הארמון והוא שטח בפנינו את תוכנית המשמר." הקיסר הביט באלף במבט חשדני, "ומדוע עשית זאת?" האלף הרכין את ראשו ואמר "אני תומך גדול של הקיסרות אין דבר יותר קדוש מלשרת את הקיסר או את נתיניו." לא נראה שהקיסר התרשם, אך אם היה לו ספקות הוא לא הראה סימן. "תודה לך." אמר הקיסר והוריד את ידיו מרוב וג'ף, "דנוויל אנחנו צריכים לחזור למטה." דנוויל ציית ותוך שניות כולם היו למטה,"מה קרה?" שאל דנוויל "הוא לא מוצא חן בעיניי." ענה הקיסר "הוד מלכותך." אמר דנוויל "וניאל משרת במפלגת הפועלים כבר מאז הקמתה." הקיסר החן את המשרתים שנכנסו אל תוך הארמון, "כמה זמן הארמון הזה היה נטוש?" הקיסר שאל "כמה מאות שנים כבר מאחרי המלחמה הלבנה." אמר דנוויל "ואיש לא נגע בארמון?" שאל הקיסר באי אמון "בהוראת המלכה." ענה דנוויל "ומי הורה על השיפוץ לכבוד נשף החורף?" "וניאל המליץ על כך אחרי שנחתם הסכם עם הקיסרות." אמר דנוויל "איזה הסכם?" שאל הקיסר "הסכם הסחר שחתמה הקיסרות יחד עם הבונים החופשיים, זה היה על סחר מוגבר ליער." אמר דנוויל "כן זה." מלמל הקיסר "אני זוכר אותו בבירור." "וניאל אמר זה מסמל עידן חדש בין הקיסרות לממלכה ולכן צריכים לקחת את הסמל של חורבן היחסים ולחדש אותו." הקיסר נראה חשדן יותר ויותר "זה לא משדר לי מסר חיובי." הוא לחש, רוב החל לחשוב שהקיסר חשדן יותר מידי, "אצלנו בקיסרות יש צורת התנהלות הקובעת כי שום דבר לא בא בחינם, לא סתם משפצים את הארמון ולא סתם מכריזים על התקדמות יחסים בגלל הסכם סחר קטן." דנוויל כחכך בגרונו ואמר "קטן הוא לא, וגם וניאל הוא אלף קומוניסט מושבע, הוא נאמן לקיסר בדיוק כמוני." "אמון לא קונים בזמן קצר." אמר הקיסר "אמון זה דבר שנבנה על ידי שנים ועלי קנייתו. אני לא אאמין לאדם שזה עתה הכרתי." רוב הביט בדנוויל ונראה שדנוויל החל לחשוד, "אני אתחיל להצמיד לו מעקב." רוב פנה אל הקיסר ושאל "זה לא קצת חשוד שברגע שאנחנו מגיעים מתחילים לעקוב אחריו?" הקיסר הביט ברוב ומיד הצמיד את ידו אל פיו, תנועה זו, חשב רוב משמשת את הקיסר כשהוא שקוע במחשבה, "רוב צודק." הוא אמר לבסוף "אנחנו לא יכולים לעורר אפילו ניצוץ קל של חשד, די בהופעתם של הקיסר ושלוש מתלמידיו ביער אנחנו לא יכולים להוסיף על כך." דנוויל הנהן "ואם כבר מדברים על זה." אמר קול מאחוריהם, כולם מיד הסתובבו "מה לעזאזל אתה עושה פה?" שאל רוב בזעם "בודק מה שלום הישבן העקוץ שלך ילד." ענה באזיוס "המה?" שאל דנוויל "מצחיק מאוד." אמר רוב, "רוב אין זה מתפקידך לשאול שאלות." אמר הקיסר "באזיוס כאן בהוראתי, הוא העוקב הכי טוב שלי ולכן אין שום סכנה שהוא יסתובב פה." הוא פנה אל באזיוס ושאל "מה חדש?" "ובכן גרמניה כרגע במצב קטסטרופלי, עד שעברתי גבולות אם היה ניתן לאמוד את כל המרחק שגמעתי הוא היה משתווה לגודלה של אסיה כולה." "היו בעיות כלשהן?" שאל הקיסר, באזיוס משך בכתפו ואמר "סיורים מרגיזים, רועים שלא אמורים להיות שם והרבה מיליציות חמושות, הצלחתי להשיג את המידע שכבודו ביקש, הייתי בבוהמיה וגם בפרנקפורט, המצב שם לא נורמאלי אבל הנה זה." הוא שלף מקפלי גלימתו מעטפה ואמר "זה לא משחק ילדים, אמרו לי שלפחות שני גורמים מעורבים באירועים האחרונים." "קיסרות האופל תתמודד עם כל איום או תקיפה באזיוס, לא הקמתי קיסרות כדי לראות אותה מתפוררת אחרי כמה שנים." באזיוס הנהן ואמר "הקונספירציות מדברות בעד עצמם, הוד מעלתך מישהו נבר בארכיונים האסורים של ספריית השגרירות שלנו ברצות הברית." "היה שם משהו מיוחד?" שאל הקיסר "לא בדיוק ספרים מתקופת השבטים הקיסרות אחרי מלחמות הצללים." הקיסר הרהר לרגע ולחש "תמצא מי זה, איזה עוד חדשות אתה מביא איתך?" "אנחנו נכנסנו לבית שרוב ציין." אמר באזיוס "ומצאנו שם מארב די מתוכנן, הצלחנו להתגבר עליו אבל שום רמז ללוחם נינג'ה כל שהוא, מסתבר שהמיידע שלך הוא שקרן טוב." הוא פנה אל רוב במשפט האחרון, "עשיתי כמיטב יכולתי." אמר רוב בזעם "ויחסית לתלמיד עשית עבודה טובה." אמר באזיוס, רוב הביט בבאזיוס באי אמון, "כל הכבוד רוב." אמר באזיוס "זה יהיה הכל הוד מלכותך." וכך הוא הניף את גלימתו ונעלם, "הוא יודע לעשות כניסות ויציאות דרמטיות." ציין ג'ף, "אני מניח שזה חזרה לתוכנית." מלמל דנוויל שבמהלך הדיון לא דיבר, "אני מצטער כבוד הקיסר." אמר רוב, הוא חש אשמה על שהוביל לוחמי אופל אל מארב, "אין צורך." אמר הקיסר, הוא הביט ברוב במבט רציני "כולנו עושים את מה שנדרש ולא תמיד אנחנו מצליחים לעשות את זה." הם יצאו לעבר הרחוב, ושם הביטו אל הרחוב, "הכל מוכן." אמר הקיסר "אני מקווה שתמצאו את סקורפיוס." "שלום." אמר קול מלטף וכולם הביטו לעבר הדובר או ליתר דיוק הייתה זו דוברת, "בדיוק בזמן אלאנדה." אמר דנוויל, הייתה זו אלפית בגובהו של רוב היא הייתה שחורת שיער עיניה היו ירוקות כמו העלים שבעצי היער, אוזניים מחודדות בקצותיהן, היא לבשה שמלה ירוקה-חומה שנחה על גופה הצנום, "עכשיו אני פעם הסרתי לך שאני לא סומך על אלפים ונשים.." שמע רוב את הקיסר לוחש לדנוויל "אל תחשוב שאני סומך על השילוב של שתי הצרות האלה." רוב לא הקשיב לתשובתו של דנוויל וירד במדרגות העץ אל עבר האלפית, הוא לא חש נבוך או מתבייש להפך הוא לא חש כלום, הוא ניגש אליה קד מעט והניח את ידו השמאלית מאחורי גבו ואת ידו השניה הושיט כדי לנשק את ידה, היא כנראה הבינה מה רוב רוצה והושטה את ידה רוב נשק לידה ואמר "רוב, השם הוא רוב ארג'אטו." "אני יודעת." היא לחשה "הצגה טובה." רוב הזקף ולחש "זה לא הצגה." לא נראה שהיא שמעה את זה, "אז בואי תעשי לי סיור." אמר רוב לאחר שתיקה מביכה, "בשמחה." היא אמרה ושילבה את ידה בידו "בוא איתי." היא אמרה ורוב חש משהו שהוא אף פעם לא חש, מה לעזאזל קרה לי? הוא חשב.