בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 26-חקירות וקרבות רחוב

הדלת נפתחה תוך כדי שהוטחה בקיר, אלף צעיר נזרק אל תוך החדר וזעק בכאב, " איפה הם?!" שאג באזיוס שנכנס לחדר "אני לא יודע!" צרח האלף, "יש לי אישור מקיסר להרוג כל אלף שלא ישתף איתי פעולה, אתה איש מודיעין של הממלכה האלפית, אתם אמורים לדעת על כל תנועה חשודה ביער, אז איפה הם?!" האלף עמד לבכות אך יריה בודדת נשמעה ובאזיוס נשף על קנה האקדח, הוא יצא מהחדר החשוך ואמר לרוב "שלח מישהו שינקה שם." רוב הנהן ועקב אחרי באזיוס, זה נכנס אל תוך טרקלין מפואר ששם ישבו הקיסר פובוס, לורד קינגווד, נציגי האלפים, ורומונוב לאחרונה הקיסר לקח אותו לכל מקום, היו באחת מדירות המסתור של קינגווד, "לא יעיל במיוחד." אמר באזיוס לנוכחים החדר, "הקיסר הניח את אחת מרגליו על השניה והצמיד את ידיו לפיו, תנוחת החשיבה הידועה שלו, "לדעתי לא יועיל דבר אם נוציא אלפים להורג סתם כך." אמר דנוויל "אתה צודק." אמר קינגווד "כבוד הקיסר בידך יש שתיים מנציגי המרקסיסטים, ייתכן ולהם יש מידע על החטופים." הקיסר השיב בחצי פה "הם יקרים מידי כדי שאענה אותם אני צריך מישהו שילך איתי ליער השומרים אל ממלכת האלפים , אני מבקר שם בעוד כמה ימים וחשבתי שאקדים את הביקור, דנוויל!" הוא פנה לפתע אל האלף "אם הייתה רוצה להחביא זוג אנשים במקום הכי סודי ביער איפה הייתה שם אותם?" דנוויל הרהר לרגע ולחש "יש מספר מקומות קיסר גדול, אחד מהם הוא מערת קאליון, זו מערה סודית העוד נותרה מהקרבות עקובי הדם של המלחמה הלבנה, יש גם את החפיר של טירת יסמין, שם החבאנו הרבה מהקומוניסטים האלפים, ואת ארמון השושנים, אבל שם כבר שם יש הרבה אנשים משום שמשפצים, המלכה רוצה לערוך שם את נשף החורף המסורתי, הקיסר הביט ברומונוב ולחש "וזה למה אני נוסע ליער בשביל נשף החורף הארור, רק להחליף מבטי שנאה עם אנשי הממשלה ביער." הקיסר הביט בלורד קינגווד ושאל "יש לך אלפית להשאיל לי אחת שמסוגלת להיות נוכחת עם לוחם אופל." קינגווד נד בראשו "אלף?" שאל הקיסר "לא." השיב קינגווד "מה יש לך?" שאל הקיסר בכעס "ערמונים קלויים לצערי הרב, וגם עוד מקומות מסתור של מרקסיסטים, הם הצליחו לחבל במערך התקשורת בין השגרירות הרוסית לבית רומונוב." הקיסר הנהן ולחש "אני אטפל בכך באופן הכואב ביותר שאוכל לעלות בדעתי, אחרי שאמצא את הילדים שלי." רוב מעולם לא שמע את הקיסר מדבר כך, "אני מניח שאצטרך להשתמש באחת מהילדות שלי." מלמל הקיסר בכעס "רוב מה הגיל המועדף עליך?" לא הבנתי את השאלה ושאלתי "סליחה הוד מלכותו?" הקיסר נראה קצר רוח אך שאל בנועם "אילו היית לוקח נערה לנשף באיזה גיל הייתה מעדיף אותה?" "בגילי אני מניח." אמרתי "ומה עם גיל מאה שלושים ושש?" נבהלתי לרגע "הבא בחשבון שהיא נראית בת שש-עשרה," אמר רומונוב מיד "זה יעזור לי מאוד." אמר הקיסר "אני אעשה הכל למען הקיסר." אמרתי מיד "אבל הם ידעו שאני לוחם אופל." אמרתי "הם מריחים קסמי אופל." "לא אם תעבור דרכי." אמר מאסטר נומרוס שנכנס לחדר, "נומרוס יעשה ממך אלף ארג'אטו." אמר הקיסר "לורד קינגווד הנה עניין שזנחתי מעט." אמר הקיסר לערפד המבוגר "בלילב בו התנקשו באחד מנציגי ליגת הצללים לוחמיי נתקלו במתים מהלכים אני רוצה שתברר לי מהיכן הם." קניגווד הנהן "אני אברר." הוא אמר "אני גם מברר לגבי איחוד השטים הערפדיים בקיסרות, ידם של הערפדים בקיסרות לשלום." הקיסר פובוס חייך ולחש "אז אפשר להיכנס לעסקים." הוא קם ואמר לגנרל בלנקו "תכין את החיילים באזור על כוננות על, אנחנו כנראה צדים אחרי ערפדים מורדים."
"שמעת את זה?" שאלה אינגווה, "לא." עניתי, היינו באותו מקום ובאותה תנוחה. "נראה לי שזה גרירת קרשים." לחשה אינגווה "יש לך אוזניים של אלפים." אמרתי "את שומעת יותר טוב ממני." אינגווה נצמדה לקיר ולחשה "סקופ מתקנים שם משהו!" "יופי לי." מלמלתי "אולי הם ישמעו אותנו!" היא אמרה "היי!" היא קראה "הצילו!" היא קראה "אינגווה הם לא ישמעו אותנו." אמרתי "הוא חסם את המקום בבלוק קול." לחשתי "איך אתה יודע סקופ?" שאלה אינגווה "קשה לזמן קסם כזה." זרקתי את האבן שבידי בדיוק בין הסורגים אל זו נתקלה בקיר בלתי נראה ונחתה על הרצפה כרגיל, "אנחנו תקועים פה אינגווה." לחשתי "רק הקיסר פובוס יוכל לחלץ אותנו מפה." אינגווה התיישבה לידי ונאנחה. "אז כנראה שאני תקועה איתך." היא לחשה ונישקה אותי על הלחי. "כן את תקועה איתי." לחשתי ונישקתי אותה חזרה.

"זה לא שווה את, ואם זה שווה אני לא יודע מה כן!" נהם הגבר הנמוך, היה זה גמד שישב מאחורי דלפק גבוה בחנות משכונאות, "אינהיפק," אמר הקיסר בטון נמוך, רוב עמד ליד הקיסר והביט הגמד גדול הזקן בוחן את המטבע שמצאנו בבנק "א-ל אלוקים!" קרא הגמד בקול שהחריש אותי ואת הקיסר "בחיי הפטיש הגדול של אנרהיים! זה זהב אמריקני!" הקיסר נראה כעוס אך הוא נהם "שמור על שקט אינהיפק." הגמד שלף זכוכית מגדלת ולחש "הוא לקוח מבנק אמריקני פה בלונדון." "מה התשובה הסופית שלך?" שאל הקיסר בזעם "אחחח… חבל שאין יותר מכרות פה בלונדון, הייתי אומר לך בבירור אבל הזהב הזה מגיע מארצות הברית." הקיסר הביט בבאזיוס ששרק בפינה ובחן את אחת הפגיונות שלו "תדווח לרשויות שלנו בארצות הברית של אמריקה, אני רוצה מחקר מלא על כל סוחר שמעביר משהו מלונדון או לארצות הברית או להפך." באזיוס הנהן ורוב לחש לקיסר "אולי כדאי ליצור קשר עם כמה מערפדים בארצות הברית החרצנים האלה לא באו סתם כך." הקיסר הביט בו ולחש "אני לא יוצר קשר עם האויב הגרוע ביותר שלי." הוא הסתובב לעבר היציאה מהחדר ואני ובאזיוס יצאנו בעקבותיו אל רחבת הכניסה של בנק ענק, זה היה בנק במרכז לונדון שנוהל על ידי גמדים, מכיוון שזה היה בנק ששירת רק יצורי קסם לקיסר היה אישור קבוע שם, וכך הוא ניצב במרכז לונדון במסווה של בנק אנושי, "מה עם החצוי טיטאן?" שאל הקיסר את באזיוס לפני שנכנס אל תוך הכרכרה "הוא עדיין מפחד ממנו." אמר באזיוס, "נהדר." מלמל הקיסר "בלנקו?" אמר הקיסר, ובלנקו הופיע מתוך הכרכרה "כן?" "לך עם ארג'אטו לעיר התחתית, אני רוצה מידע, ולכן הדרך הכי טובה היא לרדת אל הרחוב. תעשה את מה שאני לימדתי אותך." בלנקו הנהן ושאל "מה כבודו רוצה שאני אברר?" הקיסר חשב לרגע ולחש "תברר לי מי ראה את התוקף של סקורפ." בלנקו הנהן ורוב עלה לכרכרה, "אני ובאזיוס ניסע ליורק שייר, יש לנו שם ידידים אנשי זאב נביא להם גם את ילדת הזאב לאימוץ." רוב הצטער בתוכו ילדת הזאב הייתה לו כמו לאחות, "שם הם גם ייתנו לה שם," הוסיף הקיסר "ואת מירב ההגנה." הוא הוסיף "הפעם נצטרך להשתמש, במעברי קסם." מלמל הקיסר "באזיוס בוא נזוז." הוא אמר ושניהם הלכו לעבר צידו השני של הרחוב, לעבר ביתו של רומונוב, "בוא נזוז רוב." אמר בלנקו וסימן לנהג, מובן שזה לא נהג רגיל זה היה מרגל מטעם השינאבו, הכל לא רשמי פה רוב חשב לעצמו, "העניין הוא." אמר בלנקו והוריד את כובעו, "שרשמיות אינה חלק מריגול." הוא החל פותח את כפתורי החליפה הצבאית שלו, "אנחנו נצטרך מתי שהוא להגיע ליער, אבל לפני כן נברר ברחוב." הכרכרה המשיכה לעבר העיר התחתית של לונדון, "המזל שלי שאני לא מזוהה בלונדון, כך שאיש לא יחשוד בנו." בלנקו הניח את החליפה ושלף ממנה את החרב היפנית שלו, "למה אתה וכמעט כל אחד במסדר משתמשים בחרבות יפניות? יש לכם איזושהיא זיקה ליפן?" בלנקו חייך ולחש "זה לא קשור לזיקה ליפן זה פשוט, החרבות האלה נוחות יותר." הם ירדו באחת הסימטאות של העיר התחתית, "עכשיו," אמר בלנקו "העניין בעיר התחתית שהכל יכול לקרות." רוב הנהן "אז מה אנחנו עושים בדיוק?" הוא שאל "אני אתנדב לקרבות רחוב ואתה תנקר מידע?" אמר הגנרל "אלא אם כן אתה רוצה להתנדב לקרבות רחוב." רוב הניד בראשו "אני עוד צעיר." בלנקו חייך ולחש "זה הגישה." שניהם פסעו בשקט חולפים על פני חנויות משונות, רוב יכל להבחין בחנות שמכרה דם מכל הסוגים, שירות נוח לערפדים הוא חשב, עוד חנות לאבני השחזהככל הנראה לאנשי זאב, חשב רוב "הנה אנחנו." אמר בלנקו והצביע על התקהלות המונית באמצע הרחוב, "שים לב טוב." לחש בלנקו לרוב "היי!" הוא צעק ונכנס אל תוך מעגל האנשים, רוב הביט לפתח אחד החנויות וראה חביות מסודרות בערימה, הוא נעמד על אחת מהן והשקיף על בלנקו "אני רוצה את האיש הכי חזק מבניכם! שאג בלנקו בקולו הרם. היו שם כל מיני יצורים מוזרים ערפדים ואנשי זאב רוב יכל לזהות בקלות, אך לגבי שאר הקהל הוא לא היה בטוח חלקם היו שדים וחלקם היו הכלאות שונות של יצורי שאול. "ובכן?" שאל בלנקו "כל יצור או כל איש מי שיוכל להתמודד נגדי! פסעו קדימה!" איש לא פסע האמת היא שבלנקו נראה דיי מאיים, רוב החל לחשב מה התוכנית הבאה "אני אתמודד כנגדו!" שאג קול גס, רוב הביט אל מקור הקול "אוי אלוקים.." הוא לחש, היצור שפסע לעבר בלנקו היה גבוה כשתי מטר, שרירי עם זרועות בגודל של מחוגי הביג-בן, והרבה מזג-רע, "מה בדיוק הדבר הזה?" שאל רוב את עצמו בקול "זה קארג." אמר קול לידו, רוב הסתובב אל מקור הקול וכמעט איבד שיווי משקל, לידו עמד גבר בגיל שלושים, עם שיער שחור ועיניים חומות, הוא נראה ממוצא צועני, "אני מצטער מי אתה?" שאלתי "השאלה היא מי אתה?" שאל הגבר "אני שופט." אמר רוב אחרי רגע קל של בלבול, "גם אני." אמר הבחור "הוא השותף שלך?" הוא שאל "כן." רוב ענה "אני מהמר עליו." "ואיפה הכסף שלך?" הוא הוסיף לשאול "אין לך." הוא לחש כשאני פישפשתי בכיסי "אל תהיה מופתע זו העיר התחתית." אמר הבחור "מה השם שלך?" שאלתי "גב." הוא אמר "הטייה צדדית בסגול, ומה השם שלך." לפתע נשמעה תרועה "הקרב התחיל." לחשתי בלנקו אחז מקל ביליארד ועמד מול הקארג. "בוא נראה מה החבר שלך שווה."