בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 22-הנזיר הניצחי

השבט שלנו בבריטניה מיקם את עצמו משכבות הגבוהות בחברה הבריטית לכן אנחנו לא סובלים משכבות חלשות משום שכולנו נמצאים במקומות הנכונים, "הלוואי עלינו." אמרתי "לרוב ערפדים שודדים או בכנופיות שמפיצות אופיום." "אני מקווה שגם הקיסרות תשכיל לעשות כמונו." הקיסר חייך ואמר "ביום שבו הכנופיות של הערפדים יכבדו את חוקי הקיסרות הם יקבלו את כל מה שהם רוצים." קינגווד הינהן בעודנו יורדים אל המרתף. לקראת סוף גרם המדרגות יחזקאל החל למלמל מילים בלטינית. "תפילות." לחש רוב לי ולאינגווה, "הוא כנראה הצליח להבהיל אותם חזק מאוד שהם מתפללים." "אל תלעג ליחזקאל ארג'אטו!" נהמה סוזי לו "הוא היה כומר ויישאר כך." רוב חייך "הוא הצליח כבר לנצר אותך ביתי." סטירה מכוונת לפרצופו של רוב הבהירה את התשובה "הי אל תיגעי בו ערפדית." נהמה אינגווה תוך כדי שהגביהה את המטריה שלה "למה אתה לא מתערב?" היא שאלה בזעם "זה הגיע לו." אמרתי "צעירים." אמר הקיסר לרוזן קינגווד, אך זה לא הקשיב לו "סוזן בלי אלימות!" "כן אדוני." אמרה סוזן בכניעות, "בבקשה." אמר הרוזן קינגווד כשהדלתות של המחסן נפתחו ושם נגלה מחזה שהזכיר מאוד את ימי הביניים, לאור לפידים ועל צלב עץ נקשר בתנוחת צליבה אדם שדוף שפניו היו מוסתרים בברדס שחובר לגלימת נזירים חומה. "מה זה לעזלזל?" שאל רוב, "שמעתי רק שמועות עליו." אמר הקיסר בחיוך של ניצחון "אתה…" גימגם קינגווד "כבודו מכיר אותו." "קיומו היה רק בגדר אגדה בלבד." אמר הקיסר "אז מה שמך?" הוא שאל את האיש הצלוב "השאלה הנכונה היא." ענה האיש בקול חלוש "מי אתם?" לא ידעתי מה הקיסר מתכוון לענות לו, אך הקיסר השתיק את קינגווד בהינף יד "צר לי אך אני לא נוצרי אם לכך התכוונת." פיו של האיש שהיה גלוי התעקל בחיוך, "הו אתם כופרים אבל אינכם מסומנים במוות, אני מכיר אותך קיסר אדיר ואני יודע את מעשיך כאן בממלכה." הקיסר לא ענה ואני שאלתי "מי זה?" הקיסר הביט בי ולחש "הוא מכנה את עצמו הנזיר הניצחי." קינגווד נראה זועם למשמע השם "שמעתי את השם הזה כמה פעמים אך מעולם לא האמנתי." הקיסר הביט בנזיר בכעס "מה השם שלך?" "אין לי שם." ענה הנזיר בקול צרוד "ואם לא אכפת לך תשחרר אותי מידי הערפדים הללו." "מדוע הרגת ערפדים בדובנשייר?" שאל קינגווד "אני אענה לך רק משום שהקיסר פובוס ירום הודו פה." הוא הביט בקיסר במבט מכובד ואמר "הערפדים שהרגתי שדדו את אחת הכנסיות, אני מצווה להרוג את כל מי שנוגע בחפצי הכנסייה." הקיסר חזר להביט בקינגווד "האם תרשה שהעניין הזה יעבור לטיפולי?" קינגווד נענע בראשו לסמן לא "אני מבין." אמר הקיסר ופנה להסתובב "אני חושש שאיני יכול לעזור בכלום." הקיסר החל עולה במדרגות ואנו בעקבותיו "כפי שלא יכולת לעזור לילדי הזאב?" שאל קולו הצרוד של הנזיר, "מה?" שאל הקיסר מיד תוך כדי שהסתובב, "למה שלא תשחרר אותי?" שאל הנזיר בחיוך ערמומי "אני צריך אותו." אמר הקיסר לרוזן קינגווד "על איזה אנשי זאב מדובר?" שאלה סוזן, "נראה לך שאנו מתכוונים לספר?" שאל רוב בחיוך "אל תנסה לפתות אותי להכות אותך ארג'אטו." היא נהמה לעבר רוב, "תרגעו שניכם." אמר הקיסר "אדון קינגווד ה… דבר הזה יודע דבר או שניים שאני צריך לטפל בהם במהירות ולכן עלי לבקש ממך להשאיר אותו לטיפולי." קינגווד הינהן אך הוא לא התכוון לוותר בכזו קלות "אמור לי כבוד הקיסר מה אני מרוויח מזה." "שלום." ענה הקיסר לאחר דקה של שתיקה "או ליתר דיוק שקט." הוסיף הקיסר "אין שום בעיה." אמר קינגווד "למען שלום הקהילה שלי." הקיסר הושיט את ידו והכבלים נעלמו "אתה משחרר אותו?" שאלה סוזן "אל תתערבי." נהם הקיסר וסגר את ידו המושטת מיד הופיע כלוב ברזל סביב הנזיר, הקיסר סיחרר את ידו והנזיר עם הכלוב נעלמו "העברתי אותו לאחוזה של רומונוב." אמר הקיסר בתגובה למבטים השואלים "למרתפים שלו." קינגווד הינהן וכולנו פנינו לעבר היציאה "תוכנית גדולה נרקמת בממלכה הוד מלכותך." אמר קינגווד "ומה התוכנית שלך כנגדה?" שאל הקיסר "רק דבר אחד יציל אותנו." פסק קינגווד "אחדות בין גזעי המפלצות." הקיסר הביט בקינגווד ולחש שאיפותך גדולות. אך מי יוכל לאחד ערפדים הם כה מפולגים." קינגווד לא ענה וצפה בנו עולים למרכבה. נסיעתנו בחזור הייתה כה שקטה עד שחששתי כי איבדנו את חוש הדיבור, לבסוף הקיסר אמר "האמת היא שקינגווד הוא המפתח לתוכניות שלנו." שתיקה שררה במרכבה "מה קרה לכם?" שום תשובה באה ממנו. "אני לא מבין." אמר רוב לבסוף "קינגווד לא קולט שלאחד את שבטי הערפדים זה כמו לשחק בעין של דרקון ישן." הקיסר נשען לאחור ופלט אנחה שקטה "אם נוכל לאחד את שבטי הערפדים אני אוכל להשליט סדר לפחות בחמש השנים הבאות." תוך דקות בודדות חזרנו אל האחוזה "אולי תבוא לחדר שלי סקופ?" אינגווה שאלה "בשביל מה "לישון?" היא אמרה כאילו זה מובן מאליו "ממש לא." אמרתי "בדיוק כמו שביקשת ממני לעלות לגג וניסית לנשק אותי." אינגווה הידקה את אחיזתה במטריה ואמרה "אתה ממש נהנתה מזה סקופ לא כלכך נראה לי שהבעת סוג של התנגדות." "בין כך ובין כך אני ממש לא מתכוון להכנס לחדר שלך." אמרתי ורק לאחר שאמרתי את המשפט האחרון שמתי לב שאני צועק עליה ליד רוב "אני אשאר מחוץ לזה הוא מלמל ורץ אל גרם המדרגות שהוביל לחדרים. "תודה שהשפלת אותי." אמרה אינגווה בקרירות ופנתה אף היא אל גרם המדרגות "הי סקארטו." אמר רומונוב שבדיוק נכנס, כרגיל חליפה ארוכה בצבע לבן חזייה תואמת וגם מכנס, אך שונה מכל היה הכובע רחב השוליים שלו, חששתי שהוא שמע את הוויכוח שלנו "אתה שמעתה על מה דיברנו?" שאלתי "לא." ענה רומונוב "אבל אני צריך שתבוא איתי למועצה שהקיסר מכנס גם ככה יש מחסור בהעברת כוסות מיד אל יד, מכיוון שרציתי לחמוק מאינגווה לפחות עד שהיא תישן הינהנתי "רק בן שש עשרה וכבר מוכן להשתתף במועצה כללית יפה." אמר רומונוב "רק אל תפלוט הערות ביניים הם ממש שונאים את זה." הוא פסע לעבר הטרקלין ואני פסעתי בעקבותיו ושם בשולחן העבודה לאור נר בודד ישב הקיסר פובוס "רומונוב…" הוא אמר והביט בי "טוב שיש מישהו שמוכן ללמוד מהגדולים." כשהתקרבתי לשולחן יכולתי לראות שהגנרל העליון בלנקו עומד שם, היטו גם עמד שם ולידם עמדו עוד ארבעה אנשים לא מוכרים במדי צבא קיסרות האופל "סקופ תכיר." אמר הקיסר "זה גנרל שחור-אפל." הוא הצביע על אדם בעל פנים שחורות ועניים צהובות נראה שחסר לו האף. "הוא אחראי על חיל השריון שלנו ועל כל מערכי כלי המצור שלנו." הבטתי בטרול בעל עיני חתול, אף גדול בצבע כתום שפה גדולה שממנה בלטו שתי ניבים "זה גנרל ג'ון הוא אחראי על חיל הרגלים שלנו." הקיסר הצביע על אדם בעל פנים ירוקות וסרט אדום שנקשר על עיניו "זה גנרל רפאל חיל הים שלנו בידיו החזקות, ואחרון חביב גנרל יורי שרק לפני חודש מיניתי אותו." הבטתי בבחור רוסי בן עשרים בערך עם שפם וזקנקן שהזכיר את של היטו "גבורה בשדה הקרב ונאמנות הם אלו שהביאו אותו למקומו." בחנתי את הגנרלים ושאלתי "למה כולם נאספו כאן?" "כי אנו דנים באיחוד השבטים של הערפדים." אמר באזיוס שיצא מהצללים, הבטתי בקיסר ולחשתי "אבל כבודו אמר שזה בלתי אפשרי." "חשבתי שזה בלתי אפשרי," אמר הקיסר "עד שפגשתי את קינגווד." לא הבנתי על מה הוא דיבר, הקיסר כנראה שם לב ואמר "הנזיר השקט איש לא יכל לעצור אותו וראו איזה פלא קינגווד הצליח ללכוד אותו." באזיוס הביט בקיסר והקיסר הינהן לו חזרה "תכניס אותו." פקד בלנקו ובאזיוס נעלם, (וכשאני מתכוון נעלם אני מתכוון במלוא המילה) הוא חזר כעבור שניות מלווה בנזיר "ובכן אתה מוכן לספר לנו איזה מן שד חלאתי אתה?" הנזיר חייך ולחש "הבן אותי קיסר גדול ונעלה…." "חסוך ממני." אמר הקיסר "בצעירותי למדתי נצרות." אמר הנזיר אבל זה לא עזר לי כשהתחילו להרוג נוצרים, האמת זה הגיע לנו רדפנו יהודים בעצמנו אך לאחר שנהרגתי נתגלה לי אור גדול שאיני יודע מה פירושו וזה ציווה עלי להגן על כל הדתות שמאמינות באלוקים." הקיסר חייך ולחש "אני לא מאמין לך "איסלאם, יהדות ונצרות אלו המחלקות שלי." אמר הנזיר "אני אומנם חטאתי והלכתי באמונה שלא הייתה שלי מלידה אך כדי לכפר על זה קיבלתי עונש, וזה להגן על הדתות מכל רע." "ואם הדתות מתנגשות זה בזה?" שאל היטו בשקט "כמו באינקוויזיציה?" "הם ייתנו דין בפני הא-ל לא בפני תפקידי להגן על דת מפני עויינים ולא מפני דת אחרת." הקיסר חייך ולחש "בגלל שהצלתי אותך ממות מובטח על ידי ערפדים אני רוצה ממך שתי טובות…" "טובה אחת!" אמר הנזיר "טובה תחת טובה." הקיסר חייך שוב ולחש "אני אהיה חייב להאכיל אותך בנוגדן לנשיכות שנתנה לך סוזן." החיוך נמחק מפניו של הנזיר "מה?" אולי לא שמתה לב." אמר הקיסר "אבל במהלך אההה…. שהותך בביתו של לורד קינגווד נשכה אותך הערפדית, איני מאשים אותה כלל וכלל היא בכל זאת ראתה בך אשם על מותם של הערפדים ולכן הפעילה פצצת זמן." הנזיר החוויר ולחש "אם אמות לעולם לא יושלם העונש שלי!" "האם שמעתי שלוש התחייבויות?" שאל הקיסר, לא האמנתי כיצד הוא סוחט את הנזיר אך ידעתי שזה למען טובת הכלל ובעיקר טובתם של לוחמי האופל. "בסדר! בסדר!" אמר הנזיר "אני חייב לכבודו שלוש התחייבויות מילה של כבוד! רק גאל אותי מהמוות האיטי הזה!" הקיסר הנהן לבאזיוס וזה שלף בקבוק כהה והושיט אותו לנזיר, הוא שתה אותו במהירות ונאנח בהקלה "באזיוס הבא לו כיסא." אמר הקיסר ובאזיוס מיהר לעשות כן, הנזיר התיישב ורומונוב לחש "יחסית לנזיר הוא שותה הרבה יין….. אני מתלוצץ." הוא אמר כשהנזיר הביט בו בזעם. "מה כבודו רוצה ממני?" שאל הנזיר משתמש במילת הכבוד למרות שלפני רגע הקיסר סחט אותו, "דבר ראשון," אמר הקיסר "אני רוצה שתגן על לוחמי אופל בנוסף לבני הדתות האחרות." הנזיר הביט בקיסר כאילו הוא מתלוצץ "אתם מאמינים האלוקים?" שאל הנזיר "יש לו הרבה מתחזים בדמות אלים." הקיסר נשען קדימה ולחש "בוא נגיד שאנחנו לא מאמינים שהאלים אחראים להכל ורק אחד מסובב את הכל ומביט בנו." הנזיר הינהן ולחש "זה בסדר בשבילי." "אני רוצה שתספר לי על התוכניות של הכופרים המרקסיסטים ולאחר מכן שתיקח את נדר השתיקה." הנזיר שתק ולחש "אתה לא תעשה את זה!" הקיסר לא מצמץ ולחש "הדיבור שלך לא מוצא חן בעיני הרבה אנשים אני רק רוצה את הטוב בשבילך." הנזיר שתק, ואני החלטתי לחזור אל חדרי לפני שהעניינים יתחממו. ביקשתי את אישור הקיסר ויצאתי לאחר שקיבלתי אותו, עליתי לחדרי בטוח שכעת אף אחד (או אחת) יטריד (תטריד) אותי נכנסתי לחדר והתפשטתי, נכנסתי אל המיטה וקפאתי כשהרגשתי שאני מתחכך בגוף חמים מה שהעביר צמרמורת בכל גופי, "באמת חשבתה שאני אוותר עליך כל-כך בקלות." לחשה אינגווה באוזני, המחשבה היחידה שזעק גופי הייתה ברח! אך לא יכולתי לזוז.