בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 17-התאוששות

הכיתי חזק היישר אל פניו של המתנקש לא ידעתי לאן אני מכה, מה יש להפסיד חשבתי לעצמי כשהכיתי בחוזקה "סקופ!" צעק רוב לעברי "הוא מאחוריך!" מכה חזקה שיטחה אותי על גבי והרגשתי איך מישהו מתיישב על בטני, החרב נפלה מידי ואני גיששתי אחרי משהו להכות בפניו של המתנקש ידי אחזה במשהו חד וקר, ללא לחשוב לרגע הכיתי בחפץ צעקת מחאה נשמעה והרגשתי איך הוא יורד מהבטן שלי, למשך דקה ישבתי ממשש את הצלעות השבורות שלי. ״סקופ?״ שאל מישהו ואני זהיתי את קולו של רוב. ״אני בסדר.״ מילמלתי ״אני מקווה.״ הוספתי כשחשתי כאב חזק יותר בפני ״נראה לי שהוא הלך.״ אמר רוב, הוא נראה זוועה. פניו היו מלאות דם והמעיל צמר היקר שאהב ללבוש היה קרוע באזור הכתף. ״ מה יש לך ביד?״ שאל רוב ואני פניתי להביט בידי, ״אלוקים אדירים!״ מלמלתי זה היה מזרק גדול, לא סתם מזרק אלא המזרק שבו השתמש נומרוס כדי להזריק לילדת-הזאב את דם הערפדים. ״הוא יחיה או ימות?״ שאלתי מיד, ״אני באמת לא יודע.״ אמר רוב אבל הקיסר חייב לדעת מזה.״ ״לא!״ אמרתי ״גש אל אינגווה מיד ותראה מה איתה.״ רוב הביט בי כלא מאמין, ״סקופ יש לך כוכב ברזל בכתף, אתה חבול בכל הגוף אני חייב להביא לפה מישהו שמבין ברפואה.״. ״קודם תבדוק מה איתה!״ חשתי שאני מאבד סבלנות פצצה נזרקה לעברה, קיוותי שלא קרה לה כלום. רוב רץ לעבר החלון המנופץ וצעק חזרה ״היא תהיה בסדר סקופ!״ נאנחתי בהקלה הפצע בכתף שלי צרב אך אני התאפקתי לא לגנוח. רוב יצא מהחדר כדי לקרוא לקיסר ולמאסטר נומרוס… לא זכרתי הרבה מאותו לילה אותו בוקר התעוררתי בחדר שלי, מעלי עמדו רוב וג׳ף ״רוב? גף?״ שאלתי בגימגום, ״לפחות המוח שלו לא נפגע.״ העיר ג׳ף ״ככל הנראה.״ ענה רוב בחומרה ״עוד מעט נומרוס יבוא לבדוק אותו.״ נאנחתי בתסכול הם דיברו כאילו הייתי כבר מת. ״עד כמה קשה נפצעתי?״ שאלתי, ״תלוי את מי שואלים.״ ענה ג׳ף במקום רוב ״ אני חושב שאתה עדיין מתפקד ורק שריטות קלות קילקלו את כושר השיפוט שלך.״ ״ואם שואלים את רוב ?״ שאלתי בזעם. ״הוא חושב שיצאת מדעתך.״ הבטתי ברוב בכעס ושאלתי ״האם דאגה לחלש הינה שגעון בשבילך?״ רוב הביט בי בכעס ולחש ״אין לך מושג כמה הקיסר כועס.״ משכתי בכתפי ״לא מעניין אותי.״ בתוך תוכי קיוותי שהקיסר נרגע מעט. ״מה עם אינגווה?״ שאלתי בחשש, ״היא בסדר, למזלך״ אמר ג׳ף ״בחתיכה אחת כמובן.״ הוסיף רוב ״היא השתגעה מרוב דאגה, היא ביקרה אותך יותר ממני ומג׳ף.״ נשכבתי לאחור וחשתי את הכרית הרכה, ״הילדה חיה וזה מה שחשוב.״ מלמלתי בכעס ״אתה נשמע יותר מידי בטוח כשאתה אומר את זה?״ אמר קול מוכר ורוב מלמל ״הנה באות הצרות.״ ג׳ף נשך את שפתו וניפנף בידו כדי לסמן לי מה מחכה בהמשך, אל תוך החדר פסעה אינגווה עיניה רשפו ושערה הזהוב היה סתור ״זו הפעם האחרונה שאני מקשיבה לקיסר!״ ״אני יכול להבהיר משהו?״ שאל ג׳ף ״לא!״ צעקנו אני ואינגווה כאחד, בשניות סבלנותי פקעה ״אני חייב להבהיר לך משהו!״ אמרתי ״בשונה ממך או מנוכחים אחרים בחדר אני נאמן לקיסר פובוס ומה שהקיסר אומר קדוש בשבילי וזה מקצועי כלוחם אופל להקשיב לקיסר ואם זה לא מוצא חן בענייך את יכולה להמשיך לנסות להכחיש שהקיסר הוא אביך!״ אינגווה הביטה בי בכעס ויצאה בשניות מהחדר, דממה השתררה ואני פניתי להביט ברוב ״דייב!״ הוא אמר ״מה?״ שאלתי בקוצר רוח צפיתי שיגיד שלא נהגתי כשורה, אולי שהייתי תקיף מידי, ״זה היה הניאום הכי מהמם ששמעתי בכל חיי!״ הוא אמר, הוא וג׳ף פרצו במחיאות כפיים. ״על מה כל החגיגות האלה?״ שאל רומונוב שבדיוק נכנס לחדר, ״לא שמעת שסוכל נסיון לחסל את ילדת הזאב?״ שאל רוב ״זה משלם על המרפסת שלי?״ שאל רומונב ״לא בדיוק.״ ענה ג׳ף ״אז אין לי סיבה לחייך או להרים כוסית.״ הוא הפטיר לעברנו ״ודרך אגב.״ הוא פנה אלי ואמר ״הקיסר רוצה לראות אותך, הוא אמר שברגע שנומרוס ישחרר אותך תיגש אל חדר העבודה.״ האמת היא שאני כלל לא התרגשתי, על אף המחשבה שאולי אני לא סתם שרדתי את התקיפה. העובדה שאני דחפתי מזרק עם דם ערפדים אל צווארו של המתנקש לא הרגיעה אותי, ״אני עדיין חושב שסיכנת את עצמך.״ אמר רוב, ובמילים אלה הוא וג׳ף יצאו מהחדר הדממה אירחה לי לחברה למשך דקה, רחש קל נשמע ולחדר נכנסה אינגווה היא לא נראתה נסערת או עצובה, שערה היה מסורק שוב ״אני יודע שאת כועסת עלי..״ מלמלתי, ״גם וגם.״ היא ענתה ״מה?״ שאלתי בהפתעה ״אני גם כועסת וגם מרוצה.״ היא אמרה ופנתה להתיישב על המיטה, ״את יודעת שאני לא לבוש כראוי מול נסיכה?״ שאלתי ״לא כל כך אכפת לי.״ היא אמרה במשיכת כתף, ״רציתי להביע בפניך את הערכתי סקופ.״ היא פנתה אלי בשם החיבה שלי ״יש מעטים שצעקו עלי כך.״ היא הוסיפה, ״את לא צריכה לפרט לי על החינוך שלך.״ מלמלתי ״הקיסר מעולם לא הרים עלי את קולו למעשה לא על אף אחת מאחיותי.״ ״הרבה ילדים היו רוצים את זה.״ ציינתי ״אפילו נסיכות צריכות געירה פה ושם.״ אמרה אינגווה, ״ואתה מהיחידים שהעז לגעור בי כך.״ היא באמת נראתה מרוצה מעצם העובדה שסוף סוף מישהו מתייחס אליה לא כנסיכה. ״אז אני מהיום אבא שלך?״ שאלתי בחיוך אינגווה הסמיקה מעט ואני חשתי משועשע מזה, ״אני חייב לך פיצוי על זה שצעקתי עלייך.״ אמרתי ״האמת היא.״ אמרה אינגווה ״אני חייבת לך פיצוי.״ ״בסדר.״ אמרתי ״הערב בגג.״ היא אמרה ״תביא איתך את רוב וג׳ף.״ ״אין בעיה.״ אמרתי, האמת שאני קצת התאכזבתי, לא כלכך רציתי בנוכחות רוב וג׳ף עם אינגווה משום שהם תמיד הציקו לי בקשר אליה. ״דייב.״ אמר רומונוב שנכנס לחדר, אינגווה ממש נעלמה, ״הקיסר קורא לך עכשיו.״