בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 16-ליל השמירה

"זה יכאב?" שאלה הילדה את נומרוס, נומרוס חייך ולחש "יעבור עלייך לילה לא קל, לוקח זמן לדם להיספג בגוף." הוא לקח את ידה והחדיר את המזרק הילדה הביטה כיצד נומרוס מזריק את הדם אל תוך העורק הראשי שלה, "יהיה גם לי לילה ארוך." אמרה אינגווה, וכולם הביטו בה, "אני נשארת איתה הלילה."
"אינגווה." אמר הקיסר באיפוק "אני לא יודע איך הגוף שלה יגיב ואני רוצה שלוחם אופל מיומן יישאר לידה." בלנקו הנהן ואמר "הצענו את רוב ארג'אטו ואת סקורפיוס." הבטתי בבלנקו בכעס "למה אני מאסטר?"
"אתה ורוב הם זוג הלוחמים הכי טובים שיש לי פה." אמר הקיסר "למה אני לא?" שאל באזיוס "אתה באזיוס צייד ראשים ומאסטר, אני רוצה שהמתלמדים שלנו ילמדו קצת אחריות."
"זה חתיכת אחריות." ציינתי, "בדיוק מה שאתה צריך." ענה לי היטו במקום הקיסר. "אני לא מתלמדת?" שאלה אינגווה בכעס "אני הצלתי אותה!"
"כן כולנו מעריכים את אומץ ליבך." אמר הקיסר "אבל זה אימון לוחמים לא נסיכות."
"אני הצלתי אותה! אני רוצה לשמור עליה!" אינגווה צעקה בזעם לא ידעתי אם היא צועקת עלי או על הקיסר. "אני מבין." ענה הקיסר "אבל אני צריך את הלוחמים מאומנים לא אותך, למזלי אמא שלך לימדה אותך את כל מה שצריך על לחימה בחרב."
"אבל לא בערפדים או אנשי זאב." אמרה לו אינגווה "את הולכת לישון הלילה הזה." ענה לה הקיסר בכעס "ועל זה אני מתעקש." אינגווה עמדה להשיב לו אך הילדת זאב צווחה בפתאומיות וראשה צנח על הכריות כולנו הבטנו בה בחשש ונומרוס לחש "התהליך התחיל."
"מצויין תכינו את רוב ארג'אטו לשמירה הערב." ענה הקיסר ויצא מהחדר. רומנוב הביט בילדה והניח יד על מצחה, "החום שלה לא כל כך גבוה." הוא מלמל "דברים כאלה לא מביאים קור או חום." ענה נומרוס ומישש את מצחה, "זה יותר פנימי."
"אין תגובות חיצוניות?" שאלתי בחשש "במקרה הטוב זה יהיה עיוותים." ענה נומרוס, "ובמקרה הרע?" שאלתי "היא תיהפך ליצור צמא דם וחסר רחמים." ענה רומונוב בקרירות "הוא צודק?" שאל רוב שבדיוק נכנס לחדר "הקיסר הזעיק אותי לחדר הזה." הוא הסביר את עצמו "אחרת לא הייתי נכנס אל החדר של דימיטרי רומונוב."
"מצחיק מאוד רוב." אמר לו רומונוב "הוא צודק בקשר לזה." הפטרתי לעבר נומרוס, "טוב אני יוצא." אמר נומרוס "אני חושב שסיימתי פה."
"אתה לא אמור לבדוק לחץ דם או משהו?" שאלתי "לא נראה לי שסיימתי," הוא ענה "שמירה טובה." הוא איחל לי ולרוב, הבטתי ברוב ללא מילים, "אז אני ואתה?" שאל רוב, "כמו בזמנים הטובים." השבתי לו. "הפעם זה מסוכן." הוא אמר לי "הקיסר כבר שלח את היטו כדי שיסביר לי את המצב, איך אתה הסכמתה לזה?"
"זה סיפור ארוך." אמרתי "הקיסר גם היה בעד, לא היה סיכוי להתנגד." רוב הנהן ולחש "אני הבעתי זעזוע כה עמוק עד כדי כך שהקיסר פקפק בכושר השיפוט שלי."
"מה הוא אמר." שאלתי בסקרנות, מעטים האנשים שהכרתי שהעזו לחלוק על הקיסר, "הוא אמר שהוא באמת מבין אותי אבל כושר השיפוט שלי ראוי להצצה של המאסטרים."
"אאוץ'." אמרתי "אתה שומע משהו?" שאל רוב "את הצעקות של הקיסר מהדהדות פה." עניתי "הוא כנראה צועק על מישהו שבאמת עצבן אותו." לפתע נשמע פיצוץ כבד ושנינו הועפנו לאחור מעוצמת ההדף, "מה קרה?" שאלתי "לא יודע אבל זה פיצוץ אדיר." ענה רקס בזעף "אי!" נאנקתי כשידי נגעה בטעות בחתיכת זכוכית "סקופ?" שאלה מישהי ואני הבחנתי בשני דברים, הראשון היה לוחם לבוש שחורים שעמד איפה שהיה פעם החלון הפונה לנהר התמזה, הדבר השני שהבחנתי בו זה אינגווה שעמדה בפתח הדלת, "אינגווה! תיזהרי!" שאגתי והלוחם השליך לעברה עוד פצצה דולקת, אינגווה לא איבדה את עשתונותיה והרימה את המטריה שלה, כשהפצצה הייתה ממש קרובה אינגווה חבטה בה וזו חזרה אל הלוחם שהשליך אותה לעברה, הפיצוץ השני היה מחריש אוזניים והלוחם עף לאחור. הבטתי בילדת-הזאב, לא נראה שהרעשים העירו אותה, הבטתי אל רוב ואמרתי "ייתכן שהוא עדיין פה שים עין על…" כאב חד קטע את דברי ואני מיששתי את המקום בו חשתי את הכאב והזדעזעתי כוכב ברזל היה נעוץ בכתף שלי דם החל לזלוג מהפצע, היייתי המום מזה שלא חשתי כיצד הוא ננעץ בי, לפני שהספקתי להוסיף משהו. הרגשתי בעיטה מכוונת אל בטני מיד פניתי לחסום אותה בידי והצלחתי, רוב עזר לי לקום ואינגווה שלפה את החרב שלה, "רוב? איך זה נראה?" שאלתי כשרוב בחן את הכתף שלי, "צבעוני." השיב רוב "מספיק עם בדיחות!" צעקתי עליו "סקופ זה אותו לוחם." אמרה אינגווה ואני הבטתי לעבר הלוחם שעמד בחלון הוא נראה בדיוק כמו הלוחם שאיתו נלחמתי על גג המרכבה. "הוא טוב." ציין רוב "אני יודע." אמרתי "זהירות!" צעקה אינגווה "ובעיטה מכוונת לבאנו של רוב העיפה אותו לאחור," הנפתי את המקל הליכה שלי ושמעתי קול נפץ מלווה בזעקת כאב. לא ידעתי אם פגעתי בלוחם או באחד מחבריי, ראיתי איך הלוחם מתקרב לעברי מניף חרב, אני הרמתי את מקל ההליכה שלי בהתגוננות החרב שלו פגעה בלהב המוסתר עטיפת העץ שחיפתה על הלהב נשברה במכה שהנחתתי. "אתם חושבים שאתם תבואו סתם כך ותתערבו בסיכסוך שחל כבר אלפי שנים!"
"לא." אמרתי "אבל אני מנסה להגן על חלשים יותר."
"אין חלשים וחזקים." אמר הלוחם "יש צודקים."
"זה מצחיק." אמרתי "כי יש משפט דומה של לוחמי האופל."
"אני מתחנן לשמוע את זה לפני שאתה מת." צחק הלוחם "הצודקים לפובוס." אמרתי בכעס וזינקתי לעברו מניף את חרבי.