בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 13-האיש בשחור תוקף שוב

אם הרציף בו שדי קדחת הים היה מלוכלך דמיינו איך נראה הרציף בו מתו אנשי הזאב, ראשית כל אלו לא היו אלה שאתם מדמיינים ענקיים או מחוספסים ומכוערים, היו אלו גורים שניים במספר, הבטתי בילדים אחת הייתה בת 5 והשני בן 7 הילדה נראתה כישנה והילד נראה מפוחד איך אתם יודעים שאלו הם אנשי זאב, ובכן למדתי במסגרת לימודי כוחות האופל שכשאנשי זאב מתים השיער שלהם נהפך ללבן כשלג, שני הילדים שנדקרו בדיוק בלבבם היו בהירי שיער "אני מדמיין או ששערה של הילדה הוא אפור ולא לבן כשלג." שאלתי את רוב, רוב לא הקשיב לי הוא בחן את הילד ולחש "אלו לא דקירות סקופ."
"אם כן אז למה הם קיבלו בלב." שאלה אינגווה, "קיבלו בלב?" שאלתי בפלא "נדקרו, נורו, אני לא יודעת."
"הם נורו אינגווה." אמר רוב בשקט בידי רובה ציידים אמריקאי מטווח קרוב, והראייה כשאני מכניס את היד כביכול לדקירה." הוא הכניס למרבה הזעזוע את האצבע שלו אל החור בליבו של הילד-זאב "אין חור ישר, ואצל הבת אני יכול לנחש אתו דבר." הוא הושיט את ידו אל הילדה אך ידו לא שקעה בפצע. "מה לעזלזל?" שאל ג'ף, "היא לא נורתה בלב." אמר רוב מיד ומישש את ליבה. "היא נושמת."
"איך שאני רואה את זה הילדה גוססת." אמר ג'ף, "דייב אתה ואינגווה תיקחו את הילדה לאחוזת רומונוב מהר לפני שנאבד אותה." מיד אני הרמתי את הילדה המדממת למוות וקמתי אינגווה ואני רצנו ליציאה מהרציף לעבר המרכבה שם חיכה חנו באזיוס, הקיסר התעקש שניקח אותו, הוא פחד שיציבו לנו מארב כמו במקרה של השדים, "לאחוזת רומונוב ומהר!" באזיוס לא שאל שאלות ואינגווה נכנסה למרכבה מפנה מקום על מנת לטפל בילדת-זאב, אני נכנסתי בזהירות והנחתי אותה על המושב שמולינו המרכבה פתחה בדהרה ואני הבטתי באינגווה ששלפה מזרק מתוך תיבה שנחה מתחת הריפודים של מושבי המרכבה, "מה זה?" שאלתי אוטומטית, אינגווה הוציאה בקבוק קטן עם מכסה שעווה "יותר עדיף לשאול מה זה." היא הראתה לי את הבקבוק "זה נקרא אשלגן." היא הסבירה, "זה מאיץ את שמירת הסידן בגוף."
"לא הבנתי איך זה עוזר לנו בלשמור את הילדה הזו בחיים." הבהרתי, קיוויתי שהילדה המסכנה תישאר בחיים, "סידן הוא המרכיב העיקרי בגוף של האדם זאב." אינגווה המשיכה להסביר "אני חייבת זרימה ממושכת יותר של הסידן אחרת אנחנו נאבד אותה." המרכבה היטלטלה "לעזלזל." מלמלתי "באזיוס מה קורה שם?" צעקתי "תבדוק בעצמך סקארטו." ענה באזיוס הבטתי דרך החלון פרש בודד רכב מאחורינו, "מה כל כך מטריד בפרש בודד?!" שאלתי את באזיוס "הוא חמוש, הוא מהיר, והוא מוביל אותנו אל הסמטאות הצרות!" ענה באזיוס בנועם מעל שקושקי הכרכרה. הבטתי באינגווה ושאלתי "כמה זמן היא יכולה להחזיק מעמד?"
"פחות מארבע דקות וזה בנס." היא ענתה "מישהו רוצה את הילדה הזו אינגווה אני לא יודע מי זה אבל הוא נראה די נחוש שהוא רודף אחרי שלושה איש." אמרתי "הילדה חייבת להגיע לבית של רומונוב ויהי מה." נשמעה חבטה רמה על גג המרכבה ואני לחשתי "הוא על הגג! אל תתני לו לגעת בילדה הזו!" מיד השתלשלתי דרך החלון אוחז במעקה גג המרכבה על מנת לטפס לגג, שם חיכה לי ידיד ותיק, היה זה הזר מהאופרה, חייכתי אליו ולחשתי "אז אתה פה כדי לחסל אותי שוב."
"אם הייתי רוצה לחסל אותך הייתה כבר מת." ענה הלוחם לבוש השחורים "וחוץ מזה אתה לא שווה את הטרחה הזו אני פה בשביל הילדה." ידעתי! חשבתי לעצמי שלפתי את החרב מתוך מקל ההליכה שלי "לצערי הרב אני לא אוכל לתת לך לקחת אותה." אמרתי בצער מזויף "אם אתה רוצה אותה תצטרך לעבור דרכי."
"יהיה לי את העונג חלאת אופל שכמותך." הוא ענה ותקף, הצלחתי להתחמק ממכה שלו איך שהוא הצלחתי להכות לעברו בעודי נאחז במעקה הגג, הוא בעט באצבעותיי היד פעמה בכאב אך לא הרפיתי, הוא ניסה להכות בי שוב באגרופו אני ניסיתי לחמוק מהמכה אך הוא פגע בי היישר בפרצוף, התנדנדתי לרגע, הייתי מסוחרר לגמרי מהמכה שהייתה חזקה וסופר כואבת טעם של דם עלה בפי ידעתי שהשפה שלי נפתחה, עוד בעיטה ברגל שמאל שלי וחשתי איך אני נופל על גג המרכבה המשקשקת, כל גופי כאב מהמכות, "חשבתי שלוחמי אופל נלחמים יותר טוב." אמר הלבוש בשחורים "אולי אתם לא טובים כמו שבאמת חושבים." חלפנו בסימטה מוארת בפנסי רחוב נרות זעירים האירו את הרחוב דרך הזכוכית הדקה הבטתי בפנסים ולפתע היד שלי הורמה מאיליה "מה אתה עושה?" שאל הלבוש בשחורים בלגלוג "מנסה לקטוף אש לפני שאתה מת?" אני לא הקשבתי לו הרגשתי שידי נקמצת הלהבה הקטנה של הנר נהפכה ללהבת איימים בגודל של כדור תותח, היא פרצה מתוך הפנס שהתפוצץ מעוצמת שינוי החום וריחפה לידי, הבטתי בידי אפופת האש כלא מאמין, באמת לא האמנתי האיש בשחור נראה מבוהל לאור האש שבידי יכולתי לראות שהוא אסייתי שחור שיער ועיניים, "איך למדת את זה?" הוא שאל בזעם, "זה באמת לא משנה." השבתי לו במהירות "אני בסך הכל חלאת אופל." ידי אוטומטית הושטה לעברו והלהבות זינקו מידי ואפפו אותו, הוא צרח מכאב ונפל מהכרכרה הרגשתי איך שהכרכרה מיטלטלת כשעברה על גופו הבוער, הבטתי בפחד מעורב בתדהמה בגופו הבוער המתרחק, "אני לא יודע מה עשיתה לו שם אבל כל הכבוד ילד!" צעק לי באזיוס "נכנסתי למרכבה באותה דרך שיצאתי ממנה, בפנים אינגווה ניגבה את הזיעה ממצחה של הילדה, "ילדה מסכנה." היא לחשה "מה קרה לך?!" היא כמעט צרחה כשהביטה בי. "אני נראה עד כדי כך רע?" שאלתי "אתה באמת צריך מראה." היא לחשה "כל הפרצוף שלך נפוח ומלא בדם."
"שום דבר שנומרוס לא יכול לרפאות?" שאלתי "לא נראה לי."
"מצוין." עניתי "מה שלום הילדה?" הוספתי, לא הייתי זקוק לתשובה שלה כדי לדעת, הילדת-זאב הזיעה כתם הדם שעל בגדה התרחב "הדימום התחיל עוד פעם." אמרה אינגווה והיא מתחממת."
"הגענו!" צעק באזיוס, מיד הרמתי את הילדת-זאב בעוד אינגווה פתחה את הדלת, תוך שניות הגענו אל פתח ביתו המפואר של רומונוב, משרתו שפתח לנו את הדלת נבהל למראה הילדה, "האדון רומונוב מחכה לכם בטרקלין." הוא מלמל ופתח את הדלת לרווחה רצנו ביחד אל תוך הטרקלין, מאסטר בלנקו ומאסטרנומרוס חיכו לנו שם, רומונוב קם ממקומו ואמר בקרירות "שים אותה על השולחן." מאסטר נומרוס הביט בי משכיב את הילדה על השולחן, וניגש אליה כדי לבחון אותה מקרוב, "הספקתם להגיע בזמן." הוא אמר "אספקת האשלגן שאינגווה הזריקה לה עדיין לא אזלה."
"היא תחייה מאסטר?" שאלנו אני ואינגווה מיידית "הייתי שואל את זה עליך סקורפיוס," אמר נומרוס בשקט "מה קרה לפרצוף שלך?"
"מתנקש ניסה לקחת את הילדה." אמר באזיוס שבדיוק נכנס "או לפחות להרוג אותה." הוא הויף כשכולם הביטו בו, "ואיך בדיוק הוא עשה את זה?" שאל בלנקו "הגג של המרכבה." עניתי "זה היה ברור." הוסיף רומונוב, "הילדה לא נראית טוב." מלמל נומרוס לעצמו, "עד כמה לא טוב," שאל רומונוב "אני אצטרך לברר את זה, דמיטרי לך תביא את תיק הרפואה שלי." ציווה נומרוס רומונוב הינהן ויצא מהחדר "סקורפיוס, אינגווה לכו תתרחצו אתם מלאים בדם." אמר בלנקו הבטתי האינגווה כל השמלה שלה הייתה מלאה בדם קרוש, "מראה לא מלבב." אמרתי לה, "תביט בעצמך." היא אמרה בזעם, הסכלתי באחת מאלפי המראות שקישטו את הטרקלין של רומונוב וצחקתי חצי מפני היו נפוחות והשפה הפתוחה שלי הייתה נראית כמו עגבנייה מעוכה. " כדאי שתניח על זה אומצת בשר טריה." אמר נומרוס "אני חייב לשמור כוחות בשביל הקטנה שפה." הוא הניד בראשו לעבר הילדה עצומת העיניים.