בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 11 האלפים

"אמרתי עוד פעם ואומר שוב." רוב לחש בזעם "זה לא מוצא חן בעיני."
"פעם חמישית." אמרתי, רוב ואני עמדנו על המזח המאולתר שבנה רומונוב עבור בואם של האלפים. "אני אגיד את זה שוב." אמר רוב, "תשתדל בהפרש של חצי שעה." אמרתי לו "אני לא רגוע בדיוק כמוך יש לנו שלושה ערפדים שהם אויבינו הטבעיים, אבל זוג אלפים ערפדים?"
"מה שעושה את העניינים יותר מדאיגים." מלמל רוב "מתי הם כבר יגיעו?" הוא הוסיף בעצבנות. "מוטב שכמה שיותר מהר." אמר קול מאחורינו, אני ורוב הסתובבנו וראינו את אינגווה ואת ג'ף צועדים לעברינו.
"מה את עושה פה?" שאל רוב, הוא באמת לא הרגיש בנוח בנוכחות אינגווה. "מחכה לאלפים." היא ענתה בנעימות "הקינגוונד הזה מנסה להתחיל איתי כבר שעה הקיסר רמז לי לצאת." שוב היא אמרה הקיסר במקום אבא מעניין למה. "ולמה הם לא מגיעים?!" אמר רוב בכעס הוא הגביה את הפנס שבידו והביט סביב. "הם יגיעו." הרגיעה אינגווה "אלפים מגיעים בדיוק בזמן."
"יש לי חששות כבדים שהאלפים הערפדים לא ישמחו לראות את האלפים." אמר ג'ף. "אניחושש שזה יהיה הדדי." אמרתי "אינגווה סידרה את שערה לאחור מפני הרוח החזקה הערב היה סגרירי מסוג הערבים שבאים לפני החורף האיום של לונדון. "תראה." הצבעתי לעבר אורות שנגלו מבין ערפילי הערב של לונדון. "חדשות טובות." אמרתי לרוב "הם סוף סוף פה."
"ועוד אומרים שאלפיות לא מביאות מזל." אמרה אמי, "זה מיתוס." אמר ג'ף בכעס, "ששש.." השקיט אותם רוב. "זה ספינת משוט." הוא אמר "נראה שמי שמשיט אותה זה באזיוס. כוונתו הייתה לצייד הראשים של הקיסר פובוס. "מי זה באזיוס." שאלה אינגווה
"באזיוס הוא יצור כלאיים שנולד מאש וברזל." הסברתי לה, "זה לא מסביר הרבה." השיבה אמי בשקט "באזיוס לא נולד הוא נוצר על ידי הפייסטוס אל הנפחות והאש." לחש רוב "אבל אחד האלים הרס אותו והשליך אותו למרגלות הר אולימפוס, הקיסר פובוס מצא אותו גוסס והעניק לו לב אדם, הוא כיסה את הגוף שלו בפרווה כדי שלא יראו את גוף הברזל שלו." כולם הביטו בו בשקט "זה לפחות מה שסיפר לנו מאסטר נומרוס." הוא הוסיף, "זה מוזר." אמרה אינגווה. הסירה נעצרה ליד המזח בתוכה ישבו שלושה דמויות עטופות בברדסים דמות רביעית עמדה בקצה הסירה עם משוט ענק בידה השלושה ירדו מהסירה הם הורידו את הברדסים שלהם ואני הבטתי בשלושה אלפים שחורי שיער אחד היה עם עניים ירוקות השני עם עניים בגוון של קרח והאחרון עם צבע שחור כלילה. "שלום לכם." אמר רוב "ברוכים הבאים אל לונדון."
"שלום גם לכם לוחמי אופל." אמר האלף עם עיני הקרח, "אני המנהיג של השחר הלבן." הוא שלף את ידו מבין קפלי הגלימה ולחץ את ידי כולנו. "אלה הם עוזרי תינגאל." הוא הצביע לבעל הניים הירוקות "זו הייתה אלפית." אמרה אינגווה. "וזה גאלאד." הוא הצביע על בעל העניים השחורות "נעים להכיר אותכם." אמר רוב, "שלום לכם." אמר ג'ף "אנחנו מכבדים אנשים שמפיצים את תורתו של הקיסר פובוס." רוב הושיט את ידו אל הבית של רומונוב, "זהו המעוז שלנו, הוד מלכותו הקיסר מחכה לכם בפנים."
"בעקבותיך." אמר דנוויל, אינגווה וג'ף התנדבו להוביל אותם לבית. רוב הביט במשיט הסירה ולחש "עבר הרבה זמן מאז שראיתי אותך." המשיט משך את ברדסו לאחור אני ראיתי יצור מחריד פרוותו הייתה אפורה משקפיים צהובות היו חבושות על עיניו אפו היה גם פרוותי ובצבע צהוב זוג כפתורי מתכת ענקיים כיסה את המקום בו אמורים להיות אוזניו את ידיו עטפו זוג כפפות סגולות. "אכן ארג'אטו." הוא אמר בלחש "מי הזעיק אותך."
"אתה יודע מי רוב הקיסר." ענה באזיוס לשאלתו של רוב. "כן אבל מה מטריד אותו הגנתו או הגנתה של ביתו?"
"צר לי לאכזב אותך אך הפעם את הקיסר מטריד משהו אחר." אמר באזיוס בחיוך יבש. "ומה זה?" שאל רוב "הוא." באזיוס הצביע עלי "לא שמעתם ממני כלום." הוא לחש