בין אומה שנפלה ובין לאומה שקמה פרק-6 הליגה

"אני הולכת להתקלח." אמרה אינגווה בכעס גלוי ועלתה במעלה המדרגות שהובילו אל חדרי השינה, "רק רגע." אמרתי למאסטר נומרוס "מתי התכוונו לספר לנו שלקיסר יש בנות."
"לא סיפרתם להם." שאל הקיסר בשקט והביט באש. "לא התכוונו מעולם." ענה בלנקו במקום "אין לקיסר רק בנות." אמר נומרוס "נוסף על אחת עשרה יש גם בן אחד."
"טוב לדעת." ציין רוב בחיוך קריר "אוכל להוסיף זאת לרשימת הדברים שמעולם לא ידעתי."
"היא לא יכולה להתאפק." אמר בלנקו לקיסר "היא תמיד היתה פזיזה מהאחרות."
"אתה צודק." אמר הקיסר "היא קיבלה את הצד האגרסיבי שלי."
"אבל למה הסתירו את זה ממנו?" שאל רוב "כי לוחמי אופל יודעים על זה רק ברמת המקצועיות הנכונה." אמר דמיטרי רומונוב שבדיוק נכנס לטרקלין עם מעטפה בידו, הוא נתן את המעפה בידו של הקיסר והתיישב על כיסא עור התנין אל מול האח, "ומה זה?" שאל הקיסר, "נציגי ליגת הצללים הסכימו להפגש איתנו," השיב רומונב ושלף סיגר, "הם סיכמו על מקום פגישה וכתבו אותו, הם לא הסכימו להגיד לי איפה ודרשו שרק כבודו יפתח את זה." הקיסר פתח את המעטפה וקילל "קרה משהו?" שאל נומרוס "כן." ענה הקיסר "ומה המקום?" שאל רומונוב והדליק את הסיגר, "יותר ממשהו," אמר הקיסר פובוס "הם רוצים להיפגש בבית האופרה המלכותית, הקובנט גארדן מחר."
"שבת בצהריים." אמר רומונוב "כמה מתאים לליגת הצללים, מקום ציבורי והומה אדם."
"והגרוע מכל," אמר בלנקו "הרבה אנשי משטרה." היססתי אם לומר להם את מה שחשבתי, רוב היסס לרג ואמר בשקט "אני חושב שזו מלכודת." כולם הביטו בו בהפתעה ולא מצמצו כשג'ף התעורר מעלפונו צועק בבהלה "איפה הטרול השטני הזה?"
"אם אתה אומר כך," אמר נומרוס, "זה נשמע מגוחך." אמר רומונוב "מי יציב מארב ללוחמי אופל באמצע לונדון."
"בדיוק כך." ענה רוב "הם רוצים לעשות מארב במקום ציבורי כך שאם הוא ייכשל יאשימו את לוחמי האופל." "יש צדק בדבריו." אמר הקיסר "נצטרך להכין מערך מילוט מהמקום, יום ראשון האלפים מגיעים וזה לא יועיל לכלום אם נקבל את פניהם כשהמשטרה מחפשת אותנו."
"יש לי תוכנית." אמרתי מיד, כולם הפסיקו לדבר והביטו בי, "זה מוזר." מלמלתי, "הי מוח." אמר רומונוב שפלט עננת עשן סיגר, "התוכנית? מה התוכנית?"
"כדאי שתשימו לב טוב טוב, אני לא רוצה שנסיים במגדל לונדון אמרתי."

אחרי שעה של הסברים עליתי אל חדרי המגורים, המצב שלי לא היה טוב בדיוק כמו המראה שלי, הסרחתי מריח עשן, הפצע חזר להכאיב לי והבגדים שלי נראו כמו הרציף ששרפנו מלוכלכים ומפויחים. רוב וג'ף עלו בעקבותי, רוטנים על הפצעים שלהם ועל כאבים עזים. הייתי חייב אמבטיה דחוף וקיוויתי שהמשרתים בני התמותה של רומונוב הרתיחו מים, צפיתי ברוב וג'ף נכנסים לחדרים שלהם וצעדתי בכבדות לחדר שלי שהיה בקצה המסדרון, "הוא למטה?" שמעתי קול לוחש לי, הסתובבתי לאחור, בפתח החדר שמולי ראיתי את אינגווה לבושה בכותונת שינה ורודה, "סליחה?" שאלתי בבילבול "אבא שלי?" היא נראתה פגועה העיניים שלה היו אדומות מה שהעיד שלפני דקות אחדות היא בכתה, "לא נראה לי שהוא עזב לפגישה עם חברי המפלגה."
"תודה." היא מלמלה "כנראה הוא לא יצטרף לארוחת ערב."
"לא נראה שזה כואב לך." אמרתי בשקט, "אתה לא מתאר לעצמך." היא השיבה בזעף. "מה קורה ביניכם?" שאלתי בסקרנות, "את לא אמורה להיות פה נכון?" היא לא רצתה לדבר על זה ידעתי לפי ידה שלפתה את ידית את הדלת, "אני לא אמורה להיות פה בגלל המצב הקשה בלונדון, אבא חושב שחברי המפלגה ינסו לחטוף אותי, הוא מאמין שמישהו עומד מאחורי הקנוניה הזו."
"אני רק ילד לעומתך." אמרתי "אבל אלף מהדברים שאני יודע הקיסר לימד אותי."
"אני גם ילדה." היא מילמלה "אבל בוגרת מספיק על פי מנהגי האלפים."
"בת כמה את?" שאלתי "חמש עשרה." היא ענתה, "ואתה?"
"חמש עשרה." עניתי בשקט "אני כבר קרוב לשש עשרה." הוספתי מיד היא נראתה מבולבלת "איך אתם נראים בוגרים כל כך?" היא שאלה "מחזור החיים שלנו מאיץ טיפה לכן יש לרוב כבר זיפים הוא בן שש עשרה וג'ף הוא מבוגר כבר בן שמונה עשרה."
"טוב לדעת את זה." היא אמרה "קר פה רוצה להיכנס למקום חם יותר."
"למה את מתכוונת?" שאלתי "אני חשבתי על אמבטיה." הסברתי, "אהה… אתה באמת נראה זוועה."
"תודה." מלמלתי ומבלי לומר שלום נכנסתי לחדר, התביישתי לספר אבל פחדתי.