בין אומה שנפלה ובין לאומה שקמה פרק-4 הרצח

"ובכן זה חתיכת בלגן." ציין רוב, "ללא שמץ של ספק." הוסיף ג'ף, היינו ברציפים של נמל לונדון, שם בחננו אני, רוב, ג'ף והאלפית הצעירה שאת שמה לא ידענו, אחרי ההלם הרשמי עטינו כולנו הבעות זעופות, ידענו שאלפים ולוחמי אופל לא נועדו להסתדר, אני בחנתי את הגופות במבטי, "אלה שדי קדחת הים." אמרתי, עכשיו אני יודע שאתם מדמיינים שדים כיצורים אנושיים כמעט רק עם ציפורניים חדות ראשי חיות וכדומה, אבל שדי קדחת הים הם לגמרי מעבר לכל דמיון, ראשית כל הם מסריחים כמו דגים רקובים, מה שהקשה על האלפית לנשום, אלפים לא סובלים ריח של דגים מעופשים, שדי הקדחת האלו הם יצורים נמוכים בצבע צהוב שנראים כמו קרפדות רק עם טפרים בקצה קרומי השחיה שיניים חדות וראש חצי אנושי וחצי קרפדה, ארבעה מהם היו פזורים על הרציף כולם עם הבעת פחד טהור על פניהם, "טוב הם הותקפו ללא ספק." אמרתי, רוב נראה מעוניין בפצעים המדממים שלהם, "הם גם הותקפו על ידי איש אחד." הוא הוסיף לדברי והאלפית שלפה מטפחת והצמידה אותה לאפה, היא הינהנה אלי והוסיפה "אפשר לשים לב לזה לפי השריטות העמוקות והדומות זו לזו שנוצרו על ידי להב אחד." חייכתי לא חשבתי על כך. "ג'ף! תבחן את הפצעים שלהם!" קראתי וקמתי על רגלי, "כרצונך." השיב ג'ף ושלף זוג כפפות משי, ניגשתי אל ערמת הארגזים שלרגליהם שכבו גופותיהם של השדים, עברתי בידי על כל ארגז, "ארגזי עץ מטורקיה." אמרה האלפית מאחורי, הסתובבתי לאחור ושאלתי בנימוס "מאיפה לך לדעת?" היא חייכה אלי והצביעה ביד דקיקה וחיננית אל סמלה של האימפריה העות'מנית שנחקק בעץ, "הם משתמשים במנעולים טובים כדי לנעול את הארגזים האלה." היא הוסיפה, "כנראה הם קנו אותם שם."
"היית בטורקיה?" שאל רוב שהקשיב בחצי אוזן למה שאמרנו, "מה שמך?" שאלתי לפתע, "השם שלי הוא אינגווה." היא השיבה בנועם וניערה את שערה, "מה דעתך לפתוח את המנעול הזה רוב נערי?" שאלתי את רוב בחיוך זחוח, רוב היה פורץ המנעולים הכי טוב בכל הקיסרות, "אין בכך שום צורך סקופ." אמר ג'ף שהתקדם לעברינו אוחז בידיו עטויות הכפפות מפתח קטן, "אוי הריח." מילמלה אינגווה והצמידה שוב את הממחטה לאפה. "מצאתי אותו בידו של אחד מהם, אבל האחיזה הייתה כה חזקה שנאלצתי לשרוט אותה ומכאן הריח." הוא קרץ לאלפית שניענעה בראשה לסמן לא, "דוחה אבל מתוחכם ג'ף." אמרתי "כרגיל."
"תן לי לפתוח את זה." רוב לקח את המפתח מידו של ג'ף והכניס אותו אל המנעול "וואלה." הוא אמר כשהמנעול נפתח. וחשף…. "אני לא מבין." לחש ג'ף "זה כדורים לרובים." לחשתי "ולא סתם רובים." הוסיפה אינגווה, "אלו כדורים לרובי קנטאקי אמריקאים."
"מאיפה לך לדעת?" שאל רוב "וגם מה ההבדל בין הכדורים."
"כדורים לרובי מוסקט הם בדרך כלל עגולים." הסבירה אינגווה, "אבל הצליחו להמציא כדור שמסוגל לפצוע בן אדם בצורה קשה יותר וזה בעזרת הכדור הזה." הכדור היה ארוך יותר ועגול מקדימה, אבל מאחור הוא היה ישר למעט גומה קטנה, "בשביל מה הגומה?" שאלתי והיא הביטה סביב "מה לעזלזל מלמדים אותכם במסדר האופל?"
"אוכל טוב." אמר רוב "וגם אני יודע להכין קרפדות-שדים."
"זה נשמע נחמד רוב, רק בוא לא נגרום למיס אינגווה לחטוף בחילה, די לה בריח." אמרתי מיד, צבע הפנים שלה לא מצא חן בעיני. "הגומה מתרחבת מהחום, גורמת לכדור לעוף בצורה מדוייקת יותר למטרה."
"אז יש לנו שדי קדחת שניסו להעביר תחמושת לאמריקאים ומתו תוך כדי," אמר רוב "הבנתי את זה אבל מי רצה להרוג אותם?"
"מישהו שרוצה למנוע העברות נשק." אמרה אינגווה "כנראה." היא הוסיפה כשכולנו הבטנו בה, "בסדר נרשום את כל זה לפנינו, נדאג שהגופות ייעלמו ונגיש את הדיווח לקיסר." רוב שגחן כדי לבדוק את הגופות לחש "אמממ.. סקופ?" הסתובבתי אליו "כן?" הוא בדק את הפה של אחד השדים. "האיש שתקף אותם לא יצא ללא פגע." כרעתי על ברכיי לידו. "מה קרה?" רוב הראה לי מה הוא אחז בידו "קשה לי להגיד מה זה." הוא הודה, מה שאחז בידו נראה כמו חתיכה של בגד סגול, הבגד היה עשוי בד מוזר. "תרשו לי." ביקשה אינגווה, היא לקחה את הבד בידה ומיששה אותו שוב ושוב, "זה אריג מארצות המזרח הוא עשוי מכותנה קשיחה ומחוזק עם קסם, זה משומש על ידי מתנקשים במיוחד על ידי כת הנינג'ה."
"אבל נינג'ות הם בצד שלנו." אמר ג'ף, "למה שהם יהרגו שדים שמנסים להעביר תחמושת לארצות הברית."
"את זה נשאיר לעוקבים של השינאבו." אמר רוב, נוקב בשמה של המשטרה החשאית בקיסרות האופל, ארגון זה נוסד על ידי הקיסר פובוס לפני מאתיים חמישים שנה ובו השתתפו שלושה ארגונים מסדר האופל, מסדר הנינג'ות וכת המתנקשים הפרסית הנאג'י, ארגון זה כמעט נמחק עם עליית האיסלאם אבל אנשיו התחבאו בעיר שיראז וכך יכלו לשמור על קשר ישיר עם קיסרות האופל, השינאבו אימן מתנקשים, מרגלים שנקראו בשם עוקבים, העוקבים מתחלקים לשתי רשויות, הרשות הראשונה של השינאבו שזה היה שלב א' לפני הרשות השניה שבה מלא הסמכות הוטלה על העוקב, בראש הארגון עמד המושיטו (מילה ביפנית עתיקה שפרושה היה מנהיג) היה צעיר יפני בשם היטו נוגשיקי שנמלט מאימת הסמוראים ביפן, "טוב כדאי שנזוז ניתן את כל הפריטים לקיסר ולמאסטר נומרוס." אמרתי פנינו אל היציאה מהרציף ושם בפתח עמדו זוג אנשים לבושים בבגדי פועלים מהנמל "אני מניח שנשלחתם לנקות את המקום." אמר רוב ארג'אטו, "לא בדיוק." אמר הראשון במבטא וולשי כבד "אנחנו שורפים את המקום איתכם!" השני שלף בקבוק ויסקי, "מה? אנחנו חוגגים?" שאל ג'ף "לא אנחנו מדליקים אותכם איתו." ענה הראשון בחיוך. "שנזוז?" שאל אותי רוב "בשמחה." השבתי והוצאתי את מקל ההליכה שלי.