בין אומה שנפלה ובין לאומה שקמה פרק-3 הפגישה

עכשיו אחרי פגישות עם חברי מפלגת הפועלים אני בטוח שארס המניפסט חדר אל ראשי המפלגה, אני יושב בישיבה שנתכנסה בביתו של עשיר רוסי, לא היה זה סתם מליונר רוסי, היה זה חבר ותיק במסדר האופל, אדם שלא חשש מכלום היה זה דמיטרי רומונוב, כלוחם אופל חייו היו ארוכים, גילו היה שלוש מאות, אדם חזק שתלמידו היה מאסטר וגנרל בצבא קיסרות האופל מאסטר בלנקו, כמו מאסטר אמיתי וגנרל לוחם, מאסטר בלנקו היה מסור, נאמן והתלווה אלינו לממלכה הבריטית, למרות שמאז ומתמיד הוא שנא את בריטניה, הוא גם ישב בישיבה סביב השולחן העגול, לבוש במדים האפורים של קיסרות האופל מעוטר במדליות ובעיטורים, כמו כן כובע מצחייה צבאי שהיה חדש יחסית לאותה תקופה, "בסדר," אמר רומונוב ולגם מכוס התה שלו, הוא היה גבוה מצולק בפרצופו לבוש בפראק לבן שלו צורף חזייה לבנה הוא גם החזיק מקל הליכה בדיוק כמו כולנו, רק ששלו היה לבן כמו לבושו, השיער שלו היה אפור כהה, ועיניו בצבע דומה, הוא הביט סביב לרגע, בשולחן ישבו הקיסר פובוס עם ראש הדוב המבעית שלו, לבוש בפראק שחור חזייה דומה בצבעה אליו, שעון הזהב היה תחוב בכיסו ושערו השחור והמתולתל היה קשור בזנב סוס, צעיף היה תחוה מתחת הצווארון שלו, הוא לרגע הביט בי ולחש "הקשבת?" הבטתי בו בבילבול "לא." השבתי "אפילו לא התחלנו." רומונוב הציץ בי מעל שולי כוס התה, "בדיוק דיברנו על עזרה מבחוץ." סינן רוב ארג'אטו מבין שיניו, "ועל איזו עזרה אנחנו מדברים?" שאלתי, "ובכן.." אמר בלנקו והניח בזהירות את הכובע שלו על שולחן, "ניסינו לקבל עזרה מחבורת אלפים שמכונה השחר הלבן, זו חבורה קטנה של אלפים מונהגת בידי אלף המוכר לקיסרות."
"ושמו?" שאלתי "דנוויל." ענה הקיסר במקום בלנקו, קולו העמוק מהדהד בטרקלין המפואר של רומונוב, "הם מגיעים לפה בשלישי הבא ואתה תוודא שהם מגיעים ליעד שלהם."
"ולמה אנו חייבים לדאוג לבטחונם של חלאות אלפים?" שאל רוב ארג'אטו, שכחתי לומר לכם ששנאה עזה שוררת בין לוחמי אופל לבין האלפים (כפי ששכחתי לספר לכם שיש יצורי קסם בכל רחבי הרפובליקה, האלפים חיו ליד הקיסרות ביער המכונה היער הלבן.) "ובכן ארג'אטו," אמר הקיסר והביט ברוב במבט בוחן, "אלו לא סתם אלפים, אלו אלפים שפנו כנגד חוקיהם ונהפכו לקומוניסטים, המלכה רודפת אותם ללא הפוגה וחשבתי לתת להם חופשה קלה."
"לונדון לא עדינה כמו חוף יפה בלונג איילנד." פלט רומונוב, "פשוט בוא נאמר שהיער הלבן טומן סכנות מזעזעות יותר מכפי שלונדון מרטשת אותך לגורמים." מלמלתי "היזהר בדיבורך סקורפ," פנה אלי ג'ף רדקליף שם הכינוי שלי, "לודון היא גן ורדים לעומת היער הלבן אתה מכולם צריך לדעת את זה." חייכתי אבל לא נראה שזה משעשע את הקיסר או את מאסטר נומרוס, "כן סקארטו." אמר רומונוב בקוצר רוח, "החדירה שלך ליער עדיין חקוקה במוחנו והרשה לי להבטיח לך שסידרנו ששום משימה בסביבות היער הלבן תגיע אליך." ג'ף ורוב לא התאפקו החלו לגחך, "מספיק עם כל בירבורי ההבל הללו." הקיסר קם ממקומו ונשען על השולחן באגרופים קפוצים, "אתה סקורפיוס יחד עם ג'ף ורוב ארג'אטו תוודאו שידידנו האלפים מקבלים אירוח נאה." הוא הדגיש את המילה נאה, "כל עוד לא ראיתי אותם הם אינם ידידים." מלמל רוב, הקיסר שהתעלם ממנו נקש בידו "אתם משוחררים נומרוס, בלנקו ודמיטרי הישארו איתי לדקה." אני ושני חברי שיצאנו מהטרקלין לעבר גרם המדרגות המוביל אל חדרי השינה נעצרנו ליד אחד מחדרי השינה, "אתם באים איתי נכון?" שאלתי "לא נרצה שכל טקס ההשפלה שלי יהיה לשווא."
"אני אבוא." אמרה מישהי וכולנו הסתובבנו "אתם משטים בי?" שאלתי כשנערה אלפית דומה בגובהה לשלי יצאה מאחד חדרי השינה, היא היתה זהובת שיער ובעלת עניים כסופות, לבושה כלל שמלה ארוכת שובל ועם גיזרה כה צרה כשלה היא היתה פשוט מושלמת עליה, "לא נאה לנעוץ מבט בליידי." היא אמרה כשבחינה במבטים של כולנו, המילה היחידה שיצאה מפי היתה "מי?"
"את?" הציע ג'ף, הוא סירק את שערו לאחור והעביר יד בפיאות לחייו האדומות, לפני שהאלפית פתחה את פיה נומרוס שהגיע אל ראש המדרגות אמר "בלי הכריות סקארטו. קיבלתי דיווח מהנמלים יש ארבע שדים מתים בנמל לונדון גשו לשם מהר, יכול להיות שאנשי הפלג המרקסיסטי לקחו את המושכות לידם." הבטנו כולנו בנומרוס ומבטנו חלף יש אל האלפית, "נשים ראשונות.." גימגמתי "כמה אדיב מצידך." היא ציחקקה וירדה במדרגות מרימה תוך כדי את שולי שמלתה, ג'ף ורוב פרצו צחוק ונומרוס מלמל "משעשע. קדימה! זוזו! לפני שאשלח אותכם ללא כרכרה!"