אמבר

רעד חלף בין הנערים ואיש לא יכול
היה להסביר אותו, עד אשר ראו את הנערה העומדת בדלת.
הם לא ראו אותה בבת אחת, אלה אחד אחרי השני,
ומהרגע שראו אותה, נראה כי קור
כלשהו אוחז בעצמותיהם,
היה אפשר להרגיש כי כוחה גדול,
אך גם כי היא אינה אלה.
"מה את חושבת שאת עושה פה?"
נראה כי הקור לא פעל על ניקו,
או לפחות הוא הצליח להתעלם ממנו.
"אבא לא מרוצה מהבלגן שעשיתם,
אני פה בשביל לשמור שלא תעשו יותר בעיות"
היא אמרה ונשענה על מסגרת הדלת.
היה ברור שמשהו מתחולל בין שניהם,
אבל איש לא הצליח לעקוב ממש אחרי כול מה שקרה.
מה זאת אומרת אבא?
האם הם אחים?
ואם הם אחים, למה הם נראים כאילו הם עומדים להרוג אחת את השני?
ואז קרה הדבר האחרון שהם ציפו שיקרה,
הם צחקו.
"מה קורה פה?" שאלה הייזל בחשש,
נראה שהקיפאון החל להיעלם ברגע שהנערה החלה לצחוק.
"סליחה, הכירו בבקשה את אחותי, אמבר " הוא אמר בדיוק
ברגע בו אמבר פרע את שערו.
"טוב, תכנית, אחותו למחצה" היא אמרה בחיוך עקום.
"באמת?"שאלה פייפר, היא הייתה מופתעת,
זאת אומרת, הם נראים כול כך דומים, החל מן המראה הים תיכוני,
עור בצבע זית(גם אם ניקו היה חיוור ממנה)
שיער שחור ומבולגן. ההבדל היחיד ביניהם, היה העיניים,
עיניו של ניקו היו כהות, בעוד עיניה של רובי, היו צהובות-כתום,
כאבן האמבר.
"אז לא, אני המאהבת שלו" אמרה אמבר וגלגלה את עיניה.
"היא פשוט שאלה" אמר ג'ייסון וחיבק את פייפר.
"והיא פשוט ענתה" אמר לו ניקו.
"התגעגעתי אלייך, אתה יודע?" שאלה אותו אמבר וחיבקה אותה.
"ברור, איך אפשר שלא?" הייתה תשובתו, והעוקצנות פשוט שפעה ממנה.
"מתי אתה תפסיק להיות ציניקן שכזה?" היא שאלה אותו.
"מתי תפסיקי לבוא בלי אזהרה?" הוא אמר והיא צחקה.
"אחת אפס לטובתך" היא ארה ופרעה את שערו.
"אז, מתחשק לך לעשות הכירות ביני ובין חבריך?"