אלי מטרד | פרק 27: קבר סת' 7
זואי עמדה בשולי הדלת המובילה להיכל, ולא הצליחה לאזור אומץ להיכנס. היא שמעה את זעקות הקרב, השאגות ושאר הקולות הרמים. בכל פעם עצמה את עיניה, שאפה אוויר בפיק ברכיים, אך לא הצליחה לעשות צעד אחד. ואז היא שמעה דבר מה מתפצח, ופקחה את עיניה לרווחה. היא הציצה פנימה ככל שיכלה מבלי להיחשף, וראתה דם. הרבה דם.
היא תהתה לאן ארי נעלם; הוא הריי נכנס לפניה. כל מי שהיה שם היו כוח העתודה של רע, כמה טיפוסים מרוחקים מאחור, והאל סֶת' – בשר ודם. הסיפורים תיארו את אכזריותו, אבל זה… 'זאת גופה,' הבינה כשהתבוננה במה שדרך עליו. 'אנצל את ההזדמנות להצטרף אליהם. אחלץ את כוח העתודה,' חשבה וקימצה את כפות ידיה. לו רק הייתה יכולה ליצור הסחה כדי שיוכלו לברוח…
/\/\/\/\/\/\
לילי כבר חוותה הרג בעבר, ממש כמו הפעם. בשני המקרים חשה חסרת אונים, כלי משחק לאלים – תרתי משמע. אריאל חיבק אותה, בעודה חשה את חזה עולה ויורד. עם כל הכוח הזה… מה היא והחבורה שווים? כלום. הם באמת רק כוח עתודה: רק צריכים לספוג את המכות עד שחיל הפרשים יגיע ויציל אותם. 'לפחות אצטרף אליך אבא,' לילי ניסתה לחייך אך שפתיה פשוט התעקמו ביגון.
"התולעת המגודלת הזו חשבה שאבי מעוניין בה," סת' אמר, קולו כאבן החורטת על מדרכה.
"יש לנו עדיין לילה שלם," אמרה האלה עגולת הפנים. "אך לא כדאי שנתמהמה."
"בקושי נלחמתי," הנער הבלונדיני מתח את שריריו. "ציפיתי ליותר."
שי נתן לתאורה להבריק את עורו השזוף. "לא לפני שנטפל בילדים. כח"ד, הנה ההזדמנות שלכם לגאול את בגידתכם הערב. חסלו את כוח העתודה של רע."
אריאל עטף את לילי בזרועותיו. היא חשה את שורשיו משתלבים בשלה. אריאל לא מתכוון לוותר, ואם הוא לא – כך גם היא. היא שמה לב שתום עדיין היה מעולף על-יד הסרקופג, ממש ליד מטרד, ודיאנה הייתה במרחק הגון מהם. ללילי היה רעיון… אך היא קיוותה שהוא לא יכאב יותר מדיי.
"מצטערת חבר'ה," איזבל אמרה ויישרה את חרבה, "אבל נראה שאתם בצד המפסיד." חברי כנען-החדשה עמדו אחד על-יד השנייה. הפעם סקתך והיפני פנו לתקוף אותה ואת אריאל; איזבל והטומבוי פנו אל דיאנה.
"בזבוז זמן," סת' נד בראשו. "אני יכול לחסל אותם בקלות."
"גם אני," שי הסביר. "גם דָמוּ, ואני מאמין שגם אֶרִישְתוּ. הבעיה היא שאם כח"ד לא בצד שלנו, אז נצטרך לחסל אותם."
אל הסופות המצרי נחר חול מאפיו. "כרצונך."
"צאו!" איזבל קראה. לילי נתנה ליפני ולסקתך להסתער. היפני סנוור את שניהם. היא ניצלה את הריכוז של שניהם, והחלה להצמיח שורשים אל עבר דיאנה. ככל הנראה אריאל חש את זה. "מה את עושה?"
"מצילה אותה," ענתה בלחש. "תחזיק אותם!"
סקתך הייתה במרחק דקירה מהם. אריאל מתח את אחד משורשיו, והפיל את היפני. כתוצאה, אורו הנוגה סנוור גם את האלה בדמות הילדה הקטנה. האלה הקלטית צרחה והתגלגלה הצידה, בזמן שהשורשים של אריאל הידקו את היפני ארצה.
כל פעם דיאנה שחררה חץ, והסתתרה. חץ נוסף, והסתתרות. היא גם שמרה על מרחק הגון מהשתיים, אם כי הן לא אפשרו לה להתקרב אליה ולאריאל. ברגע שכמה מהשורשים השתלשלו מטה מהעמודים, דיאנה הבחינה בהם.
"היא מנסה להשתמש בשורשים!" איזבל קראה. "אל תתנו לה להימלט!"
'בינגו,' לילי חייכה לעצמה. דיאנה הייתה ההסחה; שורשיה התגנבו מאחוריי איזבל והטומבוי, והפילו את שתיהן. אלת הציד קפצה מעל שתי הבנות השרועות ורצה, תוך-כדי משחררת את חציה על בהיר-העור וסקתך. האלה הקלטית חמקה אל החשיכה, בעוד שהיפני זעק בכאב. היא הגיעה אל לילי בהתנשפות. "צריך לחלץ את תום," אלת הציד אמרה.
"אני יודע, אבל איך?" אריאל שאל. הם התגודדו, והתכוננו לנורא מכל.
"סיימו כבר!" סת' צעק.
"לא!!!" קול חדש הצטרף למקום, או שמא קול ישן.
"זואי? אני מדמיין?" אריאל שאל.
היא נראתה שונה. היא הייתה לבושה בשמלה ירוקה וארוכה. שיערה החום אסוף בכדור קטן וגבוה. "אני לא אתן לכם!"
"מי זאת?" איזבל והטומבוי השתחררו מהשורשים. "היא לא הופיעה בדו"חות!"
"מה את עושה כאן?" לילי שאלה. אריאל מיהר להוסיף, "איך ידעת שאנחנו פה?"
"רע פנה אליי ברגע האחרון. אמר שיש מקרה חירום!"
"חסלו גם אותה-" שי אמר, לא לפני שאור אדיר מילא לכמה רגעים את ההיכל. נשמעו כמה צעדים בהולים ו-"טראח" גדול. האור שכח, ותום השתופף על-יד לילי ואריאל, משפשף את ברכו. "קשה לרוץ בלי לראות," העווה את פניו.
"אנרג'ייזר, חזרת!" הנער האדמוני אמר והוסיף, "טוב, בחלק הזה טיפלנו."
"אנחנו צריכים למצוא דרך לברוח," דיאנה אמרה, בעוד שיערה אט-אט חוזר להבריק כפנינה.
זואי צרחה. הילדה הקלטית לפתה אותה מאחור, והידקה את להב סכינה סביב צווארה. "תיכנעו-" החלה להגיד, עד שגלגולה של אתנה קטעה אותה. "הוא משקר, את יודעת."
"שקט!" צעקה עליה, בוחנת את שנינות הלהב כנגד עורה.
"הוא לא יסיר את הקללה," היא לחשה. המשפט גרם לסקתך לקפוא.
"את לא יודעת עליי דבר!"
"אני הגלגול של אתנה, אלת החכמה. אני יודעת הכל."
"את משקרת!"
"מה קורה שם?" ארישתו שאלה. "הם עומדים שם כברווזים במטווח. סיימו את העבודה!"
זואי חייכה. "הם משתמשים בכולכם. הם מפחדים לצאת החוצה. אני רואה את זה עכשיו. הם מפחדים מהילדים של רע…" נדמה שבלעה את דבריה. מסיבה לא ברורה, מבטה התמקד באלה עגולת הפנים. "אֶרִי?" שאלה בתדהמה. "את… אתה… שיקרת לי! אתה בת?!"
"היא קוראת מחשבות," ארישתו השיבה בחיוך דק.
סת' ירד. "נמאס לי מהמשחקים הללו, אני אחסל את הילדים האלו בעצמי-"
"הם שונאים אור!" אתנה צעקה במהרה. "שלבו ידיים! תום, סנוור אותם!"
לאחר שעשה כמבוקשה, לילי צעקה "רוצו!" ופצחה בריצת אמוק אל עבר היציאה, תוך שניסתה להסדיר את נשימתה. הם אפילו לא רצו להביט לאחור, אך רק לפי הישברות הצללים על קירות ההיכל, בעלת שיער הקש ידעה שכולם דלקו אחריהם. היא שמעה את קולו המחוספס עד כדי צרימה של סת' מהדהד כמפלצת כעוסה, ואז את אריאל צועק. היא לא הצליחה לקלוט הכל, אבל הבינה מה ניסה לעשות; הוא שחרר את היפני, ואז… היא חשבה שזרק את כדור האור שרע נתן להם.
היה הבזק אדיר, שאגה רועמת, המון חול אדום, הדף אדיר שנשא אותם במעלה המדרגות… והם מצאו את עצמם בעתיקות החשוכות של בּוּטוֹ.
"שא אותנו על קרניך!" תום קרא והבזיק באור אדיר. לילי חשה כיצד את האוויר החסר בין התנשפויותיה ממלאים עמימות וסחרור… עד שנרדמה.
/\/\/\/\/\/\
מטרד יצאו החוצה יחד עם חברם החדש סת', מלווים בכנען-החדשה. איזבל התנשפה, ונתנה לרוח המדברית לבדר את שיערה הכחול והאלוהי. "הכל מתקדם כהלכה," אֶרִישְתוּ אמרה והנהנה.
"מה!" סת' הסתובב אליה וריסק אותה על האדמה הצחיחה. היא השתעלה, בעוד שפורר על עורה את חולו האדום והנוצץ. "נתתם לחלאות לברוח, ואתם אפילו לא שוקלים להעניש את העבדים שלכם?!"
איזבל רעדה. "לא משנה כמה התחננתי בפני שִינִיתוּ," דָמוּ נד בראשו, "הוא רצה שאתה תעשה את זה. אם אתה שואל אותי-"
"למה שאעזור לכם בכלל, ולא פשוט אשתלט על כֶּמֶת?!" נזף בהם.
"איזה ערבון יש לך נגד הוֹרוּס?" שאלה ארישתו הנחנקת. "איך אתה יודע שהוא לא בחוץ?…"
הוא הרפה את ידו עד שעזב אותה והתבונן במטרד וכח"ד יחדיו. "זאת הסיבה לכך שאתם פה…" עיניו יקדו באדום. "אתנה אמרה את האמת. אתם רוצים למצוא אותם."
"הם סיכון," שיניתו הסביר בקרירות. "ברגע שהם בחוץ, אין אל שיוכל לנו. אבל קודם…" הצביע על איזבל וכח"ד.
סת' התקרב אליה. הוא היה עצום; אולי לא כמו השריון של דמו, אבל עצם הרעיון שלא היה צריך שריון מלכתחילה גרם לה לשקשק. "אתם עדיין בני תמותה," קולו המחוספס חרט בראשה כמפסלת. "אני ארסק אתכם," אמר ודרך כה חזק על גופתה של איזבל עד שקרסה ארצה, "אשמיד כל שארית מטונפת ואנושית שיש בכם. רק האלוהות תיוותר."
"אני לא מפחדת ממך!" סקתך צחקקה ושלפה את סכיניה.
איזבל התנשפה, והבחינה בצללית נוצצת מאחוריי האלה הקלטית. האלה צווחה בזמן שהחלה לרעוד ולהקיא את החול האדום. "אין בכם שמץ של כוח," החול רשרש את המילים, "אתם בתולי כאב."
גלגולה של סוּסָאנוֹ נדה בראשה. עד היום מטרד היו נחמדים. מעכשיו הדברים השתנו, והיא עומדת להתחרט על כך.
תגובות (8)
כתיבה יפה.
סוף סוף כל הדמויות יוצאות מהקבר… נתקעו שם למספר חודשים ;)
בנוגע לאלה אתנה, היא לא רק אלת החוכמה… היא אלת מלחמה שבניגוד לארס, משתמש בטקטיקות וטכסיסים – ארס (אל המלחמה) הוא סתם חמום מוח.
אפשר להגיד שהייתי מצפה מגלגול אתנה, לרסק את סקתך ולא רק בצורה פיזית אלא גם נפשית.
נ.ב: אתנה היא האהובה עלי מבין האלים היווניים.
תודה על התגובה :)
ראייה ממש מעניינת על אתנה, לא חשבתי על זה ככה!
ואני אישית גם אוהב את אתנה, אחד מהדברים השווים שיצאו מהמיתוס היווני.
מה עם ההודעה שאמרת שתוציא?
(יש לך מעריצה אחת שמחכה לזה)
נכון, אני פשוט כרגע עוד עובד על פרק 28. לא הכי מרוצה ממנו, ואני לא מרגיש בנוח לכתוב אותה עד ש-28 יהיה באמת מוכן :)
אני מקווה שעד סוף השבוע כבר יהיה מוכן, בשאיפה.
עבר שנה מאז שהתחלת את סדרת "אלי מטרד"
תמיד זה טוב לערוך בדיקה לבדוק מה שיפרת.
עבורי, אני סיימתי סדרה בפעם הראשונה ואני מאוד מרוצה ממה שיצא למרות שדרוש עריכה משמעותית (וזה בנוי על הפסקות ארוכות בין פרק לפרק ופחות על מבנה עלילתי כמו בסיפור).
מה אתה השגת בשנה שחלפה?
אלי מטרד תמיד היה פרויקט צד עבורי, יותר משהו לכתוב בשביל הפאן, מהפחות רציניים שלי (גם בוודאי מרגישים!) אפשר להגיד אפילו שזה היה ניסוי יותר מאשר סיפור של ממש. רציתי לבדוק כמה דברים – השגתי אותם עוד איי שם סביבות פרק 4 בערך, ומאז המשכתי רק כי זה היה פאן.
בשנה האחרונה בעיקר המשכתי להעמיק בקריאה ובפיתוח החקר לעולם מסוים שאני מפתח. ההתקדמות האדירה למעשה הייתה בערך מתי שיצא פרק 27 (על כן לא המשכתי לערוך – הפרקים מוכנים, אני רק צריך לשבת ולערוך).
כמובן גם במקביל מעדכן אצלי בבלוג על כל מה שנוגע לכתיבה, זה גם פרויקט צד שמעסיק אותי.
אם יש דבר אחד ששיפרתי? אני חושב שבעיקר בניית שלד לסיפור. זה משהו שלא הייתי בטוח איך לגשת אליו, אבל בזכות אלי מטרד והסיפור הרציני שאני כותב זה דיי השתפר.
ורק עכשיו אתה אומר שיש לך בלוג?!!!!!
חקרתי קצת…
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861129
לא נראה ממש מסודר (לא התוכן שלך אלא התשתית עצמה של israblog.nana10)
סיפור מדהים