אלי מטרד | פרק 26: קבר סת' 6

"לילי?…" אריאל שאל וזע אחורה בזהירות.
הנערה בעלת שיער הקש זעקה; השורשים שעד-כה התהדקו סביב אֶרִישְתוּ השתלחו נגד העוזרים של מטרד. הנער הג'ינג'י שם לב שהאלה עגולת-הפנים הספיקה להתגנב ולהותיר את גלגולה של דמטר להיאבק בשאר.
"איך!" איזבל צעקה ברוגז, משספת בחרבה את השורשים התוקפניים. בכל פעם שחתכה אחד הנערה בעלת שיער הקש צרחה בכאב, והצמיחה שורש חדש במקומו. אֶמוק אדיר הניע אותה, ואריאל פחד שלא יהיה מספיק בצעקות כדי לשחרר אותה ממה שהשתלט עליה. בעוד ששאר העוזרים של מטרד לחמו או הסתתרו, אריאל שמע את הבן היפני אומר, "הכוח של ארישתו עובד רק במגע."
'אופס,' אריאל חשב לעצמו בזמן ששם לב כיצד סקתך, איזבל, היפני והטומבוי תופסים מחסה.
'רק רגע…' חשב, 'איפה ווּאדְגֶ'ת?'

/\/\/\/\/\/\

ראשו של תום עמם בכאב, כאילו נחבט חזק בקיר. הוא פחד לפקוח את עיניו – הוא שמע את שי וסת' ממש על-ידו. "מה קורה כאן, שִינִיתוּ?" שאל האל המגודל בקולו המחוספס.
"הפסדנו. כלאו כל אחד מאיתנו בקבר אחר. בדרך נס חלקנו הצליחו להשתחרר. אחריי חשש רב באנו לשחרר אותך."
"הפסדנו? איך? לא אתה, לא דָמוּ, לא ארישתו ולא מוּרְצוּ הפסידו בקרב מעולם!"
לבו של תום פעם ללא הרף. "זה קרה. אלפי שנים עברו. העולם השתנה. האלים כמעט אינם, או חסרי נוכחות. הסתכנו, והחלטנו לשחרר אותך כדי לקחת חזרה את כֶּמֶת."
"האלים אינם?…"
קריאת קרב ארסית הדהדה באוויר. תום הסתכן בפקיחת עין, וזיהה צללית עקמומית מנופפת חרבות מעוקלות. אלת הקוברה המצרית נתלתה הפוך על משקוף המבנה הקטן שסביב ארון הקבורה. "רמש מזופת," סת' התאונן והתגונן בזרועותיו החסונות כנגד הנפותיה.
"אתה תצא מכאן על גופתי המתה, בוגד מתועב!" אמרה וחבטה בראשו, התגלגלה באוויר ונחתה על הסרקופג. סת' גנח מכאב והניף את ידו על ווּאדְגֶ'ת, אך היא זינקה כדי להתלות על כיפת המבנה מבפנים בעזרת חרבה. המהלומה על הארון גרמה להירוגליפים לזהור, ולגל הדף להפיל את סת' על גבו. האלה המצרית ירדה מטה, וזיכתה את שי בעיניים צרות וחשדניות. "אני לא צריך לעזור לו," שי אמר. "הוא יכול לחסל אותך בכוחות עצמו."
תום חשב שניסתה להסתער עליו, אך שוב פספסה אותו. הוא פחד לפצות את פיו; הוא לא תכנן להידקר היום. נדמה שוואדג'ת נאלצה לבחור בין לחימה בשיניתו או בסת', והבחירה הייתה ברורה: הוא שלא ראוי להיקרא בנו של רע חייב למות.

/\/\/\/\/\/\

"את חייבת להשתחרר מזה!" אריאל קרא בבהלה. לילי כמובן לא הגיבה, והמשיכה לתקוף ולסבול. הוא ידע שלדבר לא יעזור, אך פחד להתקרב. הוא ידע מה טווח השורשים. היא תקרקע אותו במקרה הטוב. זה היה כל כך שונה מבית החולים. ברמב"ם, כשנחלץ לעזרתה בפעם הראשונה, הוא לא ידע מה הסיכונים באמת. הוא לא ידע למה הוא נכנס. עכשיו הוא ידע בדיוק, והנזק עלול להיות בלתי הפיך. וזה היה כל כך מרתיע שהוא באמת שקל את צעדיו פעמיים.
"תרגיע את חברה שלך!" היפני צעק, מצליח לסנוור את לילי ולהסתתר מאחוריי היפנית כחולת השיער. זהו זה! כך הוא יצליח להגיע אליה! "תנסה את זה שוב!" קרא אל הבחור החיוור.
"אתה מטורף?!" שאל חזרה, והפעם התכופף כך שהאלה בת העשר שיספה את השורש התוקפני.
"סמוך עליי! אתה חייב!"
הבחור נד בראשו לשלילה, והסתתר מאחוריי אחד העמודים. אריאל שם לב שאחד השורשים ליפף את רגלו של חיוור-העור היפני, ולכן השתמש בזוהרו האדיר. הנער האדמוני עצם את עיניו, ופצח בריצה הנועזת ביותר של חייו עד שחיבק את לילי והפיל אותה ארצה. הוא שכב מעליה, וחייך. "כן… קצת מביך יותר ממה שחשבתי שיקרה," מלמל.
"אריאל?…" שאלה בעוד שעיני הדבש שלה ריצדו לכל עבר.
"היי?" שאל והסמיק מעט. "חתיכת ערב, הא?"

/\/\/\/\/\/\

דיאנה ראתה הכל, וזה היה מדאיג. לא משנה מה קורה, מטרד פשוט ערוכים לכל מצב. סת', יצור אדום ומשיר חול, עדיין היה איטי יחסית לאלת הקוברה המצרית. היא השתמשה בחרבותיה המעוקלות ונעצה אותן בו מכל זווית ונקודה עיוורת אפשרית. ידיו פספסו אותה. דיאנה רצתה לעזור ולירות חץ, אך פחדה שתפגע בה. חוץ מזה, עיניה גלשו אל דמו ושיניתו, שצפו כאוהדים במשחק כדורגל. כעת ראתה גם שהאלה החדשה ממטרד הצטרפה אליהם.
ככל הנראה סת' התייאש, ונשאר סטטי. וואדג'ת הפסיקה לנוע, וחייכה עקמומית. "אולי לאלה מדֶפּ יש סיכוי לחסל את אחד משרי הצבא הגדולים ביותר של אל השמש?"
הוא נחר. "את תולעת מגודלת, במקרה הטוב," אמר וקימץ את אגרופיו. "נולדת תחת סלע, ותמותי תחת סלע."
זעקת הקרב הגבוהה שלה הדהדה בהיכל הגדול, בעודה מזנקת מהאוויר אל שליט הסופות. האל האדום חשף שיניים צהובות וחדות, והפעם הלם בידיו המשורגות על הקרקע. וואדג'ת לא הושפעה מכך, ועדיין נעצה את חרבה בכתפו, והתגלגלה… אלא שהקרקע הייתה סדוקה ועקומה. היא מעדה לרגע קט – חלון הזדמנויות עבור האל האדום. הוא לפת אותה בצווארה הארוך, ובחן את גופה המתפתל. 'אוי לא,' דיאנה שמטה את לסתה. היא ניסתה להרים ולדרוך את קשתה, אך ידיה רעדו מדיי. היא פחדה.
"אצא מכאן על גופתך המתה?" שאל, והידק את אחיזתו. מפרקיה התפצחו. היא השתעלה ועיניה הקטנות והשחורות כמעט פקעו מארובותיהן. "אבי תמיד אמר שנחש קוטלים מהראש. נולדת תחת סלע, ותמותי תחת סלע," חתם את דבריו, וריסק את ראשה על עמוד קרוב.
צבע אדום השפריץ סביב. טיפות קטנות קישטו את הדם הקרוש והיבש שקדם לו. שוב נכח ריח הברזל.
"וואדג'ת!!!" דיאנה שמעה את לילי צורחת, בזמן שאריאל חיבק אותה.
סת' שמט את גופתה הרפויה, שהותירה שובל דביק ואדום על גבי עמוד האבן העתיקה. אל הסופות המצרי דרך עליה. הדם על ידו טרם סיים להתייבש, וטפטף על מה שנשאר מאלת הנחש.
"דיבס על הדם," דמו קרא.
דיאנה רעדה. היא לא הצליחה להחזיק את הקשת כראוי. מול מה הם בדיוק נלחמים? כמה הקרב הזה אבוד? למה רע סחף אותה לעזאזל?!