אלי מטרד | פרק 20: מקרה חירום

רע ישב על כסאו המלכותי, והתכונן לקראת עוד מאבק מסוכן מול הנחש אפפ. רק הוא מסוגל למנוע מהנחש התהומי להשמיד את העולם כולו.
הוא חש מישהו עולה מהתהום הנצחית, והחווה את ידו כלפיה. הורוס התרומם בבוהק אדיר, ונחת על הספינה בעצלתיים. נכדו מיד כרע ברך, והשפיל את מבטו. "סבי, הוד זוהרך."
"מה העניין?" שאל, מתבונן אל האופק השחור.
"זה נעשה. עצרנו אותם. הכל טופל."
"אם כך מדוע באת הנה?" שאל ברוגז. "אמרתי לך-"
"כן, ענייני כֶּמֶת הם שלנו ואפפ הוא שלך," הזדרז לקטוע אותו. "אל תדאג. רק חשבתי שיעניין אותך לדעת מה עלה בגורלו של בנך הפחות אהוב."
איזו גסות יש לבחור. "אני אוהב את כולם באותה המידה," ענה ולא טרח אפילו להסתובב.
"קברנו אותו בדֶפּ. אמא האצילה על ווַאדְגֶ'ת את מלאכת השמירה."
הוא לא ישקר. זה עניין אותו. "תודה. עתה אולי כדאי שתחזור."
"זיווך לעד," אמר וסיים בקידה, וזינק חזרה אל החשיכה הנצחית, דרכה השתקף העולם מבעד לגלי כזב חסרי קווי מתאר.

/\/\/\/\/\/\

השבוע של אריאל היה כל כך חלק, שלרגע כמעט שכח שהצטרף לכוח העתודה של רע. לילי בילתה אצלו רוב הזמן בבית, והוא תירץ להוריו שזה חלק מפרויקט של הנוער העובד. הם אפילו לא טרחו לבדוק, מה שהדאיג אותו עוד יותר.
אחריי ההצלה של דיאנה, כל חברי הקבוצה שמרו את מספרי הטלפון אחד של השנייה. הם התאמנו בזמנם הפנוי על כוחותיהם ויכולתם להשתנות. אמנם אריאל לא משנה את צורתו, אבל לילי כן. שיער-חיטה וכל זה. דיאנה נשארת אותו הדבר, רק ששיערה ונשקה קורנים יותר. תום… זה היה דיי מצחיק. "אחלה מגבת, אנרג'ייזר," זרק בעוקצנות. "זאת טוגה," תום השיב בעצבנות. במהלך השבוע, הם נפגשו לפחות פעם אחת על ספינתו של רע כדי לקבל עדכונים. כשתום הציע לקנות לרע פלאפון, אריאל נד בראשו. "אני אפילו לא הולך לשלם לו על המנוי."
שבוע שלם שלא ראו את מטרד, או אל נוסף כמו סקתך. זה הדאיג אותו, וכששאל את לילי על כך באחד מאותם ערבים בהם ישבו תחת עץ הצפצפה על-יד הרקפות, היא ענתה, "השקט שלפני הסערה. אתה לא מרגיש קצת רע לגביי זואי?"
"למה?" שאל חזרה. "זאת רכבת אחת שהיא פספסה, ואם היא רוצה לעלות עליה, היא תצטרך לחכות לתחנה הבאה." זה לא שכעס עליה. זואי פשוט הוכיחה את עצמה כדבר הפכפך. היה בה משהו, בדרך בה התנהגה, כאילו ניסתה להסתיר משהו. כמובן שלא רצה להגיד את זה בקול רם. באותו רגע בו רע התערב, הוא ידע שזה נכון. רע יכול לראות הכל, והוא קיווה שגם דרך שקרים.
והנה, שבוע אחריי, בשעה שתיים כולם נפגשו כרגיל. רע, דיאנה ותום כבר חיכו לו וללילי, שהגיעו באיחור אופנתי. המעבר לספינה היה כל-כך עניין שבשגרה, שכשחשב על כך, זה היה דומה לפתיחת דלת בבית. רע פתח את השיחה. "אני מקווה שעל כולכם עבר יום שקט?"
"הוצאתי 75 במתמטיקה!" תום התפרץ.
"בן-שמן בטוח בינתיים," דיאנה הנהנה. "חברים שלי חושדים, אבל מסתפקים בתירוץ שנתתי להם פעם קודמת. הם עדיין חושבים שלקחתי את סבתא לבית-החולים."
"ההורים שלי אדישים ממש," אריאל הנהן. "אני בספק אם באמת הקשיבו לי. לא נראה שהם חושדים בדבר, מה שקצת מדאיג אותי אני חייב להגיד."
"אני לא מבינה, זה פחות כסת"ח," דיאנה אמרה.
לפני שאריאל הספיק להגיב, רע קטע אותו. "מיד תוכלו להמשיך להתווכח. לאחרונה לא זיהיתי אף אחד ממטרד. בכלל. חיפשתי שאריות של נוכחות אלוהית סביב מקום מגוריה של סקתך. לא מצאתי דבר." נדמה שהרהר בכך יותר מאשר הצהיר.
הם התבוננו בו בדאגה. "הכל בסדר?" לילי שאלה.
"אני חושד ששיניתו גייס אלים לפניי. המיקום של סקתך, הלקיחה של דיאנה לשם… זה היה מתוזמן מדיי. ועכשיו עם השקט הזה… מה הממזר הזה זומם?…"
אריאל כבר הבין לבד לאן רע חותר, והוא לא אהב את זה. "אתה חושב שהוא מצא את הילדים שלך?"
רע נד בראשו. "הם היו חושפים את עצמם, כלומר הייתי יודע. לא. אני חושד שהוא גייס אלים אחרים, וכרגע מחפש את שאר חברי הפנתיאון הקודמים שלו."
"כמה מהם יש בדיוק?" דיאנה שאלה.
"במקור הם היו חמישה. את שִינִיתוּ ודָמוּ פגשתם. אֶרִישְתוּ היא אלת התשוקה, תחמנית ותככנית. מוּרְצוּ הוא אל הריקבון, יותר מפלצת מאשר אל. אני חושד שהם מחפשים את שני אלו-"
"אמרת חמישה," אריאל תופף את רגלו בעצבנות. "מי החמישי?"
"סֶת'," מבטו קפא, "אל הסופות והמדבר… ואחד מבניי."
"אין מצב," תום השתנק. "למה?"
"אני מעדיף שלא לדבר על כך," נד בראשו. "אבל אני בספק אם ילכו אחריו. סת' נמצא תחת ההשגחה שלי, ושומרת עליו אלה מצרית בשם ווּאדְגֶ'ת. הם יחשפו את עצמם אם יבחרו במקום הזה."

/\/\/\/\/\/\

גם אם שי לא היה משתמש בכוחותיו כדי להשלות את האבטחה המצרית, לאביה של איזבל עדיין היו קשרים בארץ השכנה. אבא שלה סחר איתם במניות של נפט וטכנולוגיה. הם אהבו אותו במיוחד בגלל המימון שלו למוזיאון קהיר, שכן האמין שיוכל למצוא שם עוד ילדים כמוה.
המטוס נחת בקהיר, ולאחר מכן הנסיעה לְבּוּטוֹ נמשכה ארבע שעות. הם עצרו במרחק של שני קילומטר בערך מהעתיקות. אחריי שפרקו מהג'יפ, איזבל הבחינה בקו האופק האדום בארבעה דמויות. היא לא הייתה צריכה להתאמץ כדי לזהות אותן. היא אמנם פיקדה על יחידת אלים משלה… אבל השלוש האלו העבירו בה צמרמורת: שי, דין ואתי. כמו ליגה משלהם. שתי נקודות סגולות ובוהקות יקדו בפניו של שי, מקובעות ומהפנטות. איזבל אזרה אומץ לשאול לאחר שהתקרבו, "מה אנחנו עושים כאן? למה הבאתם אותנו הנה?"
"אולי נמאס לנו להישאר בצללים," דין השיב. השמש כבר החלה לשקוע, כשאתי שילבה את ידיה מעל חזה ואמרה, "אנחנו מקווים שניצלתם את השבוע היטב, משום שאין לדעת איך הם ניצלו אותו."
"קדימה," דין אמר ועשה את דרכו מערבה, אל עבר השמש השוקעת. כולם הלכו אחריו.

/\/\/\/\/\/\

אריאל ולילי בדיוק סיימו את ארוחת הערב כשהבחינו בדמות בז מחוץ לחלון, והחליפו מבטים מודאגים. רע סיפר להם על מקרי חירום וזה היה אחד מהם. כשאמו של אריאל שאלה מה קרה, השיב, "שכחנו אה… מפגש בקן!" הזדרז לתרץ. "הפעם בלי רכב," הייתה התשובה היחידה של אמו, והוא הנהן נמרצות ובבהלה.
הם עברו את הכניסה לבית כשהבחינו בדמות בז. "אריאל! לילי!" קרא. משונה מאוד. השעה הייתה לפחות שבע, שעה שבה רע לא פעיל. מה קורה כאן? "אתם חייבים לעלות על הספינה!"
אריאל רעד. הוא לא היה רגיל לזה. הוא ולילי החזיקו ידיים, ועצמו את עיניהם.
לרוב העלייה לספינת השמש של רע הייתה שלווה. עכשיו הוא הבין למה לא נפגש איתם בלילה. הספינה טולטלה מצד לצד בפראות, מפרשיה מלאים רוח חסרת נפח. רע נראה… מאיים. הוא קרן כמו, ובכן, שמש, ושיגר קרניים אדירות לכל עבר. תום ודיאנה היו שם, ונאחזו בבהלה בתורן המרכזי. "מה קורה כאן?" אריאל שאל בשאגה, מנסה לגבור על רעש קרני השמש וההדף.
"רע נלחם באפפ!" הסבירה דיאנה, חזק ככל שיכלה. "יש מקרה חירום!"
"רק אל תגידי לי שהוא מפסיד לו!" נחרד. הוא עדיין לא מוכן להילחם בנחשים אלמותיים.
נדמה שההמולה שכחה לרגע, ורע הסתובב אל השאר, עדיין מאיר ככוכב קטן. "יופי, כולכם כאן," מחה את מצחו. הם עדיין הביטו בו בתדהמה. "כן… זה לא מקום בשבילכם. מצאתי את מטרד, ונדמה שצדקתם. הם באמת הולכים לקבר של סת', והם אכן גייסו אלים נוספים. ביניהם זיהיתי את סְקָתָך. אני צריך שתלכו לשם ותעזרו לוואדג'ת למנוע מסת' להשתחרר." דבר-מה זורח בקע מכף ידו, אותו הוא הושיט לאריאל. היה זה כדור אור קטן, אותו הנער החזיק בכף ידו. "וואדג'ת לא תשתכנע בקלות. זה ישכנע אותה שאתם איתי."
משהו משך את תשומת לבו, כמו מן נהמה מהדהדת. "אני חייב לחזור להילחם. אני אוריד אתכם ב-" הספינה טולטלה שוב. אריאל כמעט החליק ונפל, אלמלא אחז בתורן. "אני אוריד אתכם בדֶפּ, או יותר נכון, מה שנשאר ממנה. תזהרו… שכן לא אוכל להשגיח עליכם משם!" החווה בידו, ומשם אריאל חש את התהום הנצחית סוחפת אותו כגלים עשויים ממשי.