היום זה היום הראשון שלי בלימודים, סוף סוף יהיו לי חברים אמיתיים ולא הנערים המעצבנים האלה שיש בבית היתומים. הנפתי את תיקי על כתפי ונשאתי את צעדיי אל התחנה, זה […]
ניסיתי לישון. אני רצינית. באמת שניסיתי. אבל לא חשוב כמה ניסיתי זה פשוט לא הצליח.הבטתי בביתן הריק והחשוך ונעלתי נעליים. יצאתי החוצה.הבטתי סביבי כדי להיות בטוחה שאף אחד אחר לא […]
בחדר האוכל התיישבתי יחד עם אחי לביתן. ישבתי בין מלקולם ללוקאס, ואפילו הצטרף אלינו חניך חדש בשם קארל.בינתיים, אני ומלקולם החלפנו חוויות. אחרי הקיץ שעבר שהוא הפיץ עלי שקרים, התחלנו […]
חטפתי כזה הלם כשמישהו נחת מהשמיים ישר מתחת לאוניה שלי שרציתי לברוח. אבל אז זיהיתי את תומאס והעלתי אותו אל הספינה. אני חייבת לומר שאלות הגורל היו ממש יצירתיות כשזה […]
מעולם לא צדתי פרפרים, אבל הייתי שמח לו כן, ורק בשביל לצוד את הפרפרים שהתעופפו לי בבטן ללא שליטה. עליתי על המטוס, בידיעה שאני חוזר למחנה, חוזר לפגוש את כולם. […]
אז כן, זה היה קורה כל הזמן. מפלצות היו תוקפות מדי פעם במיקומים שונים. לא הייתי הראשונה שיום ההולדת שלה נהרס בגלל מפלצת.חיסלנו את המפלצת במהירות באותו יום. לצערי, נחתכתי […]
*כעבור חודש* במשך כל שנת הלימודים, הסתובבתי בגאווה עם שרשרת מחנה החצויים שלי. הרגשתי כאילו יש לי קמע מזל, שגורם לי להישאר מאושר ושמח כל הזמן, לא משנה מה. ידעתי […]
היום: יום שלישי.התאריך: 11 למאי.המיקום: חוף הים של לונג-איילנד.המטרה: מסיבת יום ההולדת ה-18 הכי טובה בעולם!אז, כן. אתם יכולים להתחיל לשיר "היום יום הולדת לאמה". זה מה שלוקאס, אנבת', אמא […]
זוכרים את "חצי רגל באדמה" שלי ושל ירדן?אז הנה ספר ההמשך! שנה עברה מאז מה שקרה ב"חצי רגל באדמה" ועכשיו ספר ההמשך "קללת אדמה". שוב פעם תומאס ואמה מספרים את […]
“דונה?!” צעקתי בכוח ורצתי. מאחוריי רצו ג'ייק וצ'ארלי, שנטרלו כבר את המפלצות שלהם ורצו אל דונה.“הנה היא!” צעקה צ'ארלי, והצביעה על נערה שנראתה כאילו שפכו עלייה את כל מערכת הביוב […]
“לא אתם אלו שבוחרים את הכלי נשק שלכם, אלא הכלי נשק בוחר אותכם. תגעו בו, תקחו אותו, אבל רק ברגע שתרגישו את האנרגיות הנכונות תוכלו לקבל אותו, והוא יהיה שלכם.” […]
“אאוץ'!” ייללתי בכאב. הבטתי באישה שלפני, פנים שלבות וחמות, עינייה ירוקות כהות, ושפתייה ממלמלות משהו בשקט.“אימא!” אמרתי וחיבקתי אותה.“סטפ' אם אני אמצא את אבא שלך, אני אהרוג אותו למרות שהוא […]
התעוררתי עם זריחת השמש, אך נשארתי לישון במיטתי.“יום חדש דף חדש" כך נהגה אימי לומר לי בכל בוקר.הפירוש של זה כנראה היה שכל יום חדש משהו חדש נפתח, אבל הכל […]
נכנסנו פנימה. ליסה עמדה במרכז החדר.“אני אראה לכם את המגורים שלכם, כל נער מקבל חדר חלק שמאל במסדרון הוא של בנים וחלק ימין הוא של בנות. בואו.” אמרה.הלכנו עד כי […]
קמנו בזריחה. היינו אמורים להמשיך דרומה להרי הרוקי ולהגיע לאגם פוז, נעצור שם לילה ומשם ליערות קנטקי. עדיין לא ידענו בוודאות את המיקום המדויק של חוטפי הציידות אבל ידענו את […]
שלום.אתם יודעים, עם כל השיעורים, המיצבים, המבחנים, הבעיות בחברה והמצב הבריאותי, קצת קשה לכתוב הרבה.אבל אתם רואים שאני כותבת, ומנסה להקפיד להעלות כל יום פרק.אבל אתם, כועסים עליי ודורשים להעלות […]
ישבנו שם, רכוני ראש. עדיין מנסים לעכל את מה שקרה. אף-אחד לא פצה את פיו. רק קולות התייפחות נשמעו. לא הרגשתי כלום, הרגשתי רק את הכאב בתוך ליבי, מתעצם ומתעצם. […]
אוקיי, מי שקרא את כל 90 הפרקים – על הכבוד לו. אני יודע שאולי יש רק אחד או שניים שקראו, וזה בסדר. מי שרוצה לקרוא את הכל יכול לפנות אלי […]
הייתי רטובה לגמרי. אבל האמת שזה היה כיף. זה שטף ממני את כל התחושות הרעות. ודווקא הרגשתי הרבה יותר טוב.חשבתי גם על מה שהסטיה אמרה לי. לזכור אבל לא לשקוע […]
"וואו, תומאס" היא קראה. חייכתי אליה."אל תחייך אלי, אני הייתי נוראה, אני…" היא בהתה לי בצלקת שהיא השאירה, ואני הטמנתי את היד מאחורי הגב, שהיא לא תראה את המזכרת שהיא […]
התעוררתי בבוקר ורציתי לברוח. זכרתי איפה אני. זכרתי מה קרה. זכרתי כל פרט מטופש מאז שחזרנו אתמול בלילה למחנה.כירון החליט פתאום שהמסע הוא כן מסע חיפושים ולא הסביר לי למה. […]
אחריי שאכלנו, הלכנו לכרכרה, לא שמתי לב קודם לכן, לכך שזו כרכרה ענקית בממדיה.התיישבתי כשברונו מלפניי, עדיין מופתע מעצם העובדה שאביו הוא האדס.“אז… איך אתה מסתדר עם העובדה שאבא שלך […]
פקחתי עיניים, ובהיתי בתקרה הלבנה שבביתן אתנה.שפשפתי אותן, ואז הסתובבתי כדי לראות את הדרגשים שבצד השני.כל אחיי ישנו, מלבד אנבת', שהייתה ישובה בדרגש שלה, קוראת משהו במחשב הנייד שלה. "בוקר […]
הבטתי במים. כבר מזמן הפסקתי למחות את הדמעות שזלגו בלי הפסקה. לא יכולתי לעצור את עצמי, וכאב לי. בכל מקום.עצמתי עיניים בפעם העשרים אולי ודמיינתי את פניו של פרסי. הן […]
הרגשתי כאבים. לא של הראש, לא של הבטן, לא סחרחורות. כאבים ברגשות. כאב ברגשות האשמה. כאב לב מטאפורי. כאב חזק של אשמה, ושל פחד.הבנתי מהר מאוד מה זה אומר להיות […]
הבטתי ברחובות לונג איילנד. בבית.נשמתי נשימה נרעדת והתחלתי לצעוד לעבר הבית. המחשבה שברחתי מהמחנה הייתה נשמעת לי כל כך מוזרה.מצד שני, הם לא הכירו בפרסי כגיבור. רק בגלל איזה אורקל […]
אז אולי אני לא מבין מתי זאת בדיחה, ומתי זה עלבון. הרבה פעמים, אני נעלב ממשהו שאנשים לא מתכוונים לפגוע בי בגללו, אבל אני משוכנע שמה שאמה רצתה לעשות, זאת […]
כירון הפך מדמות מורה אהוב לקנטאור ולאדם השנוא עליי בכל העולם.כעס, זעם, כאב, ייאוש. התחושות הציפו אותיאחי. פרסי הקריב הכל בשביל המסע הזה שאפילו לא נחשב מסע חיפושים בגלל שהאורקל […]
"אתה טיפש" מלמלתי לו. לוקאס רק בהה בי."אתה באמת רוצה למות, רק שלא ידעו מה קרה לך?" שאלתי "זה כל כך טיפשי מצידך!""מה טיפשי?" הוא שאל בטון נעלב."כיוון שאתה פוגע […]
ישבנו וחיכנו בחוץ. לפתע האדס התפרץ החוצה.“אני לוקח את כל בני ובנותיי! לא אסבול יחס כזה מאחי! אני הולך. בואו.” אמר.“אמ… אדוני? חוץ ממני לא אמרת לאף ילד שהוא בנך […]
