הורים, ודרקונים לידים.

ישבתי מול המדורה החמה. עיניי נעוצות בתוכה. בראשי הופיעו שוב ושוב דמויות הורי הנשרפים למוות. הבטתי במדורה, ונרדמתי. בחלומי,ראיתי את אמי יושבת לצד אחי הקטן. אני ישבתי לי בפינה ושיחקתי במכונית צעצוע. אחי רטן על משהו ואמי חייכה והסיטה את שערותיו הבלונדיניות לאחור. היא חייכה ואמרה בקולה המתוק, "טום, בוא שב ואספר לך סיפור." אחי ישב ונשען על אמי. ואמי פצתה את פיה והתחילה לדבר; "אי שם, לפני זמן רב, הרבה לפני שההיסטוריה תוכל לגלות לנו, בטיבט היה לו כפר. אנשי הכפר היו שלוים ומאושרים. אשרם הגדול היה פרפרים. אותם העריצו ולהם סגדו. אך את יבולי ופרחי הכפר טרדה בעיה. יצורים, קטנים אך רבים היו משמידים את הפרחים והיבול." אחי הביט בה בעיניים תמההות ושאל: "אלה לא זחלים?" אמי צחקה ואמרה לו שימתין ויקשיב. "אנשי הכפר היו עובדי עצות. וזקני הכפר הציעו לאסוף אותם, ולשרוף אותם. ככה הם לא יהוו מטרד, והפרחים ישארו למען הפרפרים. רק איש אחד, זקן מתבודד שגר בפסגת ההר, והיה יורד לעיתים רחוקות כדי לקנות ירק או למכור פרחים וירקות בשוק. אותו זקן הניח לזחלים להשאר עימו." אחי נראה עצוב ושאל בקול רוטט: "אבל, אמא? מה יקרה לזחלים? " אמי נשקה לו קלות על מצחו, והרגיעה אותו. "הקשב, טום חמוד שלי. הפרפרים נעלמו מגינות הזחלים השרופים. והאנשים שלחו שליח לזקן המתבודד. הזקן נתן ארגזים מלאי זחלים לשליח וביקש ממנו לחלק אותם לאנשי הכפר. לאחר מספר שבועות, התגלמו הזחלים. ואנשי הכפר חשבו כי הזקן רימה אותם. רץ אחד מאנשי הכפר לזקן וגולם בידיו. הוא דפק על דלת הזקן, וגער בו. הזקן רק צחק חלושות, והצביע על הפקעת הנסדקת בידו של השליח. האיש התפלא והזקן צחק. האיש המאושר רץ לבשר זאת לאנשי הכפר. ובכך החזיר את אוכלוסית הפרפרים לכפר." היא לטפה את לחייו ואמרה "אתה מבין? זאת בורות, היא אינה מזיקה כל עוד נמנעים ממנה." באותו רגע נדקרתי ממסמר ובכיתי בכאב. "אמי לחשה לאחי : "טום, לך עזור לה." אחי משך בכתפיו וקרא : "לא רוצה!" אמי חייכה ואמרה לו: "זאת בורות, זה לא בכוונה. אולי לך לעזור לה? היא צעירה." אחי רץ לעברי ולטף לי. ובמהירות התעוררתי מחלומי. נזכרתי בהוריי הנשרפים, ובמה שאמרו לי. "אנחנו לא הורייך האמתיים! את בת של או שלה יוונית. חפשי מחנה!" והם נשרפו כליל. נרדמתי מכורבל בשקי, ודמעה חמה נזלה לי על לחי. לא מוכנה למה שצפן לי העתיד.